יעקב דב כ"ץ
הרב יעקב דב הכהן כץ (י' בשבט תרצ"א – כ"ג מר חשון תשע"ה) היה ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית כפר חב"ד ורב בית כנסת חב"ד בבני ברק.
לידתו ושנות בחרותו
נולד בעיירה חלם שבפולין לאביו הרב שלמה זלמן צבי. כנער צעיר עבר את מלחמת העולם השנייה ובמשך כל השנים האלו עבר יסורים רבים. לאחר השואה הגיע למחנה העקורים פוקינג שבגרמניה. במחנה התרכזו 40,000 נפשות, מתוכם כמאות מחסידי חב"ד שרובם יוצאי סמרקנד אשר הגיעו במשך החודשים תמוז אב אלול תש"ו על ידי הברחת הגבול מצ'כיה השכנה או ממדינות נוספות. המחנה היה בשליטת האמריקאים ומשם היה קל יותר להשיג ויזות לארצות הברית. במקום נפתחה ישיבת תומכי תמימים. בראש הישיבה עמד הרב אברהם אליהו פלאטקין, והמשפיע הרב ניסן נמנוב שהקים את הישיבה והוא נודע כאחד מגדולי הלמדנים בישיבה.
העלייה לארץ
כעבור כשנתיים, חלק מהבחורים נסעו לצרפת והישיבה התאחדה עם ישיבת תומכי תמימים ברינואה, וחלק מהבחורים עלו לארץ ישראל. אביו ר' שלמה זלמן התלבט לאן לנסוע, לאחר שהישיבה בפוקינג הלכה והתדלדלה, וגם המחנה כולו כמעט התרוקן מיושביו. הוא שאל את אדמו"ר הריי"צ האם לנסוע לצרפת או לעלות לארץ ישראל. כעבור זמן קצר, נתקבל המענה: "נכון לנסוע לארץ הקודש, ויעזרנו השם יתברך בנסיעה כשורה, בהסתדרות טובה ופרנסה בהרחבה, ובנו התלמיד מר יעקב דוב שי' יצליח בלימודו בהנהגה ישרה על פי דרכי החסידות בגשמיות וברוחניות". ואכן בני המשפחה עלו לארץ והרב כץ נכנס ללמוד בישיבת אחי תמימים תל אביב, במחיצת המשפיעים המפורסמים הרב שלמה חיים קסלמן, והרב חיים שאול ברוק.
כעבור שנתיים כשהישיבה עברה ללוד, עבר גם הוא עמה יחד עם המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן, לאחר שהמשפיע הרב חיים שאול ברוק נשאר עם תלמידי הישיבה הקטנה בתל אביב. באותם ימים נקשר ביותר לרבי ברוך שמעון שניארסון, ששימש כראש הישיבה ושהה בה חצי שבוע ברציפות מדי שבוע.
באותם ימים, עברו הבחורים מבוגרים ללמוד בחצרו של הרבי בקראון הייטס, לכן כתב בשנת תשי"ב לרבי על רצונו לנסוע ללמוד גם כן עמם ב770, אבל הרבי ענה לו בנוסח הבא: "כדאי שילמד לעת עתה בישיבה בלוד, ויתעסק גם כן בעבודה בחינוך הכשר בהשפעה על ילדי בני ישראל אשר בארץ הקודש לקרב לבם לאביהם שבשמים, ויקויים בו הבטחת רבינו הזקן בתורה אור בתחילתו אשר על ידי מצות הצדקה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה. בברכת הצלחה בלימודו בתומכי תמימים".
כהונתו כראש ישיבה
בשנת תשכ"ג נקרא לכהן בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד, והיה מסור ונתון לתפקידו גם בזמנים קשים כשלא חש בטוב.
מעל עשרים שנה לפני פטירתו עבר התקף לב קשה והרופאים הורו לו שלא לחזור לעבודתו בישיבה כל שעות היום. כחסיד כתב על כך לרבי, ובתשובתו הרבי לא התייחס בכלל לדברי הרופאים אלא ענה לו: "מכתבו נתקבל ות"ח". ותהא חזרתו לעבודת הקודש בשעה טובה ומוצלחת". דברי הרבי ביטלו את אבחנת הרופאים, והוא חזר באופן ניסי לכהן כראש ישיבה במשך מעל עשרים שנה עד לפטירתו במוצאי שבת כ"ג חשוון תשע"ה.
משפחתו
- רעייתו, מרת אסתר (נפטרה ליל שבת כ"ד תמוז).
- בנו, הרב שמואל כ"ץ - שליח הרבי בשיקגו, אילינוי
- בתו, מרת חנה מישקין
- בתו, מרת בת שבע אשת הרב יוסף יצחק דערען - פיטסבורג, פנסילבניה
- בתו, מרת דבורה אשת הרב חיים פרוס
לקריאה נוספת
- גאון בפשט, שבועון כפר חב"ד גליון 1961 עמוד 46
