יהודה
יהודה הוא הבן הרביעי של לאה אשת יעקב אבינו, והיה גם מלך עליהם. גם דוד המלך, הוא מצאצאיו של יהודה בן אחר בן, ומלך המשיח יהיה צאצא של יהודה ושל דוד המלך.
הודאה וביטול
השם יהודה הוא שם אותו בחרה לאה לבנה כהודאה על חלקה, וכלשון הפסוק: "הפעם אודה את השם".
על פי תורת החסידות בשמו ומהותו של יהודה משתקף ענין ההודאה והביטול, שכן בכך שהאדם מודה על חלקו, הוא מבטל את עצמו לפני הקב"ה, ומראה בכך שהוא יודע שהכל ממנו.
מסיבה זו גם השולחן ערוך מתחיל במילה "יהודה"[1] כדי להורות שלמרות שלימוד התורה הוא ענין הבנה והשגה בדווקא, ולכן אפשרי לחשוב ולטעון שלימוד התורה סותר את ענין הביטול, ומסיבה זו נפתח השולחן ערוך במילה "יהודה", כדי להורות כי יש להקדים את ענין ה"נעשה" - עשייה ללא הבנה והשגה שהוא ענין הביטול, ל"נשמע" - הבנה והשגה.[2]
השבטים - בני יעקב אבינו | ||
---|---|---|
בני לאה | ראובן • שמעון • לוי • יהודה • יששכר • זבולון • דינה (בת) | |
בני רחל | יוסף (מנשה ואפרים) • בנימין | |
בני בלהה | דן • נפתלי | |
בני זלפה | גד • אשר |
הערות שוליים
- ↑ יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וכו'.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"א, עמ' 282..