מחשבות זרות

מחשבות זרות הינו ביטוי כללי למחשבות הטורדות את האדם בשעה שהוא עוסק בעבודת ה' כגון בשעת התפילה או בשעת לימוד התורה.

מקור הביטוי

בזמן שבית המקדש היה קיים, עיקר הקשר בין האדם לבוראו התמקד בעבודת הקרבנות של הכהנים בבית המקדש.

כאשר האדם היה חוטא ופוגם בקשר בינו לבין הקדוש ברוך הוא, הוא היה צריך להביא קרבן אשם, על מנת לכפר על חטאו ולחזק את הקשר בינו לבין אלוקים. כך גם כאשר אירע לאדם נס, הוא היה צריך להביא קרבן תודה, ולהודות בבית המקדש לה'.

אחד מהדינים בהבאת הקרבן היתה, שהאדם צריך לטהר את מחשבותיו, ולכוון בשעת הקרבן רק על הענין לשמו הוא מביא את הקרבן, ובאם לא, הקרבתו אינה נחשבת והוא צריך להקריב קרבן נוסף. מחשבות אלו נקראות בספרות התורנית 'מחשבת פיגול', או 'מחשבת חוץ'.

עם חורבן בית המקדש, החליפה התפילה את עבודת הקרבנות בקשר שבין האדם לבוראו, והביטוי מהלכות הקרבת הקרבן נלקח בהשאלה למחשבות שאינם מענין התפילה הטורדות את האדם.

חומרת המחשבה

כבר בדברי חז"ל מצינו כי "הרהורי עבירה קשים מעבירה", ביטוי המלמד כי מבחינה מסויימת כאשר אדם חוטא בכח המחשבה שלו הדבר אפילו חמור יותר מאשר אם היה עושה את מעשה העבירה עצמה..

בטעם הדבר נאמרו פירושים רבים, ומהם; היות וכאשר אדם חוטא במחשבה בלבד הוא לא מרגיש צורך להתחרט על כך, היות והפעולה של העבירה בנפש עמוקה יותר, ועוד.

בתורת החסידות מוסבר שלבוש המחשבה הינו לבוש קרוב יותר לנפש עד שהוא מאודח עם הנפש ולכן האדם לא יכול להפסיק אפילו רגע אחד מלחשוב, ולכן כאשר אדם פוגם בלבוש זה הוא פוגם במקום יותר עמוק בנפש שלו.

סוגים במחשבות זרות

ישנם סוגים שונים של מחשבות זרות, כגון הרהורים הקשורים לעניני פרנסה, המבלבלים את האדם ולא מאפשרים לו להתרכז, או מחשבות אסורות, כמו הרהורי עבירה, או הרהורי עבודה זרה.

למרות שבדרך כלל הביטוי מכוון כלפי מחשבות שונות העולות לאדם במוחו בשעת עבודת ה', במשמעות כללית יותר כל פעולה שהאדם עושה מתוך נגיעות אישיות, נחשב הדבר כ'מחשבה זרה', היות שמחשבות ואינטרסים אלו 'זרות' לענין שבו הוא עוסק.

התורה אוסרת על האדם להרהר במחשבות זרות, אך באם הדבר לא התבטא במעשה בפועל, האדם אינו נענש על המחשבה, היות ולא ניתן להעניש אדם על דברים שבמחשבה.

התמודדות עם מחשבות זרות

התמודדות כללית

במכתב שהרבי השיב ליהודי שהתאונן שיש לו מחשבות זרות המבלבלות אותו, הרבי הורה לו לבדוק את התפילין שלו שתהיינה כשרות כדין. בהזדמנות אחרת הורה הרבי לשנן בעל פה את תחילתו של פרק מ"א בספר התניא (עד המילים "לפני המלך"), קטע העוסק בכך שהקדוש ברוך הוא משגיח באופן תמידי על האדם, ולחזור מידי בוקר על קטע זה קודם התפילה.

מבואר בחסידות, שהדבר החשוב ביותר על מנת לדעת איך לא לחשוב מחשבות זרות, הוא לדעת, שלבוש המחשבה, נמשל לעור, וכמו שלא ניתן להסיר את לבוש העור, לא ניתן לא לחשוב כלל. אבל, לעומת זאת, ניתן להחליפם במחשבה אחרת (של קדושה, או בדיעבד של קליפת נוגה), ולכן רצוי של אדם ירא שמים ידע דברי תורה בעל פה, על מנת שיוכל ברגע 'לשלוף' מחשבה חילופית^{[דרוש מקור]}.

בשעת התפילה

בפרק כ"ח בספר התניא, אדמו"ר הזקן אומר שכאשר נופלות לאדם מחשבות זרות בשעת התפילה או הלימוד, הוא צריך להתעלם מהן ולהתאמץ להתבונן ולהתעמק בתפילה או בלימוד, ולא לנסות לברר מאיפה עלו לו מחשבות אלו ולהסיר את הבעיה מהשורש.

הוא מסביר, שהסיבה לכך היא מפני שהמחשבות זרות שנופלות לרוב האנשים אינם מחשבות 'זרות', אלא מחשבות שמגיעות מהאדם עצמו, כלומר שמחשבות אלו כבר עלו לאדם בעבר, וכעת הם רק עולות וצפות, ולכן, אין ענין להילחם עם המחשבות הזרות שעולות לאדם, אלא הדרך להתמודדות איתן היא פשוט להחליף אותן במחשבות אחרות.

בפולקלור החסידי

בסיפורי חסידים מופיע שאחד מחסידי פולין שאל את אדמו"ר המהר"ש מדוע חסידים לא מתפללים בחיפזון, כדי לקצר את זמן התפילה ו'לברוח' מהמחשבות זרות שעולות להם בשעת התפילה, והמשיל זאת ליהודים הנוסעים בעגלה ובאים נערים ומתחילים ליידות עליהם אבנים, ובודאי שהעצה במקרה שכזה היא להצליף בסוסים ולברוח מהמקום.

ענה לו הרבי: עצה זו נכונה כאשר הנערים רודפים אחרי העגלה, אבל כאשר הם הצליחו לעלות על העגלה, לא יעזור להצליף בעגלה ולמהר את נסיעתה, אלא יש לעצור את העגלה, להיאבק איתם ולגרשם.

קישורים חיצוניים

• לקט מכתבי הרבי בענין מחשבות זרות - גליון לקראת שבת, פרשת בלק תשע"ג עמוד כא.
• העלאת המידות של המחשבה זרה - לאור השיטות השונות בתורת החסידות, מתוך פרדס חב"ד, באתר שטורעם.
• מחשבות זרות - קריקטורה של האמן החסידי אברימי זקס
• אני אוהב לדמיין שאני עושה עבירות. זה בסדר?