קבלת הנשיאות של הרבי

סדרת ערכים בנושא
תולדות חייו של הרבי

קבלת הנשיאות של הרבי החלה מאז הסתלקותו של חמיו, הרבי הריי"צ, בי' שבט תש"י. מאז יום זה החל הרבי את מנהיגותו. במשך שנה סירב הרבי לקבל זאת באופן רשמי. לאט לאט התגברו הפניות והבקשות מבין החסידים ולאידך הרבי מיתן את סירובו, עד שבמוצאי יום י' שבט (ליל י"א שבט) בשנה שלאחר מכן, בהתוועדות לרגל יום ההילולא של הרבי הריי"צ, אמר הרבי את המאמר "באתי לגני" ובכך קיבל באופן רשמי את נשיאות חב"ד.

רקע

 
הרבי בהתוועדות באותו מקום בו קיבל את הנשיאות, תשי"ב
  ערך מורחב – הסתלקות הרבי הריי"צ

אדמו"ר הריי"צ הסתלק בשבת קודש פרשת בא, י' שבט תש"י, והלווייתו התקיימה למחרת, ביום ראשון י"א שבט.

כשנודע על ההסתלקות, החלו החסידים לדבר על כך שצריך למנות את "הרמ"ש"[1] כממלא מקומו.

הניסיונות להכתרת הרבי וסירובו

בחודשים שלאחרי ההסתלקות כתבו חסידים רבים מכל העולם מכתבי התקשרות ושלחום ל-‏770. חלק ממכתבי ההתקשרות היו מכתבים כלליים עליהם חתמו קהילות שלמות וחלקם היו מכתבים פרטיים. למרות זאת, סירב הרבי לקבל את עול הנשיאות.

על אף הסירוב, החסידים לא ויתרו, והחלו לתת לרבי פ"נים. הרבי ראה בזה מתן שליחות להקריאם על ציון אדמו"ר הריי"צ, ותו לא. היו חסידים שהתעקשו להתקבל ליחידות, אך הרבי סירב לקבלם. לבסוף, אחר שידולים רבים, החל הרבי לקבל חסידים בודדים ליחידות. הראשון שהתקבל היה הרב מאיר אשכנזי ובמשך הזמן נקבע סדר מיוחד לכניסה אל הקודש. הרבי ענה לשאלות ונתן הוראות. באותה תקופה גם היו כמה מופתים.

ביום טוב שני של חג השבועות, בעת התוועדות הכריז החסיד ר' אליהו סימפסון, ממזכיריו של אדמו"ר הריי"צ, כי השיחות הן טובות אבל רוצים לשמוע מאמר דא"ח (הנאמר רק על ידי רבי, מה שאין כן שיחות). הרבי לא נענה לו, והוא ביקש שוב ושוב, עד שהרבי אמר: "זה מוכרח להיות דוקא עכשיו? זה לא חייב להיות דווקא עכשיו, זה יכול להיות בהזדמנות אחרת"[2].

בשנה שלאחר ההסתלקות התוועד הרבי בהזדמנויות רבות. ביום ז' בתמוז יצאה לראשונה שיחה מוגהת. כאשר הוכנה השיחה לדפוס, כתבו המניחים עליה "הוגה על ידי כ"ק אדמו"ר שליט"א", הרבי תיקן זאת וכתב "על ידי הרמ"ש שליט"א"[1] ובהגהה השניה מחק גם את זאת.

בראש חודש אדר כתב הרבי מכתב כללי פרטי ראשון לעדת החסידים, ובח"י באלול כתב הרבי מכתב כללי ראשון. המכתב נכתב בלשון הקודש ובאידיש. בערב יום הכיפורים חילק הרבי לעקח לזקני החסידים על פי בקשתם.

ניצני הסכמה

בכל התקופה שלאחר ההסתלקות, היה הרב דוד רסקין מזמין את האנשים לעלות לתורה, וכאשר היה עליו לקרוא לרבי, היה אומר בקול רם "יעמוד", ובלחש "אדוננו מורנו ורבנו", ולאחר מכן ממשיך בקול רם את שמו הקדוש. בשמחת תורה חל שינוי, ואת ה"מרשות לחתן" בראשית קרא הרב אלתר דובער חסקינד. כשהגיע הלה לתיבות "ועתה קום", פרץ בבכי והכריז בקול רם "יעמוד אדוננו מורנו ורבנו הרב..." ואמר את שמו של הרבי.

בחודשים כסלו וטבת, ניתן היה למצוא רמזים בשיחות של הרבי, כי הוא מוכן לקבל את הנשיאות, אך הדבר לא היה באופן בולט.

בכ"ו בטבת פורסמו בעיתונות היהודית בניו-יורק ידיעות בהן פורסם כי חסידי חב"ד קיבלו על עצמם את הרבי כממלא מקום של אדמו"ר הריי"צ. בידיעות גם נכתב על כתבי התקשרות שהוגשו לרמ"ש, וכי קבלת הנשיאות הרשמית תהיה בי' בשבט תשי"א. כשנודע הדבר לרבי, ביקש מהרב חודקוב להכניס הכחשה בשמו לכל העיתונים. הרב חדקוב גילה זאת לזקני החסידים, והם נכנסו לרבי והתחננו בפניו שלא להכניס את ההכחשה. רק לאחר תחנונים רבים נעתר להם הרבי. שבוע לאחר מכן, ביום ג' בשבט, פורסמו מודעות רשמיות מטעם תנועת חב"ד על קבלת הנשיאות הצפויה.

אירוע קבלת הנשיאות

במוצאי י' שבט תשי"א, בשעה 9:45, נכנס הרבי להתוועדות לרגל יום ההילולא הראשון של חמיו, הרבי הריי"צ[3].

הרבי פתח את ההתוועדות בדברים אודות חיזוק ההתקשרות לרבי הריי"צ. בשיחה השניה התייחס הרבי ברמז לענין קבלת הנשיאות, כשדיבר על הנוהג בארצות הברית בפתיחת איזה ענין - לומר "הצהרה", ובקשר לכך נתן "הצהרה" בענין אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל.

כשעה אחרי תחלת ההתוועדות, קם הרב אברהם סנדר נמצוב, מזקני החסידים, והכריז: "העולם צמא למאמר חסידות מהרבי. שהרבי יאמר מאמר חסידות"! מאמר חסידות מסמל הכרה רשמית בקבלת הנשיאות, כיוון שמאמר נאמר רק על ידי רבי.

בשעה עשר וארבעים דקות פתח הרבי את המאמר דיבור המתחיל "באתי לגני", המבוסס על המאמר שהוציא לאור הרבי הריי"צ לקראת יום הסתלקותו שנה קודם לכן. במאמר זה הסביר הרבי לפי המדרש והחסידות את תפקיד הדור, הדור השביעי לאדמו"רי חב"ד, לפעול את הפצת היהדות בכל העולם כולו, שעל ידה תומשך השכינה] למטה, לעולם הזה, וכך יהיה הוא הדור שיביא את הגאולה.

המאמר נאמר בשלושה חלקים, ובשתי ההפסקות הורה הרבי לנגן ניגונים מרבותינו נשיאנו לפי הסדר, החל מניגון הבינוני שחיבב הרבי הריי"צ. מיד אחרי החלק הראשון, קפץ הרב נמצוב על השולחן מגודל השמחה, והכריז: "חסידים אמרו אחרי! עלינו לברך ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", שה' יתברך עזר לנו שיש לנו רבי!" הוא בירך ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות וכל הקהל ענה אמן. הרבי חייך מאוד, וביקשו לשתוק ולרדת מהשולחן.

בשיחה שנאמרה מיד אחרי המאמר, עורר הרבי על חשיבות עבודתו האישית של כל חסיד, ואמר:

כעת הקשיבו יהודים!

בכלל בחב"ד היתה התביעה שתהיה עבודתו של כל אחד ואחד בעצמו, ולא להסתמך על הרביים.

זהו ההפרש בין שיטת פולין לשיטת חב"ד, ששיטת פולין היא "וצדיק באמונתו יחיה", אל תקרי יִחְיה (החי"ת בשבא) אלא יְחַיֶה (החי"ת בפתח), אבל אנו, חב"ד, צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, ברמ"ח איברים ושס"ה גידים של הגוף, וברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הנשמה.

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אינני מסלק את עצמי חס ושלום מלסייע, לסייע כפי היכולת, אבל, כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הרי, אם לא תהיה העבודה לבד, מה יועיל זה שנותנים "כתבים", מנגנים ניגונים ואומרים לחיים

בשיחה נוספת בהמשך ההתוועדות אמר, שהרבי הריי"צ סיפר שכשדובר אודות קבלת עניני נשיאות של אביו, האדמו"ר הרש"ב, ביקש שזה יהיה בחסד וברחמים.

ההתוועדות הסתיימה בשעה 12:25. בשירת "כי בשמחה תצאו" יצא הרבי מבית המדרש. כל הקהל וזקני החסידים בראשם רקדו בשמחה עצומה, עם הניגון "כי בשמחה", במשך זמן רב.

מספרים שכאשר יצא הרבי מהזאל אמר לו הרב קזרנובסקי "מזל טוב רבי" והרבי חייך מאד ויצא.

לאחר מכן בזאל היתה שמחה עצומה, כאשר כולם רקדו ושמחו ש"הנה, יש לנו רבי".

לאחר קבלת הנשיאות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

לאחר י' שבט הודפסו בלנקים חדשים עליהם התנוסס שמו הק' של הרבי, ועליהם הרבי כתב את מכתביו[4].

ראו גם

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
==הערות שוליים==

  1. 1.0 1.1 ראשי התיבות: הרב מנחם (מענדל) שניאורסון". כך נקרא הרבי לפני התמנותו הרשמי ל"רבי"
  2. ימי בראשית עמוד 167
  3. תיאור מפורט מההתוועדות נמצא ביומן י' שבט תשי"א.
  4. חשוב להוסיף את דבריו של הרב יוסף וינברג: "חסידים מספרים שלאחר ההסתלקות, כאשר הרבי סירב בכל התוקף להפצרותיהם של זקני החסידים לקבל את הנשיאות - מי שהשפעתה הייתה מכרעת, זו הרבנית חיה מושקא, שעם כל צניעותה וענוותנותה וההקרבה הגדולה שנכפתה עליה, היא שהתבטאה בנחישות כי יש להמשיך את העבודה".