חתונת הרבי הרש"ב
חתונת הרבי הרש"ב התקיימה בי"א אלול תרל"ה בעיר אוורוטש עם הרבנית שטערנא שרה בת דודו האדמו"ר רבי יוסף יצחק מאוורוטש.
השידוך[עריכה | עריכת קוד מקור]
על שידוכו של אדמו"ר הרש"ב מסופר שבילדותו שהה רבות בבית סביו אדמו"ר הצמח צדק, ובאחד הביקורים של דודו האדמו"ר רבי יוסף יצחק בליובאוויטש עם בתו שטערנא שרה, כשהיה בגיל 4 לכל היותר, ראה אדמו"ר הצמח צדק את בני הדודים משחקים ביחד ואמר עליהם שהם "חתן וכלה", ר' יוסף יצחק ששמע זאת שאל את אביו: "שמא לכשיגדל לא יהיה ראוי לה"?, ובתגובה ענה לו הצמח צדק: "זה הקטן יגדל ממך"![1].
עוד באותה שנה, ביום י' סיוון תרכ"ה הוחלט וסוכם על השידוך ונכתבו התנאים בין הצדדים. אבי החתן התחייב לתת אלף רובל וחמש שנים אשר בהם הוא נותן להם את דמי המחיה המלאים[2]. אבי הכלה התחייב לתת אלף חמש מאות רובל וחמש שנים אשר בהם הוא נותן להם את דמי המחיה המלאים[3]. הסבא - אדמו"ר הצמח צדק התחייב לתת חמש מאות רובל, אותם יחלקו לעשרה תשלומים ויחלו לתת מיד. זמן החתונה נקבע לקיץ ה'תרל"ה בירושלים (מתוך אמונה בביאת המשיח)[4].
הערבים הנזכרים בשטר הראשי פרקים שסוכם בין הצדדים, הם הרב משה יהודה לייב בן הרב יוסף בונם מברדיטשוב מצד החתן[5], והרב שניאור זלמן מרדכי שניאורסון מז'יטומיר מצד הכלה (אח הכלה, בן האדמו"ר הריי"צ מאוורוטש).
על שטר התנאים, שחלקו נכתב על ידי אדמו"ר הצמח צדק היה חתום רב העיירה רודניא הרב אברהם אשכנזי, מבני ביתו הקרובים של אדמו"ר הצמח צדק, והרב מנחם נחום יצחק אייזיק חאנין.
בזמן חתימת השטר, סיפר הרבי הצמח צדק בשם אדמו"ר הזקן שאחד הסיפורים ששמע בבואו למזריטש, היה אודות גודל אהבת ישראל של הבעל שם טוב, שאמר שבעם ישראל יש שנים סוגים, סוג אחד הוא העובד את השם בפשטות ובתמימות ויש לאהוב אותם מצד האמונה ועבודת השם הזכה שלהם, ואילו הסוג השני של לומדי התורה צריך לאהוב מפני שהם גדולים בידיעת התורה ו'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו', וצריך לאהוב אותם על כך שעובדים את השם למרות שיש להם יצר הרע גדול[6].
ההכנות לחתונה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתקופה שקדמה לחתונה, הורה אדמו"ר המהר"ש לבנו, החתן, להבחן ולקבל סמיכה לרבנות, כמנהג בית הרב. כשהגיע מועד החתונה, תבע אדמו"ר מהר"ש לעשות את החתונה במקום הקדוש בדוגמת ירושלים, של זמן הגלות - בעיירה ליובאוויטש. בפועל, בעקבות סיבות שונות, לא יצא הדבר לפועל והחתונה התקיימה במקום מגורי הכלה אוורוטש[7].
בחתונה לא השתתף אבי החתן, אדמו"ר המהר"ש, מפני סיבות שונות[8] ובעיקר בגלל מצבו הבריאותי[9], ורק זוגתו הרבנית רבקה נסעה עם החתן לחתונה.
שבוע לפני החתונה, ביום ראשון ה' אלול נסע אדמו"ר המהר"ש ללוות את בנו עד לעיירה אחרעמעווע. שם אמר דא"ח וסיפר דברים נפלאים[10]. כשסיים לומר את דברי החסידות[11] אמר לבנו החתן: "עכשיו הוא גילוי בחינת מוחין דאמא ולכן נוסעת אם החתן, ואילו לעתיד לבוא, שאז יתגלה מוחין דאבא, אהיה גם אני עצמי שם".
אדמו"ר המהר"ש אמר לבנו החתן, שלא יחבוש את השטריימל בחתונתו, ובכלל שילבשהו רק בליובאוויטש. בעגלה הונחה קופסה ובה כובע עם נוצה, מתנת החתן ואמו לכלה. אדמו"ר המהר"ש ביקש את הכובע והסיר ממנו את נוצתו.
החתונה והשבע ברכות[עריכה | עריכת קוד מקור]
על פי הזמן שנקבע מראש, בהיות אדמו"ר הרש"ב בגיל 14, התקיימה החתונה במוצאי שבת פרשת תצא י"א אלול תרל"ה בעיר אוורוטש. התכנון היה שמיד לאחר החתונה יחזרו החתן והכלה יחד עם הרבנית רבקה שניאורסון לליובאוויטש, אך בעקבות עיכוב לא צפוי הגיעו לליובאוויטש רק במוצאי שבת.
רצונו של אבי החתן היה שהחתן והכלה וכל המלווים יחזרו לעיירה ליובאויטש מיד אחרי החתונה, כדי שלכל הפחות יוכל לחגוג עמם את ה"שבת שבע ברכות", אך אבי הכלה ניסה לעכב אותם אצלו עוד, ולפועל יצא מאוחר מהעיירה אוורוטש ולא הספיקו להגיע לליובאוויטש לפני שבת, והגיעו במוצ"ש, כשחזר אמר לו אביו, "יש לי דרישת שלום עבורך מאבא (הצמח צדק), מהסבא (אדמו"ר האמצעי), ומאב הסבא (אדמו"ר הזקן), עם לב מבין".
על אף שהחתן עצמו לא היה נוכח בליובאוויטש, אדמו"ר המהר"ש היה שרוי בשמחה עילאית מיוחדת במשך כל שבעת ימי המשתה, ואף אמר ריבוי עצום של מאמרי חסידות (32, כמנין 'לב מבין'[12]), ובשבת שבע ברכות (שחלה בח"י אלול, ואדמו"ר המהר"ש התבטא עליה שהינה 'שבת הגדול') התוועד הרבי שלוש פעמים: בליל שבת בסעודה שנערכה בגן, בשעת הקידוש לאחר תפילת מוסף בזאל, לאחריה נערכו ריקודים בעשרות מעגלים, וכעבור משך זמן בשלישית, בסעודת השבת.
מתוך המאמרים שנאמרו בתקופת החתונה, ידועים לנו 8 בלבד:
- האשה נקנית
- שמח תשמח
- כימי צאתך מארץ מצרים
- שמח תשמח
- כי על כל כבוד חופה
- אני לדודי ודודי לי
- אז תשמח בתולה במחול
- שוש תשיש
כאשר הגיעו החתן והכלה לליובאוויטש, נכנסה הרבנית שטערנא שרה אל הרבי המהר"ש לבקש את ברכתו, אך רק לאחר שעשתה כבקשתו וגזרה את הנוצה מכובעה הרבי המהר"ש ברך אותה.
לאחר החתונה[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר המהר"ש הורה לבנו לאחר סיום ימי המשתה, שיאכל על שולחן נפרד והורה לו בפרטיות את מידה גובה אורך ורוחב השולחן, ואכן אדמו"ר הרש"ב אכל על שולחן זה במשך שש עשרה וחצי שנים[13].
לאחר החתונה קבע אדמו"ר הרש"ב לימוד חסידות עם הרשב"ץ, ועסק בעבודת התפילה בהתעוררות הלב בשקידה עצומה.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שניאור זלמן הרצל, נישואי הנשיאים
הערות שוליים
- ↑ ליקוטי דיבורים, ח"ב, עמ' 412.
- ↑ בשנים: ראשונה, שנייה, שלישית, שביעית ושמינית שלאחרי החתונה.
- ↑ בשנים: רביעית, חמישית, שישית, תשיעית ועשירית.
- ↑ חנוך לנער עמוד 8.
- ↑ נכדו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב (בטאון חב"ד גליון 36-37 עמוד 71 ואילך.
- ↑ לקוטי דיבורים עמוד 412. ספר השיחות תרצ"ו-ת"ש עמוד 20.
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש, עמ' 72.
- ↑ גם מבחינה רוחנית, כמו שביאר בעצמו כשנפרד מהמלווים באחרעמעווע, וגם מפני שאמר שסוכם שיהיה בירושלים, ואם לא בירושלים כפשוטה, אז בליובאוויטש שהינה ירושלים של זמן הגלות.
- ↑ התמים, ח"ב, עמ' מ"ה - מ"ו.
- ↑ במקום בו עצר אדמו"ר המהר"ש לא היה מקומות ישיבה מלבד מקום אחד עבור הרבי, ומפני כבודו של החתן, אחד המלווים התכופף ותמך את ידיו בקרקע והחתן ישב עליו.
- ↑ נדפסו בספר השיחות תורת שלום עמוד 188. הוספות לספר המאמרים תרל"ה חלק ב' עמוד תקנג.
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר המהרש עמוד 72.
- ↑ ספר השיחות תרפ"ו עמוד 76.