ארז

הארז הוא הגדול שבצמחים לעומת האזוב שהוא הקטן שבצומח. ושניהם רומזים לבחינת המדות שבאצילות, בחינת ז"א, כי בבחינת המדות קיימת צמיחה מקטנות לגדלות (לעומת אותיות הדיבור שהוא בבחינת דומם).

הארז שהוא הגבוה מכל האילנות, מורה על גדלות המדות - המדות שבחכמה.

הארז רומז על יוסף הצדיק שהיה מלך, כי יוסף הוא לשון תוספת וריבוי שמתוסף והולך בהגדלה והגבהה למעלה מעלה ברום המעלות, וכמו שכתוב "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה", ויוסף הוא בבחינת ז"א, בחינת יסוד שבו.

בבית המקדש

בית המקדש נבנה מעצי ארז שנכרתו במיוחד על ידי חירם מלך צור מן הלבנון.

השלכת עץ ארז לתוך שריפת הפרה רומז לבירור המדות דנפש הבהמית, וכמו שמובא במדרש רבה פ' חקת ובתנחומא שם: על ידי שאדם מגביה את עצמו כארז הוא לוקה בצרעת וכיון שמשפיל את עצמו כאזוב הוא מתרפא.

ביאור ענין זה הוא על פי פירושו של הרמ"ז בפירוש הזהר פ' תרומה "גבי אילנין נטיעין דעקר לון קב"ה ושתיל לון באתר אחרא ואלין אקרון ארזי לבנון" כלומר אילנות ארז שעקרם הקב"ה ממקום אחד ונטען במקום אחר, ופירש הרמ"ז שהם ו"ק דזעיר אנפין שנעקרו בעולם התהו ונפלו בעולם הבריאה ואח"כ נטעו ונשתלו בעולם התיקון וכן פירש בספר עמק המלך. ומכיון שכך, נמצא שגם הניצוצות שבשבירת הכלים נקראים גם כן בשם זה. וזה כוונת חז"ל במאמרם "לעולם יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז", כי בעולם התהו מחמת תוקף ותגבורת המדות לא היה התכללות מדה אחת מהיפוכה, אשר דבר זה הוא תכונותיו של אדם שהוא "קשה כארז" ועומד על תכונותיו בכל התוקף, משא"כ בתיקון שנתקנו להיות בבחי' קוין והתכללות שאדם כזה הוא "רך כקנה".

וזהו ענין השלכת עץ ארז ואזוב לתוך שריפת הפרה, כי האזוב הוא ההשפלה ונמיכת רוח והביטול, וכן תולעת מורה על ענין זה כמו שכתוב ואנכי תולעת ולא איש, ומחברים הארז עם האזוב בשני תולעת ומשליך לתוך שרפת הפרה דהיינו להיות בירור המדות דתהו שהם קשה כארז על ידי המשכת הביטול.