דבר מלכות משפטים (א')
דבר מלכות משפטים היא השיחה שנאמרה בשבת קודש כ"ז שבט תשנ"ב, והוגהה לאחר מכן בידי הרבי בלשון הקודש[1].
כתובת הפסוק המתנוססת על בנין האו"םוככל שניתוסף בבירור העולם ע"י נשיא הדור ניתוסף גם בקיומו וביסוסו של הארגון שמטרתו לפעול אחדות ושלום בעולם, ועד לגמר ושלימות בירור העולם בקיום היעוד "וכתתו חרבותם לאתים" שהוא היסוד של ארגון זה *ועד שפסוק זה מתנוסס על גבי כותל הבנין— הערה 26 ושולי הגליון
שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.
אודות השיחה
רקע
בשבוע פרשת משפטים תשנ"ב נחתם הסכם שלום בין ארה"ב ורוסיה, ובכך באו לסיומם המפתיע קרוב לחמישים שנות 'המלחמה הקרה': לאחר מלחמת העולם השניה התפשטה השפעתה של ברית המועצות של רוסיה הקומוניסטית על כל חציה המזרחי של אירופה וכך נוצר הגוש המזרחי. שלעומתו היה חציה המערבי של אירופה וארצות הברית – הגוש המערבי.
בין שתי הגושים הייתה עויינות הדדית, שאמנם לא גלשה למלחמה ממשית, אך הייתה בעלת משמעויות רבות של מלחמה. הצדדים קיימו ביניהם מירוץ חימוש של נשק אטומי למקרה שהמלחמה האמיתית תתפרץ. תקופה זו קבלה את הכינוי ה'מלחמה הקרה'.
בשנת תש"נ קרסה ברית המועצות בפתאומיות (בנבואת הרבי), ובהמשך לכך בשנת תשנ"ב נחתם הסכם שלום בין נשיא רוסיה ונשיא ארצות הברית, שכלל הסכמה ברורה על פירוק נשק אטומי, והפניית תקציבים צבאיים לצרכי שלום.
תוכן השיחה
ועוד יותר מזה לא מובן – מדוע עדיין לא באה הגאולה, ועדיין לא קבלנו את הציווי – ביחד עם הנתינת-כח – ד״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ כפי שזה שייך לזמננו זה – בבנין בית המקדש השלישי!...
בשיחה זו לומד הרבי הוראה מהמעוראות שארעו באותה תקופה שגדולי מעצמות העולם חתמו ביניהם על הסכם לצמצום כלי נשק וניצולו למטרות טובות. הרבי אומר שזה קורה מכיון שמתקרבים לימות המשיח בו יהיה היעוד "וכתתו חרבותם לאתים" - שמכלי הנשק יעשו דברים מועילים, ויהיה רק שלום בין כולם! עוד מוסיף הרבי, שמימוש יעוד זה הוא תוצאה ישירה מעבודתו של מלך המשיח בעולם, ומוכיח מכך שבנין האו"ם בו נערכה הפגישה בין המנהיגים נמצא בעירו של נשיא הדור - ניו יורק, ונבנה בסמיכות להגעתו של הרבי לניו יורק. במילים פשוטות אומר הרבי: שכתוצאה מעבודתו בעולם ארע המפנה הגדול ביחסים בין המעצמות.
בהמשך מסביר הרבי איך ענין זה נרמז בפרשת השבוע, פרשת משפטים, שעוסקת בעיקר בדינים המחוייבים בשכל, אך שצריך לקיימם מצד ציווי הקב"ה. הסיבה לכך ששכל האדם מבין את דינים אלו, היא רק מפני שכך מחייבת חכמתו של הקב"ה. וכך בנוגע להסכם שנעשה, שהסיבה לכך שהשכל האנושי של אומות העולם מבין שיש לעשות שלום, הוא מכיון שחכמתו של הקב"ה חייבה שהגיע זמן הגאולה!.
פנינים מהשיחה
בשיחה המוגהת כתוב שהגאולה תבוא "תיכף ומיד ממש, על כל הפירושים שב"מיד", וכל הפירושים שב"ממש"". ואכן ישנם בזה כמה פירושים, "ממש תוארו גשמיות שבגשמיות"[2], או "ממש שמורה על נצחיות"[3], ועוד. אך בסרט ההקלטה (שיחת כ"ד שבט בסיומה) ניתן לשמוע את הביטוי כפי שיצא מפיו, "כל הראשי תיבות שבמיד, וכל הראשי תיבות שבממש" (ובלשונו הק': "די אלע ראשי תיבות אין מיד, און די אלע ראשי תיבות אין ממש").
בשיחות אחרות נותן הרבי כמה ראשי תיבות למילים אלו, ביניהם: "משה ישראל דוד", "משיח (שמנחם שמו) יוסף דובער" (האדמו"ורים עפ"י סדר הקרבה אלינו).
קישורים חיצוניים
השיחה: בגרסת טקסט גליונות: דף עזר •
הערות שוליים
- ↑ בעריכת השיחה והגהת הרבי שולבו בה קטעים מהשיחות שנאמרו בכ"ה וכ"ח שבט.
- ↑ היום יום כ"ג מנחם-אב
- ↑ דבר מלכות שופטים