ילד מיוחד

ילד מיוחד, הינו שם שהרבי הנחיל לילדים עם מוגבלות שכליות או נפשיות, יחד עם השם, הרבי הנחה דרך מחודשת ומהפכנית, בטיפול בילדים במצבים אלו, דבר שהשפיע על טיפול בילדים ואנשים אלו בכל העם היהודי, ובעולם כולו.

עיקרי השיטה

במכתב תשובה^[1] לד"ר ברוברט ווילקס, מבתי רפואה קוני איילנד בתשל"ט הנחה הרבי שש נקודות יסודות בטיפול בתופעה:

1. על העובד הסוציאלי או המורה, וכן כל מי שעוסק עם ילדים הלוקים בפיגור, לצאת מהנחת היסוד שהפיגור הינו, בכל אחד מהמקרים, נכות ארעית בלבד, ושבמשך הזמן בוודאי יתכנו שיפורים ואף משמעותיים למדי. צריך לנקוט בגישה זו מבלי להתחשב בהצהרות ובתחזיות של מומחים בתחום.

הסיבה לגישה זו היא, קודם כל כיון שזה תנאי מוקדם להצלחה גדולה יותר בהתמודדות עם הלוקים בפיגור. מלבד זאת, בהתחשב בצעדי הענק שנעשו במדע הרפואי, בידע האנושי, במתודולוגיה וביישומם - אין ספק שגם בתחום זה יהיו התפתחויות מרחיקות לכת. כך שעצם הביטחון שהתקדמות שכזו היא בגדר האפשרי, הדבר ישרה התלהבות רבה יותר בעבודה זו, ויש לקוות שיעורר גם מחקר אינטנסיבי יותר.

2. כשם שהגישה האמורה חשובה מנקודת המבט של העובד הסוציאלי ושל המחנך, כך חשוב לעודד את החניכים עצמם - הן באופן מילולי והן באופן ההדרכה איתם. שיחושו בטוחים כי אין הם חלילה "מקרים" ובוודאי שלא מקרים אומללים או חסרי תקווה, אלא שהקושי שלהם הינו, כנ"ל, ארעי בלבד, וכי במאמץ משותף של המחנך ושל החניך, ניתן לזרז ולהעצים את השיפור המיוחל.

3. למותר לציין, שצריכים להיזהר שלא להגזים בציפיות על ידי הבטחות מופרכות, היות שתקוות-שווא יגרמו להתפכחות מאכזבת, אבדן האמינות ותוצאות בלתי רצויות נוספות. עם זאת, ברור שניתן למצוא דרך להימנע מטיפוח תקוות שווא, ויחד עם זאת להעניק עידוד שקול.

4. כחלק מהגישה דלעיל, אציע דבר שככל הידוע לי טרם נוסה - יש לשתף (חלק) מהחניכים בצורה כלשהיא של מנהיגות, כמו ראשי-צוות, מנהיגי קבוצות וכדומה, מבלי לעורר קנאה אצל האחרים. ניתן למנוע את הקנאה באמצעות בחירות לפי וותק, הישגים מיוחדים, התנהגות למופת וכו'.

5. באשר למאמצים שנעשו בשנים האחרונות להקים "בתים קבוצתיים" לאלו הלוקים בפיגור, שלפי דבריך, הדבר הינו נושא למחלוקת - צפוי כי כמו כל דבר בעולם הלא מושלם שלנו, יש בו מעלות וחסרונות. אולם אני מאמין שהגישה צריכה להיות כמו לכל תלמיד או סטודנט המבלים חלק מזמנם בסביבה קבוצתית - בית ספר, פנימייה, מחנה קיץ וכו', וחלק מזמנם בחיק המשפחה, בין אם זה בכל יום או בסופי שבוע וכו'. רק על ידי גישה והערכה יחידנית ניתן לאבחן לאיזו קטגוריה משתייך כל אחד.

6. לבטח אין צורך להדגיש באריכות, שכמו בכל מקרה הקשור עם יהודים, יש לקחת בחשבון את צרכי היהדות הספציפיים שלהם. הדבר אמור במיוחד לגבי ילדים יהודיים הלוקים בפיגור, אך לעיתים קרובות מדי, אין שימת לב לכך.

ישום השיטה

אחד הרופאים המפרוסמים שהניהגו שיטה על יסוד דברי הרבי הוא פרופסור ראובן פוירשטיין שאמר שאין לראות בפסיכולוגיה "מדע מדויק" שניתן למדוד באמצעותו תכונות נפשיות "כפי שמודדים אורך של שולחן", ולפיכך הוא גורס, לדוגמה, שלבחינות הפסיכומטריות ודומותיהן אין שום משמעות.

"האדם אינו 'יחידה בעלת נתונים קבועים בלתי-משתנים' שניתנים למדידה", אומר פוירשטיין, "אלא יחידה בת-שינוי לחיוב ולשלילה כאחת. "התכונה המהותית הבלתי-משתנה היחידה באדם - ובפרט באדם היהודי - היא אותו גרעין חבוי המצוי בו, שהוא חלק אלוקה ממעל ממש.

"תכונות אלה של האדם - היותו בר-שינוי והיותו נושא גרעין של אלוקות - מטילות על האדם חופש בחירה גדול ורב-אחריות: הן מחייבות אותו לעמוד בפרץ פן ישתנה לרעה, ובה-במידה לקוות שישתנה לטובה".

עיקרה של תורה פסיכולוגית זו הרואה בשינוי חלק בלתי-נפרד מהחיים עצמם, נושא תקווה לכל אדם בכלל, אך יש בו בשורה של ממש לגבי אלה שסובלים מקשיי למידה והסתגלות. במשפט אחד, שיטת פוירשטיין שוללת לחלוטין את הגישה שיש בחיי הנפש "ליקויים סופניים".

בדברים המודפסים על עטיפת הכרך האחרון של ספרו האחרון, מציג פוירשטיין את תפיסתו כולה במשפט אחד: "אל תקבלוני כמו שאני - תשנו אותי". בספר זה הוא מביא את סיפוריהם של אנשים רבים ששיקומם התאפשר בזכות התאוריה שלו - אחד מהם הוא דמות שהרבי היה מעורב בכל שלבי ריפויה ושיקומה.

הרבי בהוראות לילדים מיוחד

קרוב יותר אל ה'

לחזן ר' יוסף מלובני יש ילד מיוחד בשם זאבי, שנולד עם אוטיזם חמור.

בתקופה שהתגורר בלונדון, מסר אותו למוסד יהודי מקומי, וכאשר עבר לניו יורק, המלצתו של הרבי הייתה שעדיף יהיה לא לטלטלו למוסד אחר ובלתי מוכר מעבר לים. עם הזמן ניכר שבית ספר בלונדון לילדים בעלי צרכים מיוחדים, היה טוב יותר ממוסדות אחרים שראינו, ולכן החליט להשאירו שם, בהתאם להמלצת הרבי.

בחודש כסלו תש"נ עבר יחד עם אשתו, לחלוקת הדולרים לצדקה, וביקש ברכה מיוחדת עבור בנו, זאבי. בתגובה, אמר להם הרבי תשובה ששינתה את תפסת עולמם.

"האוטיסטים", הסביר הרבי, "אין פירוש הדבר שאין להם קשר לאף אחד; אין להם קשר עם אנשים, אבל עם הקב"ה יש להם קשר כמו לאחרים, ואפילו יותר מכך. מאחר שהם אינם עסוקים בבני אדם, הם פנויים יותר לעסוק בקשר עם ה'".

הדבר שינה את כל המחשבה על הילד ור' יוסף גילה שהילד מצליח לברך, וגם שמייקר מאוד את הטלית קטן, והוא סיפר על כך לרבי.

"האם יש לו קופת צדקה בחדרו?", שאל הרבי. כשהשיב בשלילה, הורה הרבי שנדאג לקבוע קופה בחדרו. הרבי ציין שהנהלת המוסד בוודאי לא תתנגד לכך, שכן צדקה היא משהו שכולם מעריכים. "יהיה זה לטובתו", הוסיף הרבי. "כאשר אנשים יבואו לבקר אותו, הוא יוכל להזכיר להם שעליהם לתרום לצדקה".

ר' יוסף עשה כעצת הרבי, וכעבור שנתיים הגיע לרבי וסיפר לו על ההשפעה החיובית שהייתה לעצתו על בננו. מאז שקיבל את קופת הצדקה ואת ברכת הרבי, החל זאבי להגיב בצורה טובה יותר. הוא החל להיות פעיל יותר, ולגלות יותר הבנה לנאמר לו.

בשמעו את הבשורה הזו, העניק לנו הרבי דולר נוסף, באומרו, "שלחו את הדולר הזה להנהלת המוסד שלו, ובקשו מהם שישימו את זה בקופת הצדקה שבחדרו".

יד לילד המיוחד

בשנת תשס"ה הקים ר' שלמה מיידנצ'יק בארץ הקודם ארגון בשם יד לילד המיוחד, ושם בראשו את נכדו הרב מנחם מענדל בליניצקי.

המנחה את 'יד לילד המיוחד' היא שבכוחות משותפים ובהעמדת אפשרויות מתאימות, יוכלו הילדים בעלי הצרכים המיוחדים לממש כל אחד את הפוטנציאל האישי שלו ולהשתלב באופן בריא בחברה.

כיום העמותה מפעילה פלטפורמות רבות עבור ילדים אלו, הן בזירה הלימודית-קוגניטיבית, הן בזירה השיקומית-טיפולית והן בחשיבה לטווח הארוך ע"י מתן אופציות יישומיות לשילוב הנערים בתעסוקה.

הארגון מארגן אירועים ופעלויות לילדים מיוחדים, ולמשפחותיהם. לארגון יש קשר לקהלים שונים מגוונים ברחבי הארץ, והפעילות סביב הילדים המיוחדים מביאה אנשים שונים ורחוקים בדעות ובהתנהגות להתאחדות למען ילדים אלו. יום יום נמצאים חברי ההנהלה, הצוות והמתנדבים בשטח בכדי להעניק לכל ילד מיוחד את כל הדרוש להצלחתו, ולמשפחתו את הגב שיבטיח את זה.