ישראל נג'ארה

רבי ישראל נג'ארה מכונה נעים זמירות ישראל (דמשק, ה'שט"ו – עזה, ה'שפ"ח-ה'שפ"ט) רב שמקור משפחתו מגירוש ספרד, ראב"ד ורב ראשי הקהילה היהודית בעזה, מקובל, בעל מנגן, בן דורם של האר"י הקדוש והרב יוסף קארו שהתגורר עימהם, פרשן מקרא ומשורר המכונה נעים זמירות ישראל, מגדולי המשוררים והפייטנים העבריים בכל הזמנים עד לימינו.

ביוגרפיה

נולד בדמשק. מוצאו מהעיר נג'ארה בספרד ועל שמה נקרא משפחתו. למד אצל אביו רבי משה נג'ארה (לקח טוב), מילידי צפת תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, ואצל סבו רבי ישראל די קוריאל, מחכמי צפת ואחד מארבעת המוסמכים הראשונים על ידי רבי יעקב בירב המכונה המהר"י בירב.

פיוטיו הרבים של הרב ישראל נג'ארה

הרב ישראל נג'ארה התפרסם בעיקר כמשורר ופייטן, וליצירתו השפעה ניכרת בקהילות יהודיות בכל תפוצות ישראל ובכל החוגים והעדות.

חלק מפיוטיו

בין פיוטיו המפורסמים: אַנַּה אֵלֵךְ, "יַעֲרַת דְּבַשׁ", "יָה רִבּוֹן עָלַם", "יוֹדוּךָ רַעְיוֹנַי", "יַעְלָם שָׁבַנִי", "יָעְלָה בּוֹאִי לְגַנִּי", "יוֹנָתִי זִיו יִפְעָתֵךְ", "יוֹשֵׁב בְּכִסֵּא הוֹד", "יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי, "יַה קַבֵּל שִׂיחַ דַּל", ורבים נוספים.

בשירתו היה שילוב נדיר בין קדושה, קבלה וחולין.

שירת רבי ישראל נאג'ארה אצל רבותינו נשיאנו

בקהילות חסידות חב"ד נהוג לשיר את פיוטיו בינהם פיוטו של הרב ישראל נג'ארה ניגון ידידי רועי מקימי שהרבי הרש"ב חיבר לה מנגינה והיה שר אותה ברגש רב ובדמעות עד כלות הנפש, הניגון ידיד רועי הוא שיר לבקשת הגאולה של כנסת ישראל הנמשלת לצאן המשתוקקת ליד מכוונת של הרועה שיכווין אותה. ניגון זה היה מושר אצל חסידי חב"ד בעיירה ליובאוויטש. בשנת תרמ"ג לאחר הסתלקות אדמו"ר המהר"ש היו בניו שרים ניגון זה, וכשהגיעו למילים "על מי נטשת מעט הצאן" היו עיניהם זולגות דמעות. אדמו"ר הריי"צ אמר שניגון זה הגיע מארץ ישראל לחסידי חב"ד" על ידי ר' שניאור זלמן סלונים, בתחילת נשיאותו של אדמו"ר הרש"ב.

אמר אדמו"ר הרש"ב על הניגון:

על מי נטשת-על מי סמכת. שה"מעט" יורגש ב"צאן", והכוונה על "כי אתם המעט מכל העמים".

כשניגן אדמו"ר הרש"ב ניגון זה, כשהגיע למילים "הגידה נא לי עתה על מי נטשת מעט הצאן" השעין ידו על מצחו בתנועת העמקה.

ניגון זה הוא ניגון ש"י בספר הניגונים ונרשם מפי ר' יעקב אייזיק בלנטר.

וכן הפיוט יה ריבון שחיברו הרב ישראל נג'ארה המודפס בכל הסידורים לפי כל העדות והחוגים הנהוג לשיר אותו בליל שבת לאחר הסעודה או בתוך הסעודה, לפיוט יה ריבון חוברו עשרות ניגונים וביניהם גם ניגונים על ידי חסידות חב"ד.

בני דורו שהתנגדו לפיוטיו

הרב נג'ארה חיבר כתובה ליום מתן תורה הנקראת כתובה לחג השבועות הנהוגה עד היום בקרב כמה מקהילות החסידים לאומרה וגם התחבר לה חיבור בשם נתיב מצוותיך מאת ראב"ד ג'רבא הרב שאול הכהן המכונה מהרש"ך ושאול בחיר השם. בעקבות כתיבת השיר "כתובת ישראל" (הפותח במילים "ירד דודי לגנו") המנוסח ככתובה בין ישראל לה' בעת מתן תורה, ביקר אותו רבי מנחם די לונזאנו, בן דורו של נג'ארה, וכתב כי "התיר עצמו לומר לה' יתברך כל מה שהנואפים אומרים זה לזה" (מתוך ספרו "שתי ידות", דף קמ"ב). בנוסף קבל על כך שנג'ארה משתמש בסגנון ובמשקל הערביים, הזרים לרוח ישראל.

חיים אישיים

המשורר רבי ישראל נג'ארה בבחרותו עבר לדמשק והיה שליח ציבור בקהילה הספרדית שם. לאחר תקופה שעבר בין ערים שונות במקומות שונים, בין היתר בסוריה, שב לדמשק לתקופה קצרה. לאחר מכן חזר לצפת, שם התחתן עם אשה בזיווג ראשון ונולדה לו בת.

בעקבות מגפה בה שיכל את בתו ואשתו, חזר רבי ישראל נג'ארה לדמשק והתחתן בשנית. מנישואים אלה נולדו לו 3 ילדים. לאחר תקופה בדמשק עבר לעזה, שם שימש כפוסק. בנו, הרב משה נג'ארה בן ישראל, שימש כרבה הראשי של עזה אחריו. בהיותו בעזה היה מורה של המשורר אבטליון. הרב נג'ארה נפטר בשנת ה'חפ"ש או ה'שפ"ט בעזה, ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר. על פי עדויות נוספות, קברו מצוי כיום בשטח מחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז רצועת עזה ובמבצע חרבות ברזל שהחל בשנת תשפ"ד השתטחו חיילים לתפילה על קברו.

חלק מספריו שיצאו לאור עולם

• זמירות ישראל – פיוטים
• מערכות ישראל – פירוש לתורה
• מקוה ישראל – דרשות
• פצעי אוהב – פירוש על ספר איוב
• מחזיק ברכה – בעניין ברכות וברכת המזון
• שוחטי הילדים – דיני שחיטה בחרוזים

קישורים חיצוניים

• טובה בארי (עורכת), ישראל נג'ארה – שירים, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תשע"ה
• אוצר השירה והמליצה, מאת י.ח. טביוב, הוצאת דביר, תרפ"ט 1929, תל אביב א"י, עמוד 204

לקריאה נוספת

• הרב אברהם ישעיהו דיין, האוצר כא (חשון ה'תשע"ט), עמ' קמא–קנו