דב טייכמן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־07:29, 1 באוקטובר 2020 מאת חלוקה בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א" ב־"קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב דב טייכמן (יליד שנת ת"ש, 1939) הוא מרבני קהילת חב"ד בטבריה. שימש בעבר כמנהל ישיבת תומכי תמימים קריית גת.

תולדות חיים

נולד ברומניה בח' שבט ת"ש להוריו שמואל ופרידה טייכמן.

בגיל אחת עשרה, עלתה משפחתו לארץ הקודש, ובעקבות השפעתו של הרב זלמן אבלסקי - נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים לוד ב'פרדס'.

עם סיום מסלול לימודיו הורה לו הרבי[1] שיעסוק בחינוך בתלמוד תורה נוה זית ובבית הספר של רשת אהלי יוסף יצחק בארץ הקודש בנס ציונה, ובזמנו הפנוי ימשיך ללמוד בתומכי תמימים.

בשנת תשכ"ב זכה להגיש לרבי את הסטענדער שהכינו עבורו תלמידי בית הספר למלאכה כפר חב"ד.

לאחר נישואיו עם רעייתו מרת חדוה, התבקש על ידי הרב זלמן אבלסקי לקחת על עצמו את ניהול ישיבת תומכי תמימים קריית גת ושימש בתפקיד זה שנים רבות, ובמסגרת זו השתתף באסיפות של ארגון הגג למוסדות חב"ד.

בשנת תשל"ד זכה ליחס מיוחד מהרבי כאשר נסע לרבי לשנת הקהל יחד עם זוגתו, והרבי העניק לו ולזוגתו באופן חריג יחידות על אף ששאר האורחים לא זכו לכך. במהלך היחידות שאל אותו הרבי מדוע לא הביאו עמם גם את הילדים, והעניק להם כסף לרכישת ספרי קודש כפיצוי עבור הילדים.

לאחר שעבר להתגורר בטבריה, מונה לשמש כחבר לשכת הרבנות העירונית כרב של טבריה עלית, והממונה על אגף העירובין והמקוואות ורבו של מלון לאונרדו קלאב.

בחודש אלול תשמ"ג הגיש לרבי, מכתב מאת ראש העיר מר יגאל ביבי, אליו צירף את מפתח העיר טבריה.

נודע כאחד הרבנים שחתמו על פסק הדין שהרבי הוא מלך המשיח.

חיבוריו

  • איש ואשה זכו שכינה ביניהם - תשורה משמחת נישואיו של בנו ר' מנחם מענדל ומוסיא טייכמן, י"ד כסלו תש"ס

משפחתו

  • בנו, ר' ישראל טייכמן - ניו יורק
  • בנו, ר' יוסף יצחק טייכמן - ניו יורק
  • בנו, ר' מנחם מענדל טייכמן - משלוחי הרבי בנתניה
  • בנו, ר' שמואל טייכמן - ניו יורק
  • בנו, ר' שניאור זלמן טייכמן - צפת
  • בתו מרת חני קליין - קריית גת
  • בתו מרת טובה יעקובוביץ - ניו יורק
  • בתו מרת רוחי ניסלביץ - קריית מלאכי
  • בתו מרת דבורה לאה ליפסקר - קריית מלאכי
  • בתו מרת מירי לידר - ניו יורק

הערות שוליים

  1. מקדש מלך חלק ג', ע' נד.