חיים אלעזר גורליק

המונח "חיים אלעזר גורליק" מפנה לכאן. לערך העוסק במגדל אתרוגים בכפר חב"ד, ראו אלעזר גורליק.

הרב חיים אלעזר גורליק (ידוע בכינוי: "לאזר דער מלמד", תרל"ב-תש"ז) חסיד חב"ד ובעל מסירות נפש.

תולדות חיים

נולד בעיירה פאריטש שבביילורוסיה בשנת תרל"ב להוריו הרב מרדכי ומרת שרה פייגא רזניק ושמו בישראל נקרא אלעזר. כאשר חלה בילדותו, הוסיפו לו את השם "חיים".

כאשר הגיע זמנו להתגייס לצבא הצאר, שינה את שם משפחתו לגורליק, בכך קיווה לפטור עצמו מהשירות הצבאי על מנת לשקוד על לימוד התורה. ואכן, השינוי הועיל והוא שוחרר משירות צבאי.

בהגיעו לפירקו, נשא לאישה את מרת חיה דובה. לאחר חתונתם התגורר הזוג הצעיר בעיר שצעדרין, שם החל ר' חיים אלעזר לעסוק בהרבצת תורה רצופה. בבוקר לימד ילדי תשב"ר, בשעות אחר הצהריים ישב ולמד עם בחורים מבוגרים, ובשעות הערב מסר שיעורי תורה בבית הכנסת עבור 'בעלי בתים'.

ר' חיים אלעזר השקיע את כל כוחותיו בשיעורי לימוד התורה, עד שהחל לחוש בחולשה גדולה. הרופאים הורו לו להפסיק ללמד שעות רבות כל כך, וכי עליו להקדיש יותר שעות למנוחה. הוא כתב על כך לאדמו"ר הרש"ב וכעבור זמן לא ארוך הגיעה תשובתו של הרבי, בה הורה לו הרבי להניח ליד מיטתו לפני השינה, פרוסת לחם מרוחה בחמאה. בבוקר, בקומו מהמיטה, ייטול ידיו ומיד יאכל את הלחם וכך יוטב לו.

כך אכן עשה למעלה מעשר שנים, דבר שהועיל לו על מנת להמשיך בעבודת הקודש עם ילדי ישראל ואף זכה לראות פירות טובים ומבורכים.

לחיים אלעזר ולזוגתו נולדו ששה ילדים, שלושה בנים ושלוש בנות: מרדכי מנשה, אריה לייב, נח, לאה, חיענא וציפא. למרבה הצער, עין רעה שלטה בהם וחמשת הגדולים נפטרו בגיל צעיר; ורק בת אחת נותרה: ציפא הקטנה לבית קוזלינר. שרשרת אסונות זו הייתה זו טרגדיה נוראה. כאשר רעייתו הייתה בהריון הבא, נסע ר' אלעזר אל אדמו"ר הרש"ב וב'יחידות' שפך את כל מרי לבו, וביקש ברכה מהרבי שהתינוק שיוולד יזכה להאריך ימים.

אדמו"ר הרש"ב הורה לו על כמה הנהגות מיוחדות, וביניהם לעבור להתגורר בעיר אחרת. כמו כן הורה לו כי אם תוולד בת, יקרא שמה בישראל 'מושקא', ואם יהא זה בן, ייקרא שמו מנחם מענדל.

ר' חיים אלעזר לא התעכב הרבה, ומיד בשובו עקר עם בני משפחתו ועבר להתגורר בעיר רוגאצ'וב.

בתחילת חורף תרס"ח נולדה לו בת ואכן נקרא שמה 'מושקא' (מרת מוסיא קצנלבויגן). לאחר שנה ושלושה חודשים, בחג הפורים תרס"ט, נולד בן נוסף ונקרא בשם 'מנחם מענדל'.

כעבור שנים מספר שוב הרתה מרת חיה-דובה. ההריון לא היה קל, וגם הפעם ליוו את בני הזוג חששות כבדים. על פי בקשת ר' חיים אלעזר, הגיע הגאון הרוגצ'ובר לביתם ובירך את האישה והילדים. הוא אף הורה להניח כלי עם מים ליד מיטתה כסגולה ללידה קלה.

מרת גורליק סבלה מסיבוכים בלבה והרופאים מצדם התריעו אותם מפני הלידה באמרם כי סכנה לה ללדת. זמן הלידה הלך והתקרב; היה זה בסביבות חודש תשרי. ר' חיים אלעזר החליט כי אינו מוותר על מנהגו במשך השנים לנסוע לאדמו"ר הרש"ב ולהסתופף בצלו במשך החגים. לא בלב קל נסע לליובאוויטש, אך בכל זאת החליט שלא לשנות ממנהגו הקבוע. סביר להניח כי חשב לעצמו שדווקא בצלו של הרבי תושפע הברכה ביתר שאת.

ואכן, בעיצומו של חודש תשרי הגיעה אליו הבשורה כי נולדה לו בת נוספת ונקרא שמה בישראל פריידא מאריישא (ווילענקין).

לאחר שהתחילה המהפכה הקומוניסטית בתרע"ז, ר' חיים אלעזר, כמו עוד חסידים רבים, הבין כי עליו לרדת למחתרת, אם ברצותו להמשיך ללמד את ילדי ישראל. את בנו ר' מענדל שלח ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' בסניפים שהוקמו בחרקוב ובנעוול.

כנגד ר' חיים אלעזר הופנו לחצים כבדים, ובשלב מסוים נאלץ היה לשלוח את שתי בנותיו, ציפא ומוסיא, ללמוד בבית ספר, כאשר מידי שבת היו השתיים מתחמקות מסדרי הלימודים.

היעדרותן הקבועה של השתיים, עוררה את זעמם של המורים והנהלת בית הספר. אביהן, ר' חיים אלעזר זומן לפגישה דחופה, במהלכה ניסו לאיים עליו אם ימשיך בעקשנותו היהודית. אולם הוא לא נרתע ובפני מנהלת בית הספר וצוות המורים הצהיר כי בנותיו לא תלכנה ללימודים בשבת, ויהי מה!

כך אכן היה, והנהלת בית הספר נאלצה להעלים עין.

מאסרו

באותן שנים המצב הכלכלי ברוסיה היה בשפל חסר תקדים. למרות זאת, ר' חיים אלעזר שהתפרנס בדוחק מלימוד ילדים במחתרת, הסכים לאמץ את ילדי משפחת ידידו החסיד המפורסם הרב יעקב מאסקאליק.

מרוגצ'וב עקר ר' חיים אלעזר לעיירה בשם לוקוניה שם כיהן כרב. כשנתיים לאחר מכן עבר להתגורר בעיירה סטארי-רוסיה, שם המשיך במקצועו הוותיק בלימוד ילדים במחתרת.

בסטארי-רוסיה לא היו הרבה משפחות יהודים שומרי מצוות, ור' חיים אלעזר חשש פן הסביבה תשפיע לרעה על ילדיו. בשנת תרצ"ה שוב נטל את מקל הנדודים ועבר להתגורר במלחובקה שעל-יד מוסקבה, שם היה באותה עת ריכוז חסידים. לפרנסתו עבד כשומר לילה ובשעות היום המשיך ללמד בהיחבא את ילדי החסידים.

שלושה חודשים חלפו מאז הגיע למלחובקה, ובאחד הימים נעצר יחד עם בנו ר' מנחם מענדל.

היה זה בחודש אלול תרצ"ה, כאשר אנשי הנ.ק. וו.ד. החלו בגל מעצרים נרחב. בגל המעצרים הראשון נעצרו שבעה חסידים, ביניהם ר' חיים אלעזר ובנו ר' מענדל.

בגלות

שבעת העצורים הועברו למטה המשטרה החשאית במוסקבה 'לוביאנקה', שם עונו על ידי חוקרי הנ.ק. וו.ד. בתום החקירות הועברו לכלא 'בוטירקה' שם ישבו עד למתן גזר הדין.

לאחר שבועות ארוכים של המתנה הוקרא בפניהם כתב האשמה כשהפסק היה עונש "קל" יחסית: שלוש שנות גלות בקזחסטן.

זמן קצר לאחר מכן נלקחו האסירים אל תחנת הרכבת בדרכם למקום גלותם. הם הגיעו לטשקנט עיר הבירה של אוזבקיסטן, ושם היו בבית סוהר כמה ימים. ואחר כך הגעו לאלמא אטא בירתה של קזחסטן, ומשם נסעו לצ'ימקנט עיר מחוזית בקזחסטן, זו הייתה התחנה האחרונה. את הגורליקים - אב ובנו - הניחו לגור בעיר צ'ימקנט.

בכל שבוע נאלצו לחתום במטה הנ.ק. וו. ד. כדי להוכיח שהם עדיין במקום שנגזר עליהם ולא ברחו.

בעקבות זאת, החליטה מריישא, בתו הצעירה של ר' חיים אלעזר, לנסוע לצ'ימקנט כדי להיות לעזר ולאחיסמך לאביה ואחיה. חצי שנה מאוחר יותר, הצטרפה אליהם גם מרת חיה דובה, רעייתו של ר' חיים אלעזר, יחד עם נכדה ר' מרדכי קוזלינר.

בתום שלוש שנות גלות היה ר' חיים אלעזר צריך להשתחרר, אולם המסמכים המאשרים זאת - אבדו. בהתאם לכך נאלץ היה להישאר בגלות עד אשר ימצאו המסמכים המאשרים את תקופת עונשו. הגלות התארכה אפוא עד שהבת מוסיא קיבלה ברכה מאדמו"ר הריי"צ. כעבור זמן קצר שבו הגולים ובני משפחותיהם לביתם במלחובקה. היה זה בשנת תרצ"ט.

"אם היו נותנים לי מיליון רובל לא הייתי חוזר לגלות בצ'ימקנט, אבל את הזכות להיות בגלות בצ'ימקנט לא אמכור גם תמורת מיליון רובל", כך התבטא בנוגע לתקופת הגלות.

מלחמת העולם השניה

בין הנמלטים מאימת מלחמת העולם השניה הייתה גם משפחת גורליק שהגיעה עד לסמרקנד שבאוזבקיסטן הרחוקה. במקום זה שהו במשך שנים אחדות, עד תום המלחמה.

באותם ימים הגיעה לחסידים הוראתו של אדמו"ר הריי"צ לכלל החסידים, לשנן את י"ב פרקי התניא הראשונים בעל פה. ר' חיים אלעזר, למרות שכבר היה בן שבעים, שבע תלאות, התחיל לשנן את פרקי התניא בעל פה. מידי פעם היה מבקש מחתנו ר' שלום וילנקין לבחון את ידיעותיו.

בד-בבד עם לימוד התניא, דאג ללמד תורה את נכדיו ונכדותיו, כל אחד לפי גילו. את נכדו ר' שלום בער גורליק לימד חומש, ואילו את הנכדות לימד אותיות א-ב.

פטירתו

בתום המלחמה נודעה האפשרות לעזוב את רוסיה באמצעות פספורטים פולניים ('יציאת רוסיה תש"ו'). ואכן, חסידים רבים הבריחו את הגבול דרך לבוב באמצעות ניירות מזוייפים. כשנודעה האפשרות לר' חיים אלעזר, החליט לנסות ולצאת את רוסיה בדרך זו. יחד עם רעייתו ובתם מריישא יצאו ללבוב, כשהם עוצרים לתחנת ביניים במוסקבה.

בהיותם במוסקבה חלה לפתע ר' חיים אלעזר בדלקת ריאות קשה. זו התווספה למכאובים והמחלות שהיו מנת חלקו בשנים האחרונות.

ביום שני, ט' בכסלו תש"ז, החזיר את נשמתו לבוראו. ר' חיים אלעזר נטמן סמוך לקברו של הרב משה לייב גינזבורג, חתנו של אדמו"ר המהר"ש, בבית העלמין במלחובקה.

משפחתו

• חתנו, הרב חיים שניאור זלמן קוזלינר (חז"ק)
• חתנו, הרב שמעון קצנלבויגן
• בנו, הרב מנחם מענדל גורליק
• חתנו, הרב שלום אליהו וילנקין

לקריאה נוספת

• מאמרו של שניאור זלמן ברגר בבית משיח
• שניאור ברגר, מעשה אבות סימן לבנים, פרק ראשון