רפאל כהן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב רפאל כהן

הרב רפאל הכהן (תרמ"ט - י' כסלו תש"ב) מחשובי רבני חב"ד בדור שלפני השואה. היה נקרא בפי אנ"ש - ולא רק אנשי עירו: "ר' רפאל דער רב" (הרב)[דרוש מקור].

תולדות חיים

נולד בשנת תרמ"ט בגרמנוביץ' (פלך וילנא גליל דיסנא), לאביו הרב שניאור זלמן חיים הכהן מקריסלבה[דרושה הבהרה].

למד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, וגם כמה שנים אצל הרב מענדל חן מניעז'ין, וקיבל ממנו סמיכה לרבנות.

שנות רבנותו הראשונות

עם נישואיו בשלהי שנת תרע"א למרת שרה פריידא, בת הרב יואל דוידסון, התמנה למלא את מקום חותנו ברבנות אסוועט מחוז ויטבסק. כהונתו זו נמשכה עד אחר פטירת הרב יהודה לייב אסתרין, באדר תער"ב, אז נקרא למלא את מקומו ברבנות העיירה שצעדרין. כהונה זו התפרסה על פני כעשור שנים.

בשנת תרפ"ב נבחר לרבה של נעוועל, למלא את מקומו של הרב יוסף יחזקאל ניימרק[1].

בשנת תרפ"ט, עקב המאסרים בנעוול, אולץ בשל הנסיבות לברוח, ושימש כר"מ בישיבת תומכי תמימים בויטבסק ובמוסקבה.

בתשרי תרצ"ד הצליח לצאת מרוסיא ללטביא, וכבר בתחילת טבת יצר עמו אדמו"ר הריי"צ - שהיה אז בורשה - קשר מכתבים, וביקש לשמוע ממנו אודות מצב החסידים ברוסיה[2].

רבנותו בריגא

באדר ב' תרצ"ה נבחר הרב רפאל על ידי פרנסי ריגא לכהן במשרת מורה הוראה, וכרבם של החסידים.

בשנת תרח"ץ ערך הר"ר רפאל לדפוס את הקונטרס "אמונה וזכירה", ואדמו"ר הריי"צ כתב לו מכתב "הסכמה": "כללות הענין אמת ויציב, וראוי לבוא בדפוס".

במכתב אל הרב יצחק הלוי הורביץ ("ר' איטשע מתמיד"), מחודש כסלו תש"א, כתב אדמו"ר הריי"צ שמכתבים רבים אליו ואל מחותנו [הרב רפאל] אבדו ולא הגיעו לייעדם.

רציחתו על ידי הנאצים

בי' בכסלו תש"ב קיבצו הנאצים יהודים לבית הכנסת בריגא ולאחמ"כ העלו את בית הכנסת באש עם כל הנמצאים בתוכו. הרב רפאל כהן רץ להציל את הספרי תורה, וסגרו הדלת עליו, ונשרף על קידוש ה'[3] יחד עם החסידים שהיו עמו אז: הרב יצחק הורביץ, הרב אליהו חיים אלטהויז, הרב יחזקאל פייגין, והרב יהודה הבר.

על תיאור רגע פטירתם מסופר, שהנאצים העמידו יהודים רבים על מנת שיחזו במראה שריפת בית הכנסת עם היהודים הנמצאים בתוכו. ובתוך בית הכנסת נאספו כל גדולי החסידים, והרב יצחק הורביץ, אמר: "אנו זוכים לקיים מצות מסירות נפש על קידוש השם ועלינו להיות בשמחה" ופרץ בריקוד יחד עם הרב יחזקאל פייגין, ובתוך כך הבעירו הנאצים את בית הכנסת ויצאה נשמתם של כל השוהים בתוכו.[4]

לעדות ר' יהודה לייב גרונר, בשנת תש"ה, כאשר אדמו"ר הריי"צ קיבל מכתב שתיאר בפרוטרוט את אופן פטירתם, התעלף הרבי הריי"ץ מרוב צערו. בשל כך הפסיקו להעביר לרבי ידיעות מעציבות[5].

משפחתו

ביאורים שכתב

בחוברות "התמים" שהופיעו באותן שנים - במדור "שערי חסידות" - נתפרסמו כמה ביאורים מפרי עטו של הרב רפאל הכהן, וכולם דברי חסידות המבוססים על ה'נגלה' וההלכה; בגליון תמוז תרצ"ו וניסן תרצ"ז, ביאור במאמר דא"ח, ובגליון כסלו תרח"ץ - ביאור במדריגת ה"בינוני" וגדרי התשובה. המאמר האחרון לא נשלם, ונרשם בסופו "המשך יבוא". אך הופעת "התמים" נפסקה, והמשכו לא נשלם.

הערות שוליים

  1. ר' רפאל והרב מוועליז נותרו אחרונים מבין המועמדים הרבים, ואדמו"ר הריי"צ בחר את ר' רפאל.
  2. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק יא, עמוד תיג.
  3. ראו שלום דובער לוין, תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא, עמ' סג.
  4. נחום שמריה ששונקין, זכרונותי, עמ' 228.
  5. ישראל אלפנביין, יראת ה' אוצרו, עמ' 280-281