מאבק יעקב והמלאך
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
מאבק יעקב והמלאך היה מאבק שהתקיים בין יעקב ושרו של עשיו.
רקע
יעקב ברח - בהוראת אמו רבקה - מעשיו אחיו, כי לקח ממנו את הברכות. יעקב למד תורה 14 שנה בישיבת עבר, ולאחר מכן הלך לחרן ללבן דודו, שם שהה עמו במשך 20 שנה. לאחר עשרים שנה עזב יעקב את לבן, והתקדם לכיוון ארץ ישראל.
באמצע דרכו, הגיעה אליו השמועה שעשיו בא לקראתו עם ארבע מאות אנשים במטרה להלחם בו. יעקב נערך: למלחמה, וחצה את משפחתו לשנים כדי שלפחות אחת תינצל; לדורון, ששלח ביד שלוחים מתנות לעשו כדי לפייסו; ולתפילה, התפלל לה' שיצילהו מיד עשו.
המאבק
בלילה שלפני פגישתו עם עשיו, העביר[1] יעקב את משפחתו דרך נחל יבוק, וגילה ששכח כמה 'פכין' - כלים קטנים. הוא השאיר את משפחתו בעבר הנחל, וחזר לבדו לקחת את הכלים. בכך רואים את החשיבות של איסור "בל תשחית", שיעקב חזר לעבר הנחל לקחת כלים קטנים למרות רכושו העצום.
כשיעקב חזר לבדו לקחת את הכלים, פגש בשרו של עשיו אתו התאבק ולחם עד לעלות השחר. כשהפציע אור השחר, והמלאך ראה שהוא לא יכול לנצח את יעקב, הכה בכף ירכו.
המלאך בקש מיעקב שישחרר אותו, מכיוון שהוא צריך לומר שירה לה'. יעקב ענה לו, שלא ישחררו עד אשר יברך אותו. המלאך שאלו "מה שמך?" וענה לו, "יעקב". המלאך בירכו, ששמו לא יקרא עוד "יעקב" אלא "ישראל", "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". כלומר, שיש לך חשיבות גדולה כל כך, עד שנצחת גם מלאך.
לאחר הברכה, שאל יעקב את המלאך מהו שמו. המלאך אמר לו "למה זה תשאל לשמי?" ובירכו שוב.
בגלל פציעת המלאך בירך יעקב, נהיה יעקב צולע,והתורה מעידה[2] ש"עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה". יעקב קרא למקום המאבק "פניאל", כי הוא ראה במקום ההוא את ה' (המלאך) פנים אל פנים - פני המלאך, וניצל ממנו.
איסור גיד הנשה
לזכר הפציעה ביֶרֶך יעקב, ישנה מצוות לא תעשה שלא לאכול את גיד הנשה - גיד הנמצא בחלק האחורי של הבהמה, וחלקו האסור הוא מכף הירך ומטה.
יש לציין, שהציווי לא לאכול את גיד הנשה לא היה מיד לאחר פציעת יעקב כנראה מהסדר בתורה, אלא במתן תורה, ונכתב במקום הפציעה[3]. וכן, הסיבה שאין אנו אוכלים את גיד הנשה, איננה כי נפצע יעקב בגיד הנשה, אלא כי כך ציווה ה' במתן תורה[4]
הגיד נקרא "גיד הנשה" כי "נשה" מלשון יציאה מהמקום, כפי שקרה לירכו של יעקב כאשר פצע בו המלאך[5].
בחסידות
שינוי שמו של יעקב
המלאך החליף את שם יעקב מ"יעקב" ל"ישראל". כי יעקב מלשון "עקב" - דרגה תחתונה בגוף. ואילו ישראל מתייחס למדריגה הכי עליונה. כי ישראל אותיות "לי - ראש", וגם שהוא נקרא על שם "כי שרית.." מלשון שררה וגדולה.
הביאור לפי חסידות[6]: יעקב הוא העבודה של ההתעסקות עם המטה ובירורו, ולכן העבודה אצלו היא באופן של עמל ויגיעה תוך תעסקות עם הרע; אבל ישראל, הוא העבודה שלמעלה מהגלבלות הטבע. ולכן אצלו לא שייך עמל כנאמר[7]: תבנית:ולא ראה עמל בישראל. ולכן שמו נקרא על שם: "כי שרית אם אלוקים ועם אנשים ותוכל" - שישראל הוא למעלה מההגבלות של שם אלוקים - הגבלות הטבע.
גיד הנשה
בחסידות[8] מבואר השורש של מצווה זו בפנימיות הענינים:
'שרו של עשיו' הנלחם עם יעקב, הוא עמלק, המנסה למנוע את ההשפעה של האור והחיות האלוקית שלא יאירו ביהודי חס ושלום.
ההפרעה של עמלק, מגיעה כאשר היהודי נמצא עם הקב"ה ביחוד אחור באחור - כאשר האדם עובד את ה' רק על ידי מדת הנצח שמקיים מצוות רק על ידי שכופה את יצרו ואינו מקיימם ברצון פנימי. ואז לעמלק יש יכולת לבוא ולמנוע את ההשפעה. ולכן שרו של עשיו פצע את יעקב דוקא בַּיֶרֶךְ, כי הירך מסמל את מדת הנצח.