אשה
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מידע חסר ולא ערוך. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
האשה ביהדות ובחסידות
מקומה של האישה ביהדות, שונה ממקומו של הגבר; לאשה מיועדים תפקידים שונים מתפקידיו של האיש. מקומה בתפילות ובטקסים הינו נפרד ממקומו של האיש על מנת שלא ליצור הסחת דעת בעת התפילות. הדבר שממחיש זאת הוא "עזרת הנשים" בבית כנסת.
חיוב נשים במצוות
אשה חייבת בכל מצוות עשה שאין הזמן גרמא ופטורה ממרבית המצוות שהזמן גרמן.
מצוות תפילין מובאת בתלמוד כאב טיפוס למצוה שנשים פטורות ממנה[1], ואף אין זה מן הראוי שתקיים אותה[2]. בספרות חז"ל מסופר על מיכל בת שאול שהניחה תפילין ולא מיחו חכמים בידה[3].
בברכות השחר שבתפילת שחרית הגבר מברך, לצדן של הברכות "ברוך שלא עשני גוי" ו"ברוך שלא עשני עבד", גם "ברוך שלא עשני אישה" (בעוד האישה מברכת "שעשני כרצונו"). פרשנות מקובלת היא כי מספר החובות ההלכתיות הרבות המוטלות על הגבר הוא הסיבה לברכה זו. ראיה לכך ניתן למצוא בתוספתא במסכת ברכות, שהוא אחד המקורות לברכה זו[4] שם רבי יהודה מציע לראשונה את הברכות: "שלש ברכות צריך לברך בכל יום: ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני אישה, [ברוך] שלא עשני בור. גוי - כל הגוים כאין נגדו, אישה - אין אישה חייבת במצות".
מצוות תלמוד תורה
אדמו"ר הזקן פוסק[5] אשה אינה במצוות תלמוד תורה, ואם למדה תורה יש לה שכר אב לא שכר גדול כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה, ואע"פ שיש לה שכר ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתןרסו ואם מלמדה תורה שבעל פה הרי זה כאלו מלמדה תפלות, מפני שעל ידי זה נכנס בה ערמומית.
ומכל מקום גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן, כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם, וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן כאנשים.
ובימי חז"ל היה ההחכם דורש הלכות המצויות ורגילות וצריכות לכל אדם לידע אותן בלשון שמבינים הנשים ועמי הארץ מידי שבת בשבתו. ע"כ דבריו.
בשנת תש"נ עורר הרבי על חיוב הנשים בתלמוד תורה, ובחינוך הילדים.
בנוגע לחיובם בתלמוד תורה, הורה הרבי להוסיף בשיעורי תורה, ולהתחיל בדברים שהלימוד בהם קל יותר כגון בעין יעקב (אגדות שבתורה).[6]
צניעות וכבוד הציבור
ישנם מספר תפקידים הקשורים במצוות, שנשים אינן יכולות למלא מנימוקי צניעות וכבוד הציבור.
אשה איננה יכולה לעלות לתורה בשל הנימוק ההלכתי של "כבוד הציבור" (תלמוד בבלי, מגילה כג). וכך כותב הרמב"ם: (משנה תורה, הלכות תפילה פרק יב הלכה יז) "אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד הציבור". כמו כן, אישה אינה יכולה להיות שליחת ציבור ולשמש כחזנית. במשנה (מסכת קידושין פרק ד י"ג) נאסר על אישה להיות מורה (מלמדת תינוקות), כדי שלא תגיע למפגש עם אבותיהם של התלמידים, מפגש שעלול להוביל לפריצות[7].
ראו גם
לקריאה נוספת
- ליקוטי שיחות, כרך ל, עמ' 9–15 - שיחה אודות הנשים בתורה.
- זושא וולף, אל נשי ובנות ישראל ליקוט שיחות ערוכות של הרבי
קישורים חיצוניים
- מעמד האישה, אתר צא"ח בישראל.
- נחמה גרייזמאן, בעיניה של אישה - השקפה חסידית על תורת חיים
- הרב פרופ' יצחק קראוס, תפקידן של הנשים במשנת הרבי, מאמר מתוך הספר: "אישה חוה אדם, - נשיות יהודית בין התפתחות למסורת" בעריכת אביבה שרבט, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תשס"ט -
- תכונתה של אשה - ויתור מאמר על דמותה של רחל אמנו - תבנית:חב
- מעלת הנשים מאמר בנושא הנשים היהודיות במצרים ובקריעת ים סוף בהנהגת מרים הנביאה - תבנית:חב
- שולמית שמידע, חכמות נשים בנתה ביתה מאמר על דבורה הנביאה - תבנית:חב
הערות שוליים
- ↑ מסכת תפילין פרק ראשון, בבלי קידושין לד א
- ↑ מכיוון שצריך גוף נקי לקיום מצווה זו: "דלא הוי רשות משום דתפילין צריכין גוף נקי ונשים אין זריזות ליזהר" - תוספות עירובין צו א
- ↑ בבלי עירובין צו א. המקרה מובא כמקרה קצה. ובנוסף ישנם כמה מקורות כמו פסיקתא רבתי פכ"ב שסוברים כי חכמים מיחו
- ↑ ו' כ"ג
- ↑ פ"א מהלכות תלמוד תורה
- ↑ שלשלת היחס עמ' 35.
- ↑ איסור דומה מוטל גם על גבר רווק. ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ב, הלכה ד