מן (לחם מן השמים)
מן היה מזון ניסי אותו אכלו בני ישראל בעת יציאתם ממצרים. הוא החל לרדת ביום ט"ז באייר, חודש ימים לאחר שיצאו ממצרים, וירד מידי יום חול במשך 40 שנה, עד ליום בו ניגשו לעבור את הירדן ולהיכנס לארץ ישראל[1].
למן היו תכונות פלאיות, והיה ניתן לטעום בו את כל סוגי המזון, ויחד עמו היו יורדים גם אבנים טובות ומרגליות.
היסטוריה
לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, החלו בני ישראל להתקדם לעבר ארץ ישראל, ובמהלך המסע התלוננו למשה ואהרון שאין להם מה לאכול, והם מעדיפים לחזור למצרים שם היה להם אוכל בשפע, והם מבכרים להשתעבד תחת ידם מאשר למות מרעב במדבר.
בהמשך לכך הבטיח הקב"ה לתת לבני ישראל אוכל מיד יום ביומו, ובנוסף לשליו הוריד להם לחם מן השמים[2]:
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם . . וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ...
— שמות, פרק ט"ז
לחם זה נקרא בשם מן, היות ובני ישראל לא ידעו כיצד לקרוא לו ואמרו "מן הוא".
כינוי נוסף של לחם זה הוא "לחם אבירים"[3], שכולל משמעות כפולה: לחם זה הוא לחם שמיימי אותו אוכלים המלאכים המכונים בשם 'אבירים'[4], וכן הוא נבלע באיברים והאדם האוכל אותו אינו צריך להפריש פסולת.
אל אף הציווי ללקוט בכל יום עבור אותו היום בלבד, ווביום שישי - ללקוט כמות כפולה, גם עבור השבת, חלק מבני ישראל לא קיימו את ציווים אלו, ובאמצע השבוע אגרו יותר מדי מן, והוא הסריח ועלו בו תולעים, ובשבת יצאו ללקוט ולא מצאו.
אחת מהמטרות של הורדת המן הייתה: "למען אנסנו, הילך בתורתי אם לא".
עם סיום ארבעים שנות הנדודים במדבר הופסקה ירידת המן, ועל פי ציווי הקב"ה הצניעו חלק מהמן למשמרת בקודש הקודשים בסמוך ללוחות שבארון הברית.
במדרשי חז"ל מובא שלעתיד לבוא בסעודת שור הבר והלווייתן יגישו בסעודה גם מהמן, ויהיה זה על ידי מלך המשיח שיוריד את המן ויעלה את המים מהבאר - כמו משה רבינו, הגואל הראשון[5].
ירידת המן
המן היה יורד מדי יום ביומו בששת ימות החול, במידה המספקת עבור כל אדם למשך יום אחד בלבד. ביום שישי הייתה יורדת מנה כפולה, אחת ליום שישי ואחת לשבת.
המן ירד בין שתי שכבות של טל, וצורתו הייתה עגולה כזרעונים בצבע לבן-שקוף, עוביו דק, וטעמו כדבש או שמן. את המן לקטו מוקדם בבוקר, ומה שבני ישראל לא ליקטו היה נמס כאשר השמש האירה עליו חיממה אותו[6].
מיקום ירידתו של המן השתנה בין הדרגות השונות בין בני ישראל, כאשר לצדיקים ירד המן על פתח ביתם, ואילו השאר היו צריכים לצאת וללקוט אותו במרחק מה מהאוהל שלהם, כפי מידת חסידותם וצדיקותם.
גם מי שליקט כמות גדולה של מן, וגם מי שליקט כמות קטנה של מן, היה מגיע עם מידה שווה של מן לביתו, בכמות של עשרון עומר לכל נפש מאנשי הבית, ובכך היה מופת חותך שהחדיר בבני ישראל את האמונה בה' וגרם להם להפנים שליקוט המן הוא רק הכלי, וכאשר אדם משתדל ומנסה לקבל יותר ממה שנקבע לו מלמעלה - לא יוצא מכך כלום[7].
במן היה ניתן להרגיש את כל הטעמים שבעולם, ואף המרקם של המן היה משתנה לפי הטעם שהאדם ביקש לטעום בו.
ברכתו
בנוגע לברכה על המן, מובאים בספרים דעות שונות דוגמת 'בורא פרי האדמה'[8], 'הממטיר לחם מן השמים'[9] ו'המוציא לחם מן הארץ'[10] וכן ישנה דעה שבירכו עליו לפי הטעם שטעמו בו, ודעה שלא ברכו עליו כלל[11]. בנוגע לברכה עליו לעתיד לבוא מביא הרבי[12] בלקוטי שיחות[13] שלדעת הרמ"ע מפאנו יברכו 'המוציא לחם מן השמים' על המן השמור בצנצנת בקודש הקודשים, ואילו לדעת הספר חסידים יברכו עליו 'הנותן לחם מן השמים'.
בתורת החסידות
שורש המן הוא בפנימיות חכמה עילאה[14].
הטעם לכך שכל מה שהיו רוצים לטעום במן היה ניתן לטעום, הוא מכיון שהמקור הרוחני של לחם זה היה כל כך גבוה, עד שהוא היה מופשט מכל טעם או גוון פרטי, ולכן היה אפשר לטעום בו מה שרוצים גם כאשר הוא ירד למטה.
בחסידות מוסבר שהמן לא ירד בשבת, היות וכל ענינו הוא השפעה פנימית, ובשבת ישנה עליית פנימיות העולמות למקורם ושורשם, לא היתה יכולה להיות הפשעת המן גם בשבת[15].
בכללות, המן הוא דוגמת התורה, שהיא 'לחם מן השמים' ואין בה פסולת. בפרטיות יותר, הוא בדוגמת פנימיות התורה, שלעומת נגלה דתורה היא מזוככת יותר, ויותר מכך, הוא דוקא בדוגמת החלק הנעלה יותר בפנימיות התורה - המוחין שלמעלה משייכות למידות[16].
בהשאלה
בכתבי רבותינו נשיאינו מובא שענין הדמי מעמד הוא דוגמת 'לחם מן השמים', ויש בו תענוג נפלא עבור רבותינו נשיאינו יותר מכל שאר הכספים שמביאים להם, שהם דוגמת 'לחם מן הארץ'.
גם בנוגע לפרנסה בדורות האחרונים, התבטאו רבותינו נשיאינו שזהו בדוגמת המן, היות ועל פי הטבע לא מובן כיצד אפשר להתפרנס מסכום מועט שכזה לכל מה שנצרך עבור פרנסת הבית, ומוכרחים לומר שכל ענין הפרנסה הוא 'לחם מן השמים'[17].
קישורים חיצוניים
- מאמרי הרבי: ויענך וירעיבך ויאכילך גו', ש"פ עקב תשכ"ג; הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ט"ו שבט תשל"ז
- השווה והשונה בירידת המן - חב"ד שעל אתר
- נחמה גרייזמן, לחם מן השמים
- נחמה גרייזמן, מן לעניים, מן לעשירים
- לוי מנדלזון, ה'מן'- הלחם שירד מן השמים
הערות שוליים
- ↑ יהושע ה, יב.
- ↑ שמות, טז
- ↑ תהלים עח, כה.
- ↑ תהלים עח, כה. ילקוט ראובני בשלח טז, ד. עמק המלך יד, ג. יומא עו, א.
- ↑ קהלת רבה, א, ט, א.
- ↑ נוזל זה היה מגיע אל אומות העולם, שהיו נהנים אף הם מתכונותיו המופלאות של המן, כאשר החיות והבהמות ששתו מנוזל זה היה בשרם משתבח והיה להם טעם מיוחד.
- ↑ שמות טז, יח: "ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו".
- ↑ פרדס יוסף פרשת בשלח, בשם ספר חמדת ישראל.
- ↑ הבן איש חי.
- ↑ הגאון מטשעבין.
- ↑ בני יששכר, מאמר שבתות ג, ג. בשם הרב המקובל ישראל דוב.
- ↑ עלה ההגהה עם הגוף כתב יד קודש נדפס בצדי"ק למלך חוברת ז' עמוד 342.
- ↑ חלק ד' עמוד 1035.
- ↑ מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים חלק א' עמוד רצט.
- ↑ תורה אור פ' ויקהל ד"ה 'קחו מאתכם תרומה לה'".
- ↑ ד"ה ויענך וירעיבך ויאכילך תשכ"ג.
- ↑ שיחת יו"ד שבט תשי"ז.