פורטל:דבר מלכות/ערך נבחר/11
קונטרס הלכות תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם הינה שיחה מוגהת המורכבת משיחות שאמר הרבי ביום ב' דראש השנה, ליל שבת חול המועד סוכות, ליל ויום שמחת תורה תשנ"ב - בקשר עם סיום הרמב"ם.
סיכום השיחה:
בחיבורו של הרמב"ם, תורה שבעל פה ה"משנה תורה" לתורה שבכתב, יש חשיבות וגדר מיוחד שהוא "הלכות תורה שבעל פה - שאינן בטלין לעולם"!
הטעם לנצחיות התורה ש"דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים" ולא שייך בהן שום שינוי גרעון או הוספה, היא להיותן רצונו הנצחי של הקב"ה, ואינו תלוי בהתאם לשינויים דמצב האדם והעולם כמו "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם".
הפירוש ש"מצוות בטלות לעתיד לבוא" אינו אלא בנוגע "להצווי להאדם" מכיון שהוא 'מציאות בפני עצמו' שייך לצוותו שיתנהג על פי רצונו של הקב"ה בתוך ענייני העולם, אבל לעתיד לבוא, שנשלמת עבודת היהודי, מציאותו תהיה חדורה ברצון הקב"ה עד שנעשית 'מציאות אחת', לא שייך ענין הצווי, אלא תתקיים מציאות המצווה בפועל, בדרך ממילא, בלי ציווי.
ועפ"ז מובן ש"מצוות בטלות" אך "הלכות של תורה – אינן בטלים לעולם".(ולכן מותר לקבור מת עם בגד כלאיים, כי כשיעמוד בתחיית המתים בוודאי לא יישאר לבוש בכלאיים, לא מצד הצווי אלא מצד רצונו של הקב"ה).
וגם ה"הלכות כבית הלל" אינן בטלים לעולם, למרות שלעתיד לבא יחזרו ויפסקו הלכה כבית שמאי, כי מחלוקתם אינה אלא בנוגע להלכות התורה כפי שהם באים בתור 'ציווי להאדם לפעול בעולם' אבל באמת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ולעתיד לבא יתגלה ענינם האמיתי שהם 'רצונו של הקב"ה' שלמעלה מהעולם, ו"סופם להתקיים" כי הקב"ה "נמנע הנמנעות".
ובזה חותם הרמב"ם את ספרו: שבתקופה השנייה של ימות המשיח, כשיחיו המתים, נתעלה לדרגה זו שיתגלה רצונו של ה׳ ו"לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד.. ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".