באר
באר מים הוא מקור מים הנחפר בעמקי האדמה, ובו נאספים מים חיים שנובעים ממעיינות התת-קרקעיים. המונח "מים חיים" מתייחס למים אלו בשל הדרך בה הם עוברים דרך קרום כדור הארץ, מה שנותן להם את השם "מים חיים". למעשה, המים שנובעים למעיינות תת-קרקעיים שמניצוציהם ממלאים את הבארות הם מי נהר פרת, אך כשעוברים דרך האדמה במהלך זרימתם מקנים להם איכויות משובחות יותר, שכן דוקא על ידי ירידתם בעובי כדור הארץ הם מזוקקים יותר.
באר מים הוא גם מושג יסודי בתורת הנגלה ובתורת החסידות כאחד.
רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]
מימי קדם הייתה מציאת מקורות מים צורך חשוב מאין כמוהו להישרדותו של האדם ולהתפתחות הציוויליזציה, ולכן בארות המים היו מהמבנים הראשונים שהוקמו. בתנ"ך ישנו תיעוד של בארות עוד מתקופת אברהם אבינו, והתורה אף מסקרת בהרחבה מריבה בין רועי יצחק לרועי אבימלך, אודות בארות שמצא יצחק אבינו. בהלכה ניתן לעולי רגל היתר מיוחד הקרוי פסי ביראות לשאיבת מים בשבת להשקיית בהמותיהם בלבד, אף שבדבר יש איסור דרבנן של הוצאה מרשות לרשות.
בתורת הנגלה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתורת הנגלה, משמשת באר מים כאחד מדרכי הטהרה. כאשר אדם נטמא בטומאה חמורה, כמו זב או זבה, הוא זקוק לטבול באחד מדרכי הטהרה המהודרים יותר, כמו טבילה במעיין שהיא הטבילה המהודרת ביותר, וזו מועילה אף לטבילת טהרה לזב, זבה, בשונה מטבילה במקווה המועילה רק לטבילת טהרה, ולטבילת נידה. למעיין ובאר מים ישנם מעלה מיוחדת על פני מקווה הנחשב לכזה, רק אם מימיו אינם "זוחלין" - נדים ונעים, אלא ב"אשבורן" - מים העומדים על מקומם ללא תנועה, ואילו מעיין ובאר מים מטהר אפילו אם מימיו זורמים, כדרך המעיין.
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
החילוק בין מעין לבאר[עריכה | עריכת קוד מקור]
אתערותא דלתתא, אתערותא דלעילא[עריכה | עריכת קוד מקור]
למעשה, מסביר אדמו"ר הצמח צדק[1], קיים חילוק גדול בין מעיין לבאר מים. בעוד שמעיין משקה את סביבותיו ואת השותים ממנו מאליו, שכן מימיו זורמים בשטף ובהתמדה, הרי שבאר אינו משקה אלא רק לאחר מעשה מצד האדם, ששואב ממנו. דבר זה מסמל את החילוק בין אתערותא דלעילא לאתערותא דלתתא, מעיין מרמז אתערותא דלעילא, התעוררות הבאה מלמעלה לאדם ללא שיעשה מעשה מיוחד מצידו, ואילו באר מרמז על אתערותא דלתתא, התעוררות שבאה מצד האדם, ורק אז מקבל את ההשפעה מלמעלה.
מהותו של מעיין הוא, "מעין בידי שמים ואין בו תפיסת אדם", מעיין מים שנוצר על ידי שמים, ולא נוצר על ידי אדם כלל. מקור המים הוא טבעי ונוצר בידי שמים, ואף המים באו למקום המעיין ממקורו ללא סיוע אדם, בשונה ממקווה, שמקומו נוצר על ידי אדם. אף מעיין שמעורבים בו מעשי ידי אדם ואפילו באופן חלקי, כמו למשל מעיין שהרחיבו את מקומו על ידי חפירת בריכות, אסור לטבול בו (במקומות המורחבים) לפי שיטת כמה מהראשונים[2], וגם לפי ראשונים אחרים שסבורים שמקווה כזה כשר, קיימת עדיפות למקומות שנוצרו על ידי שמים באופן טבעי, שגם אם באו בו רוב מי גשמים לא נתבטל ממנו מי מעיין, בשונה מהמקומות שבו המעיין הורחב מעבר למקומו הטבעי, שאם רובו מי גשמים, הוא פסול[3]. אך, למרות זאת, מסביר הצמח צדק, נחשב גם באר כמעיין שנוצר בידי שמים, ולמרות שהוא נחפר בידי אדם. שכן, פעולת האדם ביצירת הבאר היא רק לסלק את שכבת האדמה המסתירה ומכסה את המים, אך המים עצמם, ואף מקומם, טבעים הם - "מים חיים", ואין יד אדם מעורבת בהם.
כך גם, אתערותא דלתתא, פועלת רק לבטל את הרצון הטבעי המסתיר ומונע מה"אתערותא דלעילא" לבוא, וכאשר האדם אך מסלק את המניעות מצידו, פנויה הדרך להשפעת האתערותא דלעילא.
"מעין גנים" ו"באר מים חיים"[עריכה | עריכת קוד מקור]
שורש כנסת ישראל כ"מעין גנים"[עריכה | עריכת קוד מקור]
כנסת ישראל, המייצגת את כלל נשמות ישראל, נקראת "מעין גנים" משום שורש הנשמות, עלו במחשבה אלוקית. ונשמות ישראל קודם ירידתן לגוף הם "מעין גנים" שמשקים את ה"גנים" – גן עדן.
בירידת הנשמה לגוף כ"באר מים חיים"[עריכה | עריכת קוד מקור]
הנשמות יורדות לעולם הגשמי ונכנסות בגופים כדי לקיים מצוות מעשיות. על ידי קיום המצוות, הנשמות ממשיכות תוספת אור רוחני לגן עדן העליון, שמקבל אור אלוקי אינסופי. וזהו "ויניחהו בגן עדן לעבדה" – "זו רמ"ח מצוות עשה". "באר מים חיים" נחשבת לנעלית יותר מ"מעין גנים", בעוד שהבאר הוא מחובר וקרוב למקור מים חיים שנמצא בעמקי האדמה, שממנו יוצאים ומתמלאים מים של הבאר. שלא כמו המעיין שהיא כבר התפשטות של המעיין. כך על ידי האתערותא דלתתא של מעשה המצוות ממשיך ממקור המעיין, שיותר נעלית מ"מעיין גנים" ( - הנשמה קודם ירידתה למטה). על ידי המצוות הגשמיים (כמו ציצית, תפילין, או כל מצווה אחרת). המעשים הללו הם דרך לרדת למטה כדי להוציא את האור העליון לעולם, והם נחשבים כבאר מים חיים. ולכן הפסוק בשיר השירים קודם כל הוא משבח את כנסת ישראל מצד שורשה בתיקון, שהוא בחינת אור ישר, שאז נקראת "מעין גנים". ואחר כך משבח אותה בבירורים של תוהו, שזהו על ידי הבירורים של הנפש הבהמית שאז הוא מחזיר את הנשמה האלוקית ומחייחדה בהקדוש ברוך הוא – "אליך ה' נפשי אשא", שאז בבחינה זו הנשמה נקראת "באר מים חיים" שהוא נובע מלמטה למעלה, ולכן "באר" הוא ראשי תיבות "בידך אפקיד רוחי", שזה הבירורים, שיותר נעלים מהמעיין גנים. החילוק בין באר למעיין הוא, שמבאר צריך לשאוב, אבל מהמעין משקה מאליו שזה הוא האתערותא דלעילא שמגיע בלי אתערותא דלתתא. ולכן כתוב שמעיין זה בידי שמים ואין בו תפיסת יד אדם. מה שאין כן באר, אך דינו של הבאר היא כמעין שבידי שמים, כי רק חפירת הקרקע נעשה בידי אדם, שזה מסמל את ביטול הרצון לה'. אבל המים חיים הם בידי שמיים. ולכן אברהם - חסד - מעיין. ויצחק הוא באר.
תשובה[עריכה | עריכת קוד מקור]
עוד ענין במים גנים ובאר מים חיים. שזה מתייחס למי שפגם בתורה ומצוות, אז העצה היא כמו שכתוב "ממעמקים קראתיך" כמו כשנהר נחרב ויבש, כשרוצים למלאות את הנהר, חופרים בעומק יותר במקור הנובע שעל ידי זה חוזר ומתמלא, אותו דבר כמו כך על ידי התשובה נמשך גילוי רצון העליון שלמעלה ממדריגת הרצון המלובש בחוכמה - הנמשך על ידי תורה ומצוות, שזהו מעלת ומדריגת באר מים חיים שזה הוא תשובה. זהו גם עניין "ונוזלים מן לבנון"[4].
עבודתו של יצחק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בחסידות מבואר שעבודתו של יצחק היה חפירות בארות.
הבאר שראה יעקב אבינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
יעקב אבינו כשברח מאחיו עשיו, כשמגיע לחרן נאמר[5] "וירא והנה באר בשדה". מובא במדרש[6] "באר בשדה" זהו ציון. "והנה שלושה עדרי צאן רובצין עליה" אלו שלושה רגלים.
פי הבאר[עריכה | עריכת קוד מקור]
אחד מהדברים שנבראו בששת ימי בראשית ערב שבת בין השמשות, היא פי הבאר.
מקורות לעיון[עריכה | עריכת קוד מקור]
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ אור התורה חומש במדבר כרך ג, פרשת חקת מאמר מהו נהר ומעיין ובאר תתעט
- ↑ הוא פסול לפי שיטת הר"ש מקוואות פרק א' משנה ז'
- ↑ שיטת הר"ן במסכת נדרים ל"ד ע"ב
- ↑ ספר הליקוטים להצמח צדק ערך באר.
- ↑ ויצא כט, ב.
- ↑ רבות ויצא פ"ע.