אמירת לחיים
משקה (נהגה במלעיל), הוא כינוי מקובל למשקה חריף אלכוהולי בקרב חסידי חב"ד, עליו אומרים החסידים 'לחיים' בהתוועדויות. את המשקה שותים על מנת להקל את הפנמת הדברים הנאמרים בהתוועדות וקבלת החלטות טובות. עם זאת, פעמים רבות הדגיש הרבי את שלילת השתייה המרובה ואף ציווה על "תקנת המשקה" המגבילה את כמות השתייה והגילאים בהם שותים משקה.
בשנים הראשונות השתמש הרבי בהתוועדויות במשקה הנקרא בנדיקטין, ובעקבות מעשה שהיה עבר הרבי להשתמש בפומבי במשקה סמירנוף (אף שבביתו המשיך הרבי להשתמש בבנדקטין גם אחר כך). עד היום משקה זה הוא המשקה העיקרי שמשתמשים בו בהתוועדויות חסידיות ב-770.
המטרה באמירת לחיים
כאשר ביקר הרבי הריי"צ אצל הרב יוסף חיים זוננפלד בעת מסעו בארץ, שאל הרב זוננפלד את הרבי הריי"צ מדוע נוהגים החסידים לומר לחיים בהתוועדות. הרבי הריי"צ ענה על כך במשל לבן יחיד של מלך שנשלח לכפר מרוחק על מנת שיתערה עם התושבים ויקרבם אל המלך, אבל בפועל שכח בן המלך את מטרת שליחותו למקום. יום אחד הגיע לכפר שליח מעיר המלוכה, ומסר לבן מלך מכתב בו כתב אליו אביו כי תכף הוא ישיב אותו אל הארמון. בן המלך התמלא שמחה על כך שבקרוב הוא ישוב אל הארמון ורצה לפצוח בריקוד, אך חשש שיחשבו כי הוא השתגע, ולכן הוא הזמין את כל בני הכפר לשתות על חשבונו, עד שכולם יחד פצחו בריקוד. משל זה מתאר את ירידת הנשמה לגוף, ואת זאת שהמשקה נועד להרדים את הנפש הבהמית ולהביא את הנפש האלוקית לידי גילוי[דרוש מקור][1]
וכן התבטא[2] הרבי: "אצל חסידים הסדר הוא שאומרים "לחיים" כדי להרדים את הגוף ונפש הבהמית, ולעורר ולגלות את הנפש האלקית"".
נוסח אמירת ה'לחיים'
"באמירת לחיים יש שתי נוסחאות: א) לחיים טובים ולשלום, וטעם הברכה - להיות כי בשתיית היין הנזכרת בפעם הראשונה בתורה היו תוצאות לא טובים - ויחל נח גו' ועץ הדעת גפן היה, ולכן מברכים שיין זה יהיה לחיים טובים.
ב) הרב המגיד ממעזריטש היה עונה לחיים ולברכה. פעם בהתוועדות שהיה נוכח רבינו הזקן, ענה רבינו הזקן: לחיים ולברכה. אחרי ההתוועדות שוחחו החסידים בטעם נוסח זה, ששמעוהו אז פעם הראשונה. אחד החסידים אמר, אשר להיות כי נכנס יין יצא סוד, ובעבודה הוא התגלות המדות, לכן זקוקים לברכה. והנוסח הוא "לחיים ולברכה" אותיות לב-רכה. אמר על זה הצמח צדק: זאת יכול לומר חסיד, שהתפלל ועסק בעבודת ה' שלושים שנה[3].
תקנת המשקה
| ערך מורחב – תקנת המשקה |
תקנת המשקה, היא תקנה שתיקן הרבי להגבלת כמות שתיית המשקה בקרב חסידי חב"ד. בש"פ שמיני, שבת מברכים חודש אייר תשכ"ג, יצא הרבי בתקנה לכלל אנ"ש, ובפרט לאלו שקודם לגיל ארבעים ובייחוד לבחורי הישיבות, למעט בשתיית המשקה. יש התולים זאת במאורע בלתי רצוי שהתרחש כתוצאה משתיית המשקה יתר על המדה באותה תקופה, ויש הטוענים שהגזירה הגיעה באתערותא דלעילא ובלי כל קשר לאף אחד מהחסידים.[4]
במשך השנים הזכיר הרבי את "הגבלת המשקה" שוב ושוב, ואף פעמים דיבר בחריפות[5]. על הזהירות הנדרשת מהשתייה יתר על המידה.
'תחליפים' ל'משקה'
הרבי מבאר שיינה של תורה - תורת החסידות - היא תחליף לשתיית 'משקה'. בנוגע לשתיית ארבע כוסות באחרון של פסח, הורה הרבי שאין לשתות כוסות שלמים (כמו בליל הסדר), ואם יש בכך צורך, ניתן לעשות זאת ברוחניות: לחזור בעל פה ארבעה מאמרי חסידות ו"כיוון שעל ידי זה יהיה בוודאי בריא ברוחניות, יהיה בריא גם בגשמיות...".
גם לאנ"ש מעל גיל ארבעים שאצלם ה'גזירה' קלה יותר - מצביע הרבי על 'יינה של תורה' כשתיה הנכונה, ומ'משקה' זה בוודאי יש לשתות בשופי'.
החסיד יצחק הולצמן נכנס ליחידות אל הרבי בחודש אדר תשל"ו ושאל בכתב לגבי התוועדויות עם 'משקה' בישיבות תיכוניות. הרבי הרים את שתי ידיו על השולחן, הגביה את עיניו, דפק בחוזקה על שולחנו ואמר שאין צורך ב'משקה', אף לא ביין, ואפשר פשוט להתוועד עם סודה.
כאשר הרב שאול ג'ובני נכנס ליחידות בתחילת שנת הקבוצה שלו - תשל"ז, אמר לרבי שחבריו לוחצים עליו לשתות משקה על אף שהוא אינו אוהב את טעמו, שאל אותו הרבי איזה משקה הוא אוהב, וכשהשיב שקולה אמר לו הרבי שיאמר לחיים על קולה ושיאמר לאחרים שכך הורה לו הרבי, ואף הציע לו שייתן לו כסף כדי שיוכל לקנות קולה עבורו[6].
כאשר נאסר על הרב שניאור זלמן גוראריה לשתות משקה בשל מצב בריאותו, הורה לו הרבי כי בעת שהוא מדבר בהתוועדות ילגום תה במקום מקשה. הרב גוראיה סיפר כי אכן התה עזר והקל מעליו את הדיבור בהתוועדויות[7].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מנחם ברונפמן, שתיית משקה בחב"ד - נימוקים והסתייגויות, באתר עלי ספר (מתוך שבועון כפר חב"ד פורים תשע"ט)
- משקה המשמח, ליקוט מקיף על שתיית משקה ותקנת המשקה
הערות שוליים
- ↑ מקורו של משל זה הוא בתורת הבעל שם טוב בנוגע למצוות עונג שבת.
- ↑ שיחת פורים תשי"ג
- ↑ היום יום כ"ט אדר א'
- ↑ גם לפני כן העיר הרבי כמה פעמים אודות הגבלה זו ראה לדוגמה שיחת פורים תשי"ט (אודות בחורים) אמנם לא תיקן 'תקנה' בזה. ותמיד היה מצטט את דברי הרבי הריי"צ בריבוי מקומות[דרוש מקור] נגד שתיית המשקה.
- ↑ ראה משיחת שבת פרשת נשא תשכ"ח - שיחות קודש תשכ"ח חלק ב' (".. הרי הוא כזה שוטה שלא יודע איפה הוא אוחז בעולם שאין שוטה יותר גדול מזה שאוחז עצמו לחכם.. וכשיודעים שהוא חב"ד'ניק הרי הוא ממאיס את כל חב"ד!"). משיחת שבת פרשת דברים תש"מ (".. ודווקא אז כשהוא לא שותה, הוא בחור טוב ותמים טוב"). משיחת שבת פרשת כי תשא תשד"מ - תורת מנחם תשד"מ חלק ב' עמ' 1087 ואילך (".. אין זו חלוקת וודקה, שבא פלוני ואומר "ז'יד, דאַוואַי וודקה".. - אינני מחלק "וודקה", אינני רוצה ואין לי כל שייכות עם "וודקה" ח"ו"). משיחת שבת פרשת ויק"פ תשמ"ח - תורת מנחם תשמ"ח חלק ב' עמ' 459 ("אלו שמבינים שעדיין לא אמרו "לחיים" כדבעי - יאמרו עוד הפעם "לחיים", ומתוך שמחה וטוב לבב, שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, אבל, כמובן, בהגבלות הידועות, באופן של ד"ידע" דוקא, ובהדגשה יתירה - כראוי לדרך חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)". משיחת שבת פרשת תצא תשמ"ח - תורת מנחם תשמ"ח חלק ד' עמ' 273 (ופשיטא, שאין הכוונה לשמחה על ידי שתיית כוסית ועוד כוסית כו', עד למצב של שיכרות - כי, "שיכור" אינו "חסיד", ועל אחת כמה וכמה חב"ד'ניק, שאצלו מודגש יותר ענין של ההבנה וההשגה, ויתירה מזה: "שכרות" - שייכת ללוט") ועוד.
- ↑ בדרך תמים גליון ב' עמוד 41
- ↑ בכל ביתי נאמן הוא