חיים שאול ברוק
המונח "חיים שאול ברוק" מפנה לכאן. לערך העוסק במנהל וועד הנחות בלה"ק, ראו חיים שאול ברוק (קראון הייטס).
המשפיע הרב ר' חיים שאול ברוק נולד לאביו ר' בן ציון ולאימו מרת לאה לבית ליבין, נכדת הרב יהודה לייב שאול ליבין בעיירה סנובסק בשנת תרנ"ד.
תולדות חייו
בשנת תרס"ט נסע לעיירה ליובאוויטש והחל ללמוד בתומכי תמימים ליובאוויטש בזאל הגדול. התמדתו העצומה הייתה לשם דבר גם בין ה'מתמידים' של תומכי תמימים והיה נקרא בשם 'הסנאווסקער עילוי'. בהיותו בישיבה היה לתלמידו המובהק של הרב שמואל גרונם אסתרמן וקיבל ממנו רבות.
בישיבה למד עד שנת תרע"ו, אז נישא לבת מלמד בבינשקוביץ'. תקופה מסוימת היה מלמד נערים בויטבסק, ולאחר מכן מונה לרב העיירה אלינוי.
מסירות נפשו לתורה ולמצוות היוותה חלק מחייו, ועוד מגיל צעיר כשהגיע לליובאוויטש בשנת תרס"ט והוא נער כבן 14-15, והנה לאחר חצי שנה מאז שהגיע לליובאוויטש נפטר אביו. אמו האלמנה נשארה עם יתומים קטנים והיו כאלו שדרשו ממנו לחזור הביתה על מנת להיות המפרנס בבית, אולם הוא סרב בטענה ש"כאן מקומי וקודם כל עלי לספוג בקרבי תורה ויראת שמים ורק אחר כך אוכל לשאת עלי את עול החיים".
בהיותו נער יתום מאביו לא היה מי שיספק לו את הדרוש לו ולא היו לו הפרוטות המעטות לשלם עבור מקום לינה, ולכן נאלץ היה ללון במשך שנים על ספסל עץ באולם הישיבה כשמספר גזרי עץ משמשים לו בתור כר, ומעילו משמש לו כשמיכה, אך כל זה לא הפריע לו ללמוד בשקידה עצומה משעות הבקר המוקדמות עד חצות הלילה.
בתקופת השלטון הקומוניסטי, היה בין אלה שלקחו חלק פעיל בעבודה המחתרתית. את העבודה הוא עשה בכל המרץ והלהט החסידי שהיה טבוע בו, ואדמו"ר הריי"צ הטיל עליו את התפקיד להיות רב באחת העיירות ויחד עם זאת לחנך את בני הנעורים בדרך התורה והיראה.
הישיבה בזוויהל
בשנת תרפ"ח עבר לזוויהל וחידש את תומכי תמימים זוויהל שם שימש כראש ישיבה, משפיע ומשגיח גם יחד. תחילה קיים את הלימודים בבית הכנסת הגדול שבעיר.
שבועיים לאחר הקמת הישיבה, החלה היבסקציה לחשוד בנעשה. יבסקים החלו בביקורים תכופים בישיבה. התלמידים העמידו תלמיד תורן בחלון בית הכנסת כדי שיודיע ויתריע על כל תנועה חשודה. כאשר נצפו אלמונים חשודים מתקרבים, היה התורן מודיע מיד, ור' שאול ברוק היה קופץ מהחלון אל בית השחיטה ששכן בחצר בית הכנסת ועסק כביכול בהכנות לשחיטת עוף. ר' חיים שאול גם מסר את השיעורים בשעות הבוקר כשהוא עטוף בטלית ובתפילין, כדי שאם יבואו היבסקים, יחשבוהו ליהודי שנשאר להתפלל ביחידות עוד שעה ארוכה.
כחודש לאחר הקמת הישיבה, "זכתה" הישיבה לביקור פתאומי של ראש העיר מלווה באחד מאנשי היבסקציה. אלה מצאו את ר' שאול מסביר לאחד התלמידים קטע בגמרא. לשאלתם, הבהיר להם ר' שאול כי הוא בא לכאן להתפלל בלבד, אבל אחד הנערים שאל אותו שאלה והוא מנסה לפתור את שאלתו; מלבד זאת, אין בינו ובין התלמידים כל קשר. דבריו לא התקבלו על לבם והוא נלקח אחר כבוד למשטרה. משם שוחרר בערבות עד המשפט.
בגלל המצב החמור שנוצר, היה ברור כי חייבים לשנות את מיקום הלימודים. הישיבה עברה לעליית גג בית הכנסת. הלימודים התקיימו בחדר קטן בתוך העלייה, והתנאים שם היו קשים. הכניסה והיציאה מהחדר הייתה מאורגנת על ידי סימנים מיוחדים. הלימודים במקום נמשכו כשישה שבועות בלבד, אז היה נראה כי שוב היבסקים עלו על עקבות הישיבה, והישיבה עברה לביתו של חזן בית הכנסת שהסכים לארח את הישיבה במסירות נפש.
בחודש חשוון התקיים משפטו של הרב ברוק. הגזר דין היה - שלושה חודשים מאסר על תנאי.
התלמידים עברו לבית כנסת עזוב שעמד בקצה העיר. בית הכנסת היה נראה לכאורה מוזנח ועזוב, ובעיקר לא מוכר ליבסקים, אך למרבה הצער, לא רחוק מבית הכנסת שכן המועדון של המפלגה הקומוניסטית אותו ניהל קצין ג.פ.או.. חשוב. בג' בטבת תרפ"ט גילו אנשי היבסקציה את מקום הישיבה ועצרו את ר' שאול יחד עם קבוצת תלמידים.
לאחר כמה חקירות קצרות ולא מעיקות, הוחתם ר' שאול שלא יעזוב את העיר עד למשפט שנקבע לו, ואז שוחרר לביתו. ר' שאול נוכח שלא יוכל להמשיך וללמד עוד את התמימים והוא הטיל את התפקיד על בנימין, בחור מבוגר תושב זוויהל, כדי שילמד עם הנערים הצעירים. ר' שאול נותר מרחוק כדי להשגיח על סדרי הלימודים במשך היום, בעוד שבשעות הלילה לימד את תלמידי הכיתה הגבוהה בביתו הפרטי. הר"מ הצעיר שלמד עם התלמידים נתפס 'על חם' כמה פעמים, אך לא נאסר. מפאת גילו הצעיר לא העלו הרשעים על דעתם כי הוא הר"מ.
בסוף חודש אדר נסע ר' שאול ברוק לעיר קאנסטאנטין, שם נפגש עם כמה מהגבירים בעיר ושוחח עמם על העברת הישיבה לעירם. כמו כן ביקש את תמיכתם לאחזקת הישיבה. השתדלותו זו נשאה פרי ולאחר חג הפסח העתיקה הישיבה את מקומה. לדאבון לב, היבסקים הצליחו לעלות גם על מקומה החדש של הישיבה ואף לעצור כמה מהתמימים. הישיבה נסגרה על מנעול ובריח בעוד התלמידים עברו לסניפים אחרים של תומכי תמימים בערים אחרות.
הישיבה בזווהיל התקיימה עד קיץ תרפ"ט. לאחר מכן גורש ר' חיים שאול לברדיטשוב, ובשנת תרצ"ה ייסד שם את ישיבת תומכי תמימים ברדיטשוב.
גם לאחר שהוא נתפס בשעה שלימד תורה לילדי ישראל ונידון לגלות למקום אחר, לא הפסיק בעבודת הקודש. סבלו האישי וסבל בני משפחתו כתוצאה מרדיפות הק.ג.ב. לא השפיעו מאומה על עבודתו. ר' שאול ידע כי אסור להשלים עם גזירת השלטון אשר מטרתו היתה לקעקע את יסודות העם היהודי שבתחום שלטונו.
כאשר המצב נעשה ללא נשוא והבולשת החלה לרדוף אותו, לא היה מנוס מלחפש דרכים כיצד לצאת מעמק הבכא ולאחר מאמצים רבים הצליח ה' בידו לעזוב בשנת תרצ"ז את המדינה ולהגיע לארץ ישראל.
בארץ ישראל התחילו החיים להיות שקטים יותר, אבל גם כאן הר' שאול ברוק לא הזניח את עיקר עבודתו ללמד את ילדי ישראל תורה ולהדריכם בדרך החסידות.
רב בראשון לציון
בשנת תרצ"ז עלה לארץ הקודש, התיישב בראשון לציון והיות והחסידים בקהילה חיפשו משך זמן רב, הוא מונה לרב הקהילה החסידית בעיר, בראשות הרב יוסף שמוטקין.
מגיד שיעור ומשפיע בתל אביב
בקיץ תרח"ץ יסדו בתל אביב את ישיבת "אחי תמימים ליובאוויטש" ור' שאול נקרא למלא בתפקיד של ר"מ ומשפיע.
בשנת תש"ט שימש תקופה קצרה כמשפיע ישיבת תומכי תמימים תל אביב.
מנהל אחי תמימים ראשון לציון
עם העברת ישיבת תומכי תמימים מת"א ללוד קם חלומו והתגשם, כאשר באחד הלילות התכנסו מספר עסקנים בביתו של הרח"ש ברוק והחליטו על הקמת ישיבת אחי תמימים בראשל"צ. עברו מספר ימים וליד ביהכנ"ס חב"ד הוקם צריף, שאיכסן את הגרעין הראשון של הישיבה. הרח"ש ברוק ז"ל נטל על עצמו עול כבד למדי אבל עם זאת יכלו להכיר באושרו הפנימי שזכה לו עם הקמת הישיבה. הישיבה קמה לבסוף בשנת תשי"ב.
מספר התלמידים הלך וגדל והמקום נעשה צר מהכיל את התמימים, הגיע הזמן להקים מבנה חדש עבור הישיבה. הרח"ש ברוק קיבץ פרוטה לפרוטה והבנין הוקם על תלו. כעבור זמן, הבנין שהוקם אינו הספיק לצרכי הת' והיה צורך לבנות בנין נוסף עבור הפנימיה. הרח"ש כיתת רגליו לפתחי נדיבים והמריצם להרים את תרומתם. הבניה נמשכה זמן רב בגלל קשיים כספיים. את בנין הפנימיה לא זכה הרח"ש לראות. המחלה שתקפה אותו התישה את כוחותיו, עד אשר השיב את נשמתו לבוראו ביום י"ב בניסן תשכ"ה.
הרבי הכיר במאמציו ומסירותו למען הקמת הישיבה, וכאשר נחנך בחודש כסלו תש"ל על שמו "בית חיים שאול" של ישיבת אחי תמימים שנוסדה על ידו, שלח הרבי מכתב ברכה מיוחד לחגיגת חנוכת הבית, בו התבטא שלמייסד הישיבה הייתה "רוח מסירת נפש", ובירך את התלמידים שיושפעו מרוחו ומפעולותיו[1].
בשנת תשכ"א היה בין נוסעי הצ'רטר הראשון. היה חבר בהנהלת משלחת חב"ד בג'וינט.
ביאוריו לתניא נדפסו בספר זכרון - ברוק ובליקוטי ביאורים בספר התניא.
ילדיו
- מרת ריבה ע"ה שהיתה נשואה להרה"ת שץ הי"ד שהיה מעשרה הרוגי מלכות.
- הרה"ת ר' מנחם מענדל ברוק ע"ה.
- הרה"ת ר' ישראל ברוק ע"ה שהיה נשוי לבתו של הר' יצחק גרשנטקורן, מייסד בני ברק.
- מרת ביילא אשת הרה"ח ר' יצחק גליצנשטיין ע"ה (נפטרה כ' אייר תשמ"ח).
- מרת רחל שתחי' הלפרין אלמנתו של הרה"ח הר' משה צבי הלפרין ע"ה, רב קהילת חב"ד בראשון לציון.
- מרת אסתר שרגאי.
לקריאה נוספת
- ספר זכרון - ברוק בעריכת תלמידו ר' אורי בן שחר שיצא לאור לעילוי נשמתו, וכולל חלקים ממכתביו, רישומים משיעורי התניא שלו, רשימות מסיפוריו, מאמרים לזכרו ועוד.
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש, בהוצאת חזק, תשע"ב
