גיוס בני הישיבות
גיוס בני הישיבות לצה"ל או הימנעותם מגיוס מהווה נקודת מחלוקת. עם הקמת מדינת ישראל הונהג שירות חובה בצה"ל, אך גיוסם של תלמידי ישיבות נדחה בהסדר המכונה "תורתו אומנותו". דעתו של הרבי הינה נחרצת שלא לגייס את הבחורים, ושההגנה הכי טובה היא בזכות לימוד התורה.
בארץ הקודש
סוגיית גיוסם של תלמידי הישיבות לשירות צבאי עמדה על סדר היום כבר ב-1948, עם הקמת המפקד לשירות העם, בשלב הראשון של מלחמת העצמאות. בפברואר התנהל משא ומתן בין נציגים בכירים של המפקדה הארצית של 'ההגנה' לבין ראשי ישיבות בירושלים מטעם ועד הישיבות. ב-10 במרץ, נחתם "הסדר והסכם" ובו פורטו הכללים לגיוס ולשחרור תלמידי ישיבות ורבנים, הכולל התחייבות ראשי הישיבות לא לרשום בישיבות תלמידים שלא מגיעים מתוך המסגרת הישיבתית ושלא יפגעו בזכויות בחורים שבחרו להתגייס. הסדר זה התקבל בשיתוף ועד הישיבות בהתנגדות גורמים חרדים קיצונים שיוצגו על ידי "איחוד הישיבות" שהיה שותף להסכמות קודמות, אולם סירב לקבל את ההסדר החדש[דרוש מקור].
במלחמת העצמאות קראה אגודת ישראל לגברים החרדים בגיל גיוס להתגייס במסגרת המפקד הכללי שעליו הוכרז אז ביישוב, ולהצטרף לגדודים הדתיים. עם התעצמות הקרבות התגייסו גם חלק גדול מבחורי הישיבות בירושלים לגדוד טוביה, לשירות חלקי במקביל ללימודיהם. הגדוד היה אמור להעניק לבני הישיבות אימונים בנשק, אולם בסופו של דבר תוכנית זו לא יצאה אל הפועל, בשל התנגדות ראשי הישיבות וכן חשש של ראשי הצבא להעניק נשק לקבוצה חרדית, והגדוד עסק בעיקר בעבודות הביצורים. באוקטובר 1948 השיב ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון בוועדת הביטחון של מועצת המדינה ש"יש 400 בחורי ישיבה, שהם כולם בגיל צעיר ושאם הם יתחייבו בגיוס יהיה צריך לסגור את בתי הישיבות, ושהם גם בארצות אחרות שוחררו מגיוס", ועל כן הוסכם לשחררם. ב-9 בינואר 1951 כתב דוד בן-גוריון למנהל משרד הביטחון ולרמטכ"ל: "על יסוד סעיף 12 בחוק שירות בטחון, שחררתי בחורי הישיבה משירות סדיר. שחרור זה חל רק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות."
בשנת 1954, הורה שר הביטחון פנחס לבון לגייס תלמידי ישיבות לאחר שלמדו בישיבה ארבע שנים. בעקבות מחאה מצד ראשי הישיבות, הורה ראש הממשלה משה שרת על ביטול הוראה זו.
בשנת 1958 הגיע מנכ"ל משרד הביטחון, שמעון פרס, באישור שר הביטחון בן-גוריון, להסדר חדש עם ראשי הישיבות. במסמך שפורסם נקבעו נוהלי דחיית השירות, ובפרט נקבע כי תלמיד ישיבה שיתגייס לאחר גיל 25 יתאמן במשך שלושה חודשים, ומשם יועבר לצבא המילואים.
דעת רבותינו נשיאינו
רקע
| ערך מורחב – גזירת הקנטוניסטים |
חוק גיוס נערים יהודים לצבא הרוסי, החל בשנת תרל"ד, לאחר 'גזירת הקנטוניסטים', בחוברת שהדפיס אז הממשל הרוסי בשם "דער אוסטאוו (געזעטץ) וועגען מיליטער פפליכט", ובו חויב כל נער יהודי להתגייס לצבא הרוסי, לשרת במשך 4 שנים.
היהודים ניסו לקבל פטור מגיוס שמנתק את הנער מחיים יהודים בעל כרחו, במשך 4 שנים. לפעמים היה עולה הממשל על ניסיונות אלו, ואז היה עוצר את המעורבים בדבר[1].
תעודת 'פטור' של הרבי הרש"ב
הרבי הרש"ב, קיבל[2] תעודת ה"פטור" מהצבא הרוסי, בקייץ תרל"ט בהיותו בן 18 שנים. הוא כונה בתעודה "בן הסוחר הויטבסקאי, שלום בערקע שמואילוב [=בן שמואל] שניאורסאהן". כדי לקבל את הפטור בקלות, הוא היה רשום בתור תושב העיר ויטבסק[3].
חסידים
הרב משולם זלמן ניימרק, נאסר עם רבים מיהודי סטדרוב, בשל כך שניסה להוציא תעודת פטור בשנת תרמ"א, והיה בכלא במשך כשנתיים[4].
החסיד ר' אברהם חיים ראזנבוים, נאסר בגלל אותה סיבה, בפלעשצעניץ בשנת תרמ"ח, והי' בכלא במשך שלוש שנים[5].
דעת הרבי
דעתו של הרבי בנושא זה הייתה ברורה ונחרצת, ללא פשרות, שאין לוותר על עניין זה. למרות המעלה היתרה שראה הרבי בחיילים, ראה הרבי פעולה זהה בבחורי ישיבות.
לאחר מלחמת ששת הימים, כשהייתה אהדה לצבא, וחוגים מסוימים הסיתו נגד בחורים הישיבות, נכנס הרב צבי נריה ליחידות אצל הרבי[6], והרבי הביע את אי שביעות רצונו ממה שנעשה וביקש מהרב נריה למצוא דרך למחות נגד המסיתים[7].
בשנת תשל"ז[8], לאחר אמירת לחיים אמר הרבי: "ועל דרך זה בנוגע לצבא הרוחני, שזהו הרי ענין דלימוד התורה.... יהודי שתורתו אומנותו אסור לקחת אותו להגן על יהודים, ואדרבה, בשעה שלוקחים אותו מלימוד התורה הרי זה גורע בהגנה."
כאשר כתב בחור צעיר לרבי כי כל חבריו גויסו לצבא, נמצאים בגבולות ומוסרים נפשם, אך הוא צעיר מגיל גיוס וחושב שאינו יכול ללמוד בישיבה, השיב הרבי[9]: "מובן שעליו להכנס לישיבה גדולה וללמוד בהתמדה ושקידה . . וזה גם יוסיף בהגנה על ארצנו הקדושה."
הרבי על המפד"ל
בשנות המ"ם, הייתה מפלגה קטנה עם חמש מנדטים שדחפה לגיוס בני ישיבות.
הרבי הגיב בחריפות ובכאב שאפילו דוד בן גוריון שחרר בחורי ישיבה מהצבא, ואילו ראש המפד"ל[10] הם אלה שנגד שחרור הבחורים מהצבא.
גזירת הגיוס והוספה בלימוד התורה
בהתוועדות ט"ו בשבט תשל"א, השתנתה לפתע הבעת פניו של הרבי והתחיל לדבר על גזירת הגיוס: "חיפשתי בכל מאמרי החסידות ולא מצאתי מאמר מתאים לט"ו בשבט, אבל כשהתיישבתי להתוועדות היה מאמר והייתה שיחה." לפתע הניח הרבי את ידו על מצחו, ואמר: "השבוע כשהבנתי למה דחפו אותי לעניין הזה, החלטתי שמכאן ולהבא כשידחפו אותי לעניינים כאלה, לא אתחמק עוד."
מאוחר יותר נודע על גזירה חדשה הקשורה לבחורי הישיבות, וההוראה שהייתה בהתוועדות פתרה זאת.
לקריאה נוספת
- חיילים ללא מדים - דעת הרבי על גיוסם של בני הישיבות, שבועון בית משיח גיליון 917 עמוד 28.
- לא יצא בצבא - שלילת גיוס בני הישיבות לעבודת הצבא בדברי כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א. צפת, תשע"ג
- הפטור לבני הישיבות מגיוס לצה"ל - מתוך תשורה להורדה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תגית: חוק הגיוס
- בג"ץ פסק נגד לומדי התורה ומוסדותיה
- כשהרבי ביטל את חוק הגיוס בשנת תשל"א
- שר הביטחון לרב מענדי אופן: "תחפש לי מה אמר הרבי על חוק הגיוס"
- בצל סערת הגיוס בשנת תשפ"ד: משלחת ישראלית ביקרה בחצרות קודשנו
- הרבי: אין לגייס בחורי ישיבות לצבא - לימודם מציל את עם ישראל, באתר 'לחלוחית גאולתית'
הערות שוליים
- ↑ אודות הרב משולם זלמן ניימרק, עם רבים מיהודי סטרדוב, שנאסרו בשל כך בשנת תרמ"א, והיו אסורים במשך שנתיים תמימות, ראה אגרות קודש אדמו"ר המהר"ש אגרת טז, ובשולי הגליון שם. אודות החסיד ר' אברהם חיים ראזנבוים, שנאסר בשל כך בפלעשצעניץ בשנת [תרמ"ח]], והי' אסור במשך שלוש שנים, ראה תולדות אברהם חיים ע' לה ואילך]
- ↑ הרבי הרש"ב קיבל תעודת פטור
- ↑ ראה אגרות קודש שלו ע' יד. לקמן ריש ע' כו.
- ↑ ראה אגרות קודש אדמו"ר מוהר"ש נ"ע אגרת טז, ובשולי הגליון שם.
- ↑ ראה תולדות אברהם חיים ע' לה ואילך.
- ↑ היחידות התקיימה בב' כסלו תשכ"ח
- ↑ הספר "בסוד שיח", עמ' 265 מפי הרב צבי נריה כפי שהעלה על הכתב הרב דרוקמן, לאחר היחידות.
- ↑ באחד ההתועדויות
- ↑ לבחור שכתב שחביריו התגייסו לצבא ונמצאים בגבולות ומוסרים נפשם, והוא עדיין צעיר מגיל גיוס, וחושב שאינו יכול להמשיך ללמוד בישיבה – לכן רוצה ללכת ללמוד באוניברסיטה ע"מ שיוכל להראות שגם בחור דתי יודע הנלמד באוניברסיטה כו', וגם זה יחזק ההגנה על ארץ הקודש. נכתב על גליון המכתב מי"ט שבט תשל"א.
- ↑ אותו קומץ קטן של 4 - 5 אנשים