חמץ

חמץ הוא כינוי ללחם או כל דבר מאכל המיוצר מאחד מחמשת מיני דגן, שתפח והחמיץ. החמץ נאסר באכילה ובהנאה בחג הפסח, וכמו כן אסור שיימצא ברשותו של יהודי בחג.

בפנימיות התורה, מרמז החמץ על ישות וגאווה (לעומת המצה המסמלת ביטול וענווה).

איסור אכילת חמץ

לגבי איסור אכילת חמץ נאמרו בתורה מספר איסורים. הראשון, האיסור על אכילת חמץ בפסח:

וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ

— שמות יג, ג

כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל

— שמות יב, טו

בנוסף, נאסרה אכילת החמץ בערב פסח אחר חצות היום:

לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ

— דברים טז, ג

מפסוק זה, המדבר אודות קרבן פסח, למדה הגמרא שהחמץ נאסר בערב פסח: "ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תאכל עליו חמץ". בנוסף לאיסור מן התורה לאכול חמץ אחר חצות היום, הוסיפו חכמים ואסרו את החמץ בהנאה שעה אחת קודם חצות, ובאכילה - שעתיים קודם חצות.

תערובת חמץ

במקום נוסף אוסרת התורה אכילת תערובת חמץ:

כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ

— שמות יב, כ

מצות השבתת חמץ

בנוסף לאיסור על אכילת חמץ, אוסרת התורה גם את קיומו של החמץ ברשותנו בחג הפסח, בשני איסורים:

וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ

— שמות יג, ז

שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם

— שמות יב, יט

איסורים אלו נקראים בשם 'בל יראה ובל ימצא'. מן התורה ניתן להינצל מן האיסור על ידי ביטול חמץ. למרות זאת, החמירו חכמים וחייבו את האדם לחפש אחר החמץ ולבערו מרשותו, ולכן מדברי סופרים ישנה חובה לבדוק את החמץ באור לי"ד בניסן, ליל ערב פסח, ולשרוף את החמץ למחרתו, בי"ד בניסן, ערב פסח.

כמו כן נאסר לשחוט את קרבן פסח כאשר ברשות אחד מבעלי הקרבן או המקריבים ישנו חמץ. האיסור נכפל בתורה פעמיים:

לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי

— שמות כג, יח

לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי

— שמות לד, כה

מכירת חמץ

ערך מורחב – מכירת חמץ

'מכירת חמץ' היא פתרון הלכתי המאפשר ליהודי למכור את חמצו לגוי כך שהחמץ אינו ברשותו בחג הפסח, ולאחר החג לקנות אותו ממנו בחזרה.

הידורים וחומרות באיסור חמץ

ערך מורחב – הידורים וחומרות בפסח

במקומות רבים נוהגים כי לא אוכלים זה אצל זה בחג הפסח. בהקשר זה מסופר, כי פעם נכנס כבוד קדושת הר' חיים אברהם (בן רבינו הזקן) אל אדמו"ר האמצעי בחג הפסח לאמר "גוט יום טוב". וסיפר אז - הר' חיים אברהם - שרבינו הזקן אמר: פסח דארף איינער דעם אנדערען ניט מכבד זיין באכילה ושתיה, אבער נעמען אליין מעג מען (בפסח לא צריך לכבד אחד את השני באכילה ושתיה, אבל לקחת לבד מותר).

בתורת החסידות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.