ארך

י"ג מידות הרחמים
אל - רחום - וחנון ארך - אפים - ורב חסד - ואמת נוצר חסד - לאלפים נושא עון - ופשע - וחטאה - ונקה

ארך (אפים) הוא אחד מי"ג מדות הרחמים

עניינו

מידה זו היא שורש מידת החסד, אלא שהיא בשרשה, בהיותה נקראת "גדולה". וזה טעם החילוק, שבעץ חיים קורא למידה זו מידת חסד ולא אמר גדולה, כי שם מדבר בחסד דזעיר אנפין דאצילות, אשר הכלים הם בבחינת גבול ותכלית ולכן נקרא זעיר אנפין, מה שאין כן ארך אפים הוא אין סוף. ולכן בחסד דז"א נקרא חסד דמ"ה בחינת ביטול שהכלים בטלים ממש לא"ס ב"ה, אבל בחינת וגדל חסד ורב חסד זהו בבחינת אריך אנפין שלמעלה מהאצילות כנ"ל, וכמו שאיתא בזהר שם בענין חסד דלגאו וחסד דלבר ע"ש. אך מידה זו של חסד שלפני עולם האצילות היא בבחינת גדולה, ולכן משבירת הכלים שמעולם התהו נתהוה בחינת חסד דישמעאל, אשר גם הוא פזרן אכן הפיזור בכדי להראות את עשרו ותפארת גדולתו ולהיות לו לשם ולתפארת. הפך מבחינת הביטול מבחינת עפר ואפר.

ענין זה של אריכות נשתלשל גם לאבא, שעליו נאמר "יסוד אבא ארוך" כלומר שהשפעתו וגילויו אין לה סוף אלא נמשכת עד סוף המדריגות שהיא יסוד זעיר אנפין (ולא כפרצוף אמא שנמשך עד הוד דזעיר אנפין בלבד).

ענינו

אדמו"ר הזקן מבאר, כי ארך אפים הוא כמשמעותו - גילוי ה"פנים" באופן של אריכות ואין סוף, כי פנים הוא גילוי ההשפעה בדרך התקרבות ואהבה וחיבה, מה שאין כן אחוריים כמאן דשדי בתר כתפוי. וארך אפים פירוש שיהא גילוי זה ארוך ונמשך עד למטה מאד.

והשפעה זו היא מבחינת "כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים", דבור הוא בקול רם והכרזה והוא מעלמא דאתגליא, ואמירה הוא בלב, ובמחשבה, ומבחינת גילוי שבדיבור מדרגות עליונים נעשה בחינת העלם במדרגות התחתונים, כמשל דיבור הרב שנעשה מחשבה אצל התלמיד, ובחינת העלם זה הוא השרש של גילוי התהוות מדרגות התחתונים, וכמ"ש בכתבי האריז"ל שממלכות דאצילות נעשה כתר חכמה בינה דעת בבריאה, כו' וכן ממלכות דבריאה ליצירה, וממלכות דיצירה לעשיה.

והנה מן התורה נמשך הזיו בגן עדן העליון, ומקיום המצות נמשך בגן עדן התחתון, וזהו כאשר דברת לאמר שמבחינת דבור התורה נעשה אמירה והעלם במדרגות התחתונים להיות מקור גילוי ההשפעה בג"ע לנשמות הנבראים כנ"ל. כך יגדל נא כח אדני להיות ארך אפים שיתארך ויומשך גילוי זה למטה יותר, וכענין שנשפל ונמשך כח התורה והמצוות גם למטה בעולם הזה אפילו עכשיו, שהרי המצות יש מהן שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז וכמ"ש אם בחקתי תלכו וגו' והשיג לכם דיש וגו' ונתתי שלום בארץ וגו' ואין מקרא יוצא מידי פשוטו.