רפואה היא ריפוי והחלמת נזק כל שהוא שנגרם לגוף האדם - בגשמיות, שמקורה בחסרון ברוחניות. מסיבה זאת כדי לפעול על האדם רפואה, יש לתקן את מידת התפארת, ולכן לבקשת רפואה צריך לכון במידת וספירת התפארת[1].

בעבודת השם

דרך רפואת הנפש ממצב לא טוב שבו היא נתונה בעבודת השם היא כדרך רפואת הגוף. ראשית יש לאתר את שורש ומקור הבעיה: אם הוא מצד שחומר הגוף עב גס ומושחת, או שהחסרון הוא בכחות נפשו, שיש בנטיות לעיניינים רעים שונים, או שמקור החולי הוא רגילות, מפני חינוך לא טוב על פיו גדל, או השפעת הסביבה הרגילה אותו למידות רעות.

עד שלא מקור וסיבת המחלה, אי אפשר להתחיל ברפואתו, אלא להתחיל להתרגל שכל מעשיו יהיו בדרך הנכונה, על ידי עשיית טוב בקיום המצות, בקביעת עתים לתורה, התרגלות למדות טובות, ובסור מרע.

אך בעיקר נחוצים שני עניינים שעל האדם לעורר בתוכו:

  • הידיעה כי הוא נתון במחלה, והרצון להירפות ממנה.
  • הידיעה שיכול להתרפאות, והתקוה ובטחון גמור כי בעזרת השם יתרפא מחליו[2].

לקריאה נוספת

 
כריכת הספר 'בריאות הגוף, המוח והרוח'

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. "או שמבקש שפע הרפואה ומכון בספירת החכמה או בינה - לא יפעול המשכה על דבר הבקשה שלו כלל, כי לבקשת רפואה צריך לכוין במדה וספירה דתפארת". אמרי בינה, פתח השער ח, ד
  2. היום יום ט"ז סיוון