אמוראים

האמוראים היו חכמי תורה שחיו אחרי תקופת התנאים, ומתורתם נכתבו שני התלמודים, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי.

הם היו רואים כל הלכה כיצד היא בשורשה, והיו רואים את ההלכה כפי שהיא בשורש התורה, אם כי כדי לפסוק את ההלכה כך הם היו צריכים לכתוב את ההכרח על פי הפשט.

למרות שיש מדברי הנביאים שהם דברי משל, שונה הדבר אצל דברי אמוראים, שאין דרכם לדבר במשל.

אמוראים

רב

אחיינו של רבי חייא, היה רב, שהיה גם תלמידו של רבי יהודה הנשיא. למרות שרב נחשב לאמורא, ולרוב אינו חולק על התנאים, ישנם מקרים בודדים בהם הגמרא אומרת כי כוחו גדול כשל תנא ויכול הוא לחלוק עליהם.המהר"ל מסביר כי למרות שלתנא נחשב רק מי ששמו מוזכר במשנה, הכוונה היא שכוחו וחשיבותו היא כשל תנא. לפי שיטת הערוך רב אכן היה תנא, בדורם של תנאים רבים אחרים: לוי, בר קפרא, רבי שמעון בר רבי ורבי גמליאל בן רבי, וגם היה בכלל אמורא, שהרי היה חבירו של שמואל ובני דורו, ולכן נחשב הוא משניהם.

רבה

השם "רבה" הוא קיצור של השם "רבי אבא", ומכיון שכאמורא הוא מכונה בשם "רבי", הרי זה מורה על גודל מעלתו של הקרוי בשם זה.

אביי

אביי היה יתום, וראשי התיבות של שמו הם "אשר בך ירוחם יתום".

הוא היה הבר פלוגתא של רבא, אך ההלכה נפסקה כמותו רק בששה מקומות, שראשי התיבות שלהם הם "יע"ל קג"ם".

אדמו"ר הזקן העיד כי דרך הלימוד של הבעל שם טוב היתה כאביי. הוא אמר דרשה של שלוש שעות מתורתו של הבעל שם טוב בסוגיא של יאוש שלא מדעת בה נפסקה ההלכה כאביי, ואח"כ כאשר הקהל השיח כי דברי תורה אלו הם ממש כאביי ורבא, הוא עלה על הבמה ואמר כי ליתר דיוק יש לומר כי דרכו היתה כאביי דווקא.

ראה עוד

• תנאים
• ריש גלותא