אליעזר דון יחיא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב אליעזר דון יחיא (ד' תמוז תקצ"ח, 27 ביוני 1838 - ד' תמוז תרפ"ו, 16 ביוני 1926) היה חסיד חב"ד, רב העיר לוצין שבלטביה, ומרבותיו של הרב אברהם יצחק קוק.

תולדותיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בעיירה דריסא בד' תמוז תקצ"ח לרב העיר הרב שבתי דון יחיא, ולאמו מרת מלכה, בתו של הרב נפתלי ציוני מלוצין.

כבר כילד צעיר נודע ברבים בשל חריפותו ובקיאותו והתפרסם בשם 'העילוי מדריסא'. כנער הצטרף לאביו לנסיעה לאדמו"ר הצמח צדק לליובאוויטש, שם הסתופף גם בצילם של גדולי החסידים דוגמת רבי שניאור זלמן פרדקין בעל ה'תורת חסד' ור' יוסף תומרקין.

בגיל 12 בלבד כבר היה בקע בהרבה מסכתותבש"ס, ובחגיגת הבר מצווה הפליא את גדולי הגאונים בפלפול שהשמיע.

היה מתמיד עצום, והעידו עליו ששהה פעם אחת במשך עשרות שעות ברצף בלימוד בעליית בית המדרש.

לאחר שלמד תורה מפי אביו במשך כל שנות ילדותו, נסע בנערותו ללמוד אצל דודו הרב אהרון זליג ציוני רבה של לוצין, ובהגיעו לגיל נישואין התחתן בגיל 18 עם בת דודו ר' אהרון זעליג, בשנת תרי"ט. לאחר נישואיו נשאר סמוך על שולחן חותנו וקיבל ממנו את דרכי הפסיקה וההוראה.

בשנת תרכ"ד התמנה לרב בעיר וויאן שבפלך קובנה, שם פתח בית מדרש להוראה ודיינות ושימש בעיר ברבנות במשך 12 שנה. בתקופה זו ייסד לפרנסתו בית חרושת קטן שיצר אור מאיר במיוחד ביחס לשאר הנרות שהיו נפוצים באותה שעה, ותוך זמן קצר ההצלחה האירה לו פנים והנרות החלו להימכר בכמויות גדולות, מה שאיפשר לו ללמוד תורה מתוך רווחה כלכלית ולפזר לצדקה ביד רחבה.

כאשר עברה התקנה ששיחררה מגזירת הקנטוניסטים כל צעיר ששילם דמי פדיון, עבר יחד עם מחותנו וידידו ר' אברהם צבי אייזנשטאט (בעל ה'פתחי תשובה') בעיירות באזור, ואספו ופיזרו כספים לשחרור בני תורה ועניים צעירים מעבודת הצבא.

לאחר פטירתו של הרב ציוני בשנת תרל"ז, מונה לשמש כממלא מקומו ברבנות העיירה לוצין, ושימש בתפקיד כחמישים שנה.

נודע גם בכוחו הפיזי, ובנערותו הציל נפשות ורכוש רב מהשטפונות שפקדו את דריסא כאשר נהר הדווינא עלה על גדותיו, ובשנים מאוחרות יותר לא התיירא מהקוזאקים, וסיפורים נוספים שנקשרו אודותיו בכשר לכוחו. בין השאר, נהג לקנות בכל שנה חלקת שדה חיטים ובעצמו היה דואג לקמח 'שמורה' והיה טורח בקצירה ובטחינה ובשאר המלאכות הקשורות עם הכנת הקמח למצות ולאפייתם, כשהוא סוחב לבדו לעליית הדד את שקי הקמח הכבדים וכו'.

שמו מופיע לצד גדולי הרבנים בדורו דוגמת ר' חיים עוזר גרודזינסקי והרוגצ'ובר בהסכמות על ספרים.

נפטר בדיוק בתאריך לידתו, כשהוא בגיל 88 שנה בדיוק, בד' תמוז תרפ"ו.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

נכדו, שבתי דון-יחייא עלה לארץ ושימש כעורך עיתון 'הצופה' וכיהן תקופה קצרה כחבר כנסת מטעם המפד"ל.

כתביו[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • אבן שתיה[1] (נדפס בווילנה תרנ"ג) - ספר שו"ת על נושאים מארבעת חלקי השולחן ערוך. במאה וארבעים פרקיו של הספר הוא מברר סוגיות, מפענח דברי ראשונים ומתפלפל בדברי האחרונים. הרב יצחק אלחנן ספקטור בהסכמתו לסֶפֶר מרבה בשבח את המחבר, לו הוא קורא "הגאון המובהק והמפורסם", ומעריך את הספר: "הדברים נאמרים בחריפות ובבקיאות רבה, ובהסברות ישרות בש"ס ובפוסקים". הרב חזקיהו מדיני, בעל "שדי חמד", מביא פעמים מספר את פסקיו של בעל "אבן שתייה". גם הרב קוק בספרו "חבש פאר" מביא את דברי "אבן שתייה" ומתפלפל בו
  • טעם מגדים[2] - תמצית דברי ה'פרי מגדים' לשולחן ערוך, עם הערות והארות
  • שו"ת מהרש"א דון יחיא - שאלות ותשובות כמתכונת ספר "אבן שתייה".
  • דרשות בענייני הלכה, לשבת הגדול ולשבת שובה (שני כתבי היד אבדו בחורבן לוצין בתקופת השואה).

תלמידיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • בנו, הרב בן ציון.
  • אחיינו, רבי יהודה לייב דון יחיא, מחבר שו"ת "ביכורי יהודה".
  • הרב אברהם יצחק הכהן קוק למד אצלו בנעוריו, בגיל 15 (בין השנים תרל"ח-תר"ם), והושפע רבות מאישיותו ומדרך לימודו. הרב קוק מתאר במילים חמות, בהסכמתו לספר "הרב אליעזר דון-יחיא" (ירושלים תרצ"ב), בהיותו כבן 67, כיצד אינו יכול לשכוח "את מאור הפנים, גדלות הנשמה, אוצר הטוב והנעימות, ישרוּת השכל והרחבת הדעת" שאפיינו את הרב אליעזר.


לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתביו

שולחן ערוך אורח חיים ח"א, עם ביאור טעם מגדים לרבי אליעזר דון יחיא, לוצין, תרצ"ד, באתר HebrewBooks

הערות שוליים

  1. אליעזר דון יחיא, ‏אבן שתיה, (נדפס בווילנה תרנ"ג), באתר HebrewBooks
  2. אליעזר דון יחיא, ‏טעם מגדים, באתר HebrewBooks