ג' בתמוז

ג' בתמוז הוא היום השלישי בחודש תמוז.

אירועים ביהדות

• ב'תפ"ט - יהושע בן נון עצר את השמש והירח במלחמת חמשת המלכים במקדה.
• תקמ"ה - רבי שלמה דב הלברשטאט, אב בית דין בעיר מץ שבצרפת, נפטר.
• תרפ"ט - ר' מרדכי לייב רובין, ראש אב בית דין קהילות הפרושים בירושלים, נפטר.

ימי חב"ד

• תרי"א - התרחשה השריפה הגדולה בליובאוויטש.
• תרפ"ז - אדמו"ר הריי"צ שוחרר ממאסרו (מיום ט"ו סיון תרפ"ז) בכלא 'שפולארקה', בתנאי שיסע לעיר מקלטו קסטרמה.

יום זה מוגדר ע"י הרבי כאתחלתא דגאולה, ולכן רבים מחסידי חב"ד לא אומרים תחנון ביום זה .

• תשנ"ד - הרבי בגדרי המציאות ע"פ תורתנו הקדושה הסתלק. נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים.

כל חסידי חב"ד מאמינים ויודעים בברור כי הרבי ממשיך ללא שום שינוי, להנהיג את צאן מרעיתו ולהשפיע את כל הכוחות הדרושים לסיים את התפקיד שהטיל על כל אחד ואחד במיוחד - להפיץ בכל העולם קיום תו"מ כולל מעיינות החסידות באופן שחדור בהכנה "להביא לימות המשיח" היינו קבלת פני משיח צדקנו המחכה כבר לגאול את עם ישראל ואין הדבר תלוי אלא בכל אחד ואחד שיפקח את העיניים ויראה איך העולם בפנימיותו מוכן לגאולה ויוסיף עוד פעולה קטנה להביא את הגאולה בפועל ממש. כלומר עבודתו-חייו של כ"ק אדמו"ר ממשיכה בגשמיות העולם לא רק בלי שום הפסק חלישות או הסתלקות ורוממות אלא ללא שום שינוי כלל. (באופן שיתכן כי חסר תקדים אצל נשיאי ישראל בכל הדורות.)

ישנם קומץ שולי של חסידים שבחרו ללכת אחרי שרירות ליבם ודמיונותיהם, ומתייחסים אל המצב שנוצר כאילו אינו אלא דמיון בעלמא ומחרימים (לא רק בליבם ובהרגשתם, אלא בריש גלי) כל הנהגות המתאימות ליום ההילולא ג' בתמוז, וחמור יותר; מחרימים את האוהל הק' המקום בו הרבי נמצא בגשמיות (היפך כל העניין של "ממוצע המחבר" שקיומו אינו תלוי באמונה או להבדיל בדמיון.)

והמנהג הרווח ללמד זכות עליהם - אשר יתכן כי נוהגים כך כיוון שלא מיחו בהם בתוקף בהיותם בתחילת דרכם, ועוד יתכן לומר אשר דרך זו נותנת להם חיות (אשר לולי זאת כנראה היה אצלם חלישות בדבר) לחיות בבטחון הגמור שהנחילנו כ"ק אדמו"ר אשר "הנה הנה משיח בא". אולם מצער הדבר שכנראה בחוש גישתם הנ"ל לנושא הנדון כאן "ג' תמוז" - גורמת להם להתנהגות באופן של "אורות דתוהו" וזלזול בעניינים של "ישובו של עולם" - "כלים דתיקון". (בין היתר; התנהגות בלתי מכבדת ולעיתים ברוטלית כלפי כל מי שלא שייך לחוגם ולמגמתם, חוסר היררכיה וסדר במוסדותיהם, פרסום שיטותיהם באופן מופרע, ובא אפי' לידי ביטוי בהזנחת הסדר והנקיון במחיצתם) אשר הנהגות מעין אלו מאז ומתמיד נחשבו פסולות בקרב חסידות חב"ד שעניינה להביא את העניינים ב'התיישבות' ובאופן של "יתפרנסון מיני'" בפרט בדורינו דור השביעי שתפקידו "להוריד השכינה למטה בארץ". ואחרי כל זאת עדיין מלמדים זכות עליהם אשר למרות גישתם הפסולה לעבודת ה' ברגעים האחרונים של הגלות, (בדמיונם הכוזב שדווקא בגלל התמיהה שבדרכם היא הדרך אליה כוונת הרבי, ודווקא הם 'תופסים' את ה'נקודה') הרי הם ממשיכים להיות קשורים לכ"ק אדמו"ר ולתורתו אשר חד המה, ובמובנים מסויימים ביתר שאת וביתר עוז. ובמילא היחס מצד חסידי חב"ד לגישתם בענייני משיח וגאולה הוא ע"ד דברי הרבי בתקופת "משפט הספרים" אשר "מאוייבי תחכמני" והיינו שמהאוייבים אפשר להחכים להבין ולהזכיר אשר ליובאוויטש לא מספיק "לעבט" כדבעי, ובנדו"ד לא מספיק "לעבט" בהעבודה של הפצת הבשורה אשר "הנה הנה משיח בא" כולל הבשורה שזכינו שהקב"ה מינה יועץ ושופט לדורינו שהוא הראוי בדורינו (כבכל דור ודור שישנו א' מזרע יהודה הראוי) להיות משיח.

עניינו

ג' בתמוז מבטא את החידוש הכללי שהתחדש בדורות האחרונים לפני ביאת המשיח בכל עניין הגלות.

הביאור בזה: חודש תמוז הוא חודש של העלם והסתר. משום שבה החלה הגלות, לכן אין בה חג אדרבה רק צום יז בתמוז ובה מתחילים השלשה שבועות של אבלות על חורבן הבית והירידה לגלות. דבר זה מתבטא אף בשם החודש 'תמוז' שהוא על שם עבודה זרה.^{[דרוש מקור: יש לעיין במקור המובא השיחה.]} אולם בדורנו התחדש בחודש זה יום של שמחה יום של התגלות אלוקית בגאולה וניצחון על המנגדים לתורה ומצוות - חג הגאולה י"ב תמוז.

הסיבה שבקרבנו אל הגאולה האמיתית והשלימה מתגלה דווקא בחודש תמוז שמסמל את החורבן יום גאולה הוא מתוך מובן עמוק יותר ביחס של גלות וגאולה. ביאת הגאולה היא לא באופן שיתגלה ש'סיבת' הגלות היא 'בשביל' הגאולה. אלא שהגלות 'עצמו' הוא 'נהפך' לטוב וליום טוב. (ומתגלה שבעומק הגלות ישנו אור! עניין זה (שהחושך עצמו נהפך לאור) מתבטא גם ב'אופן' הגאולה של הרבי הריי"צ עצמו שהמנגדים שחררו את הרבי לא על ידי שגברו עליהם ונצחום, אלא הם בעצמם יחד עם כל תוקפם הורו ושחררו אותו. כמו כן מתבטא עניין זה בשם החודש שכאמור נקרא על שם של עבודה זרה אולם תורת החסידות מגלה שהשם תמוז מורה על גילוי אור משום שבימי הקיץ מאיר בעולם אור אלוקי - אור אין סוף).

התחדשות זו (שבעומק החושך מתגלה הטוב ו'נהפך' לטוב) התגלתה באותה השנה ביום ג' בתמוז. והוא לפי שיום זה מצד עצמו הוא יום שבו החל הגלות של הרבי לעיר גלותו קסטרמא שהגלות שקול בחומרתו כמוות. ועד שבאותו היום היה צד שכל השחרור מהמאסר ושליחה לגלות היא בכדי להחמיר את הגזירה (ולצאת ידי חובת הלחץ מאומות העולם) וממילא הרי הוא יום חשוך וגלותי מצד עצמו. אולם הגאולה בי"ב תמוז גילתה למפרע שיום זה לא רק שלא היה גלות אלא אז התחילה הגאולה. ויוצא שמתוך כל ימי החודש היום שמבטא בעיקר את ה'חידוש' שבגאולה הוא דווקא ג' בתמוז שהוא יום מצד אחד כולו ירידה לגלות ולעומת זאת כל עניינה 'התחלת הגאולה'.

וזה גם הסיבה שיום ג' תמוז חל באותו היום בשבוע שחל תשעה באב י"ז בתמוז וחג הפסח משום שזה עצמו שתשעה באב וי"ז בתמוז חלים באותו היום של חג הפסח הוא מפני שבפנימיותם הם התחלת הגאולה על אף שבחיצוניות הם ימי צרה וגלות (שלכן הם ימי צום) וג' תמוז להיותו היום שמחבר ומגלה את הפנימיות - הגאולה בחיצוניות, גם הוא חל באותו היום של י"ז בתמוז משום שהוא מחבר את חג הפסח עם צום יז בתמוז שהוא לאמיתו של דבר ופנימיותו יום גאולה.

קישורים חיצוניים

• מאמרים אודות ג' בתמוז - תבנית:חב
• תיאור גאולת הרבי הריי"צ

הפתגם היומי - ג' בתמוז - מלוח היום יום

אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: א אידישער קרעכץ וואס קומט ח"ו בסבה פון א ניט גוט גשמי איז אויך א תשובה גדולה, בפרט א קרעכץ בסבה פון א ניט גוט רוחני איז אודאי און אודאי א תשובה מעליתא. דער קרעכץ שלעפט ארויס פון עומק רע, און שטעלט אנידער אין א מעמד טוב. תרגום מאידיש: אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: אנחה יהודית המגיעה בסיבה של לא טוב גשמי הוא גם תשובה גדולה, בפרט אנחה בסיבה של לא טוב רוחני. ודאי וודאי תשובה מעולה. האנחה מושכת מעומק רע ומעמידה במעמד טוב.