מסכת בבא בתרא
במסכת בבא בתרא יש עשרה פרקים, ומאה שבעים וחמשה דפים.
ואחרי רבים להטות ויהא בשעה טובה ומוצלחת
ויהי רצון שבקרוב ממש יחזיר הקב"ה האבדה – ואבדתם בגוים – דא בבא בתרא
(זהר חלק ג' קצח, א) – תליתאה למקומה ולבית – המקדש תליתאה.
המסכת עוסקת בדיני שכנים, חזקת קרקע וחזקת מטלטלין, מכירה וקניה, ירושות, דיני שטר.
מהדיר ספרי הראשונים, רבי משה הרשלר, ביקר אצל הרבי במהלך חלוקת דולרים לצדקה בראש חודש תמוז תש"נ, וסיפר לרבי שהוא עוסק עתה בהוצאתם לאור של שני ספרים מרבינו יונה. התעניין הרבי: על איזו מסכת? השיב הרב הרשלר: בבא בתרא. תמה הרבי: שני ספרים יספיקו למסכת בבא בתרא? (הנ"ל השיב בחיוב) והרבי בירכו: "השם יתברך יצליחך". ומיד הוסיף: בזוהר כתוב ש"בבא בתרא" הוא סיום הגלות, שתהיה אפוא ה"בבא בתרא" של הגלות. בשיחת שבת פרשת משפטים תשנ"ב ביאר הרבי בארוכה את מעלתו של מסכת בבא בתרא, ובפרט בזמננו - בסוף זמן הגלות.
מסכת זו הינה אחת ממסכתות הגמרא הנלמדות בישיבות חב"ד.
מיגו
| ערך מורחב – מיגו |
אחת מהיסודות של המסכת היא מיגו.
כאשר הרב אברהם סופר, נכדו של החתם סופר ביקר אצל הרבי, הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך[1].
מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם[2], שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית.[3] יש הגדירו זאת בכוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים.[4]
חזקת שלש שנים
|
| ערך מורחב – חזקת שלש שנים |
חזקת שלש שנים היא דין מדיני חזקה האומר כי כאשר אדם מתגורר או משתמש בקרקע בתקופה של שלושה שנים רצופות, יש בהשתמשות זו לתת לו חזקת בעלות, כלומר שההנחה הראשונית והוודאית היא שכל אדם המתגורר בקרקע מסויימת בצורה של בעלות, ולא היה איש שמחה בפניו, יש להניח ב"מושכל ראשון" שהיא שלו עד שיתברר אחרת.
ביאורי הרבי
- קישור תחילת המסכת (שותפות) לסופה (מלווה ולווה). התוועדויות תשמ"ה חלק ב' עמ' 1152 (עמ' 468)
- ט ב. והמפייסו בדברים. לקוטי שיחות חל"ד עמ' 84 (עמ' 96)
- יד א. הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה. התוועדויות תשמ"ב חלק ד' 1917 (עמ' 171)
- מד א. רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי. לקוטי שיחות ח"י בראשית עמ' 44 (עמ' 62)
- עה א. ואולך אתכם קוממיות, מחלו' ר"מ ור"י. תורת מנחם תשי"א ב' עמ' 107 (עמ' 128) לקוטי שיחות חלק ז' עמ' 198 (עמ' 210)
- צט א. כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. לקוטי שיחות חלק ב' עמ' 360 (עמ' 85)
- קיח ב. צלפחד, מחלוקת רשב"ם ורש"י. לקוטי שיחות עמ' 171 ושם הערה 2 (182)
- קלד ב. הויות אביי ורבא. שיחות קודש תשל"ח חלק א' עמ' כב (עמ' 276)
- קמה ב. וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה. לקוטי שיחות חלק ט"ז עמ' 2 (עמ' 17)
- קעג א. א"ר הונא מנין לערב דמשתעבד. לקוטי שיחות ח"ל עמ' 215 (עמ' 228)
- קעו א. ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין. מעשה כו'. התוועדויות תשמ"ה חלק ב' עמ' 1152 (עמ' 468)
ביאורי נשיאי חב"ד
"כל הספרים מלאים" לקראת שנת ה'תשנ"ב, בעקבות העיסוק האינטנסיבי סביב גאולה ומשיח הועלתה הצעה לפיה המסכת הישיבתית של אותה שנה תהיה מסכת העוסקת בדיני בית הבחירה (כדוגמא: סנהדרין, זבחים וכו'). אולם הנהלת ישיבת תות"ל המרכזית לא נענתה לבקשת התמימים והחליטה להשאיר את הסר על כנו ושילמדו באותה שנה כמתוכנן את מסכת "בבא בתרא", התמימים פנו במכתב לרבי מה"מ ו"התלוננו" על הנהלת הישיבה. הרבי מה"מ כמובן השאיר את החלטת הנהלת הישיבה על כנה, אולם בשבת הקרובה קישר הרבי בשיחה[5] את מסכת "בבא בתרא" לגאולה. התמימים בשעתו ראו בכך לימוד אותו מלמד אותם הרבי מה"מ שבאם רוצים בכל מסכת ובכל נושא ניתן למצוא את הקשר ל"ענין הכי עיקרי שהזמן גרמא" - הגאולה האמיתית והשלימה.
קישורים חיצוניים
- בבא בתרא
- שער הגאולה, הרבי מתייחס למסכת בבא בתרא בחלוקת דולרים, ראש חודש תמוז תש"B
- מסכת בבא בתרא, לקט פנינים והתייחסויות מהרבי בקשר למסכת, גליון התקשרות 707 מדור 'פניני רבי'
הערות שוליים
- ↑ כך גם סיפר הרב יוסף יצחק וילשנסקי.
- ↑ חותנו של רבי חיים מצאנז.
- ↑ רבי אלחנן וסרמן, קובץ שיעורים ח"ב.
- ↑ רבי יעקב ישראל קנייבסקי בספרו קהילות יעקב, ורבי שמעון יהודה שקאפ בחידושיו על מסכת בבא מציעא.
- ↑ שיחת בא-בשלח, תשנ"ב