ועידת הרבנים עת"ר
אסיפת הרבנים עת"ר הייתה אסיפה שנקראה על ידי הממשל הרוסי, בה השתתפו 42 נציגים של הקהילות היהודיות ברוסיה, ועל פיה נקבעו מספר ענינים, ובראשם - מעמד הרבנים הדתיים בעיני משרדי הממשלה.
תחת הנהגתו של אדמו"ר הרש"ב, התאחדו כל הפלגים והזרמים של היהדות הנאמנה, הציגו חזית אחידה בכל הענינים הנידונים, והצליחו להגיע למספר הישגים בתחום ההכרה הממשלתית בעניני הדת.
הרקע לועידה
מחלקת עניני הדת ברוסיה, הוקמה על ידי האחראים של משרד הפנים, מטעם ממשלת רוסיה בזמן הצאר. מחלקה זו, קיימה מידי מספר שנים אסיפה עם נציגי הקהילות היהודיות, על מנת לעמוד על מצבם של הקהילות, ולקדם את מטרותיה של הממשלה הרוסית.
הנקראים בדרך כלל לאסיפות אלו לא היו רבני הקהילות, אלא ראשי הקהל וכיוצא בזה, ובשנת תרס"ח החליטה הממשלה להחליף את סוג המשתתפים באסיפה, ובחרה לזמן את רבני הקהילות, על מנת שהם יציעו לממשלה הרוסית הצעות חדשות הנוגעות לעניני הדת ומצב היהודים.
ההזמנה נשלחה בעיקר אל הרבנים המוכרים מטעם הממשלה ('רבנים מטעם'), אך ההזמנה הגיעה גם לידיהם של רבנים נוספים רבים, ואף לידי אדמו"ר הרש"ב.
בזמן בו התקיימה האסיפה, שטחה של פולין היה מסופח אף הוא לממשלת רוסיה, וגם הרבנים מרחבי פולין השתתפו באסיפה זו.
ועידת ההכנה של הרבנים היראים
על מנת ליצור חזית אחידה של נציגי היהדות הנאמנה, פעל אדמו"ר הרש"ב[1] לרכז את הרבנים שהוזמנו לאסיפה בוילנא, ושם לדון ולהתייעץ ולהגיע להסכמה כוללת של כל הרבנים בנושאים הנידונים.
כהקדמה לכך, בחודש חשון תרס"ט אדמו"ר הרש"ב קרא לליובאוויטש אסיפה מיוחדת של רבנים ועסקנים מחסידי חב"ד, על מנת שיעזרו לו בפעילות העניפה לאיחוד כל הזרמים והפלגים של היהדות הנאמנה, על מנת להצליח להשיג חזית אחידה באסיפת הרבנים בפטרבורג.
בכדי לאפשר את בואם של כל הרבנים לוילנא שהייתה באותו זמן מחוץ לתחום המושב, שלח אדמו"ר הרש"ב ציר מיוחד לוילנא, על מנת שישתדל אצל מושל המחוז להשיג את האישורים הנדרשים, ולאחר שהתקבל האישור, בחודש אייר תרס"ט התאספו בוילנא כל הרבנים הדתיים מרחבי רוסיה, ונועדו יחד במשך תשעה ימים[2] (י"ב-כ' אייר).
במהלך האסיפה התקיימו שלוש עשרה מושבים, בהם נידונו ענינים שונים. בסיום האסיפה נערך פרוטוקול כללי, והוא הופקד בידיו של הרב חיים עוזר גורודזינסקי, כשכל הנוכחים סומכים את ידיו על מנת להעבירו לאחראי על האסיפה בפטרבורג. בפרוטוקול מופיעים שמונה סעיפים:
- א. תפקידו של רב הוא להורות לעם את דברי התורה והמצוה, ועל כן מוכרח שהממשלה תכיר רק ברבנים הדתיים, ותפקיד בידם בלבד את כל הסמכויות הקהילתיות.
- ב. לבטל את ההגבלות על מוסדות הלימוד היסודיים, ולאפשר את הקמתם וקיומם של מוסדות לימוד על טהרת הקודש, מבלי להכריח אותם ללמד לימודי חול.
- ג. מניעת חילול שבת על ידי נערים יהודים בבתי הספר על ידי שחרורם מהלימודים ביום זה, על מנת שלא ישפיעו על שאר בני הנוער בני גילם בחילול השבת.
- ד. בקשת אישור ליסוד אגודת רבנים מוכרת מטעם הממשלה, שתפקידה הוא חיזוק הדת.
- ה. התנגדות כוללת לקביעת יום הראשון כיום שביתה כולל לכל אזרחי רוסיה (בתוספת ליום השבת).
- ו. פרסום מחאה על החלטתה של ממשלת פינלנד לאסור את השחיטה.
- ז. בקשה מהממשלה לבחור כנציגים לאסיפת הרבנים המיועדת רק אנשים שומרי תורה ומצוה.
- ח. בקשה לביטול גזירת תחום המושב.
סעיפים אלו הובאו בפרוטוקול בצורה מפורטת ומנומקת, וכללו תכריך יד של עשרות דפים[3].
אסיפה זהה במשתתפיה ובמטרותיה, התקיימה בורשה בהשתתפות רבני פולין, בראשות האדמו"ר מגור, ובהשתתפות הנציגים החב"דיים, הרב שמריה לייב מדליה (מוויטבסק) והרב מנחם מענדל חן מניעז'ין.
ההכנות לועידה נעשו בחשאיות רבה, על מנת שה'רבנים מטעם' לא ידעו מהפעולות הננקטות על ידי הרבנים היראים וינסו להכשיל אותם[4].
הנושא היחידי בו היו הרבנים החרדים ו'הרבנים מטעם' מאוחדים, היה בנושא הגדלת תחום המושב, ובקשר לזה אף התקיימה פגישה בין נציגי ה'רבנים מטעם', ובין נציגי הרבנים החרדים, אדמו"ר הריי"צ והרב יהודה לייב צירלסון.
משתתפי האסיפה
בחירות
בסוף שנת תרס"ט חילקה הממשלה את שטח רוסיה לארבעים ושתים מחוזות, והכריזה על בחירות שיערכו בתחילת החורף של שנת עת"ר, בה יבחרו התושבים היהודים את המועמד המועדף עליהם לאסיפת הרבנים.
אדמו"ר הרש"ב ניהל תעמולת בחירות עניפה, ושלח נציגים לעיירות רוסיה על מנת שיעוררו את התושבים לבחור כנציגים את הרבנים הדתיים, ופירסם 'קול קורא'[5] בדבר הבחירות.
על מנת למנוע איבוד קולות, ועל פי הדברים שסוכמו באסיפה בוילנא, בכל מחוז התמודד רק רב אחד מהרבנים הדתיים, והתוצאות היו משביעות רצון[6].
רשימת משתתפים
ולדימיר זאב טיומקין (רב מטעם ביליסבטגרד), עו"ד סליוזברג (פטרבורג), שני פקידים ממשרד הפנים, עו"ד משה מאזור (קייב), מנחם ברונשטיין (רב מטעם ביקטרינוסלב), הרב מנחם מענדל חן (רבה של ניעז'ין), הרב יצחק שניאורסון (רב מטעם בצ'רניגוב), קלמן פרנקל (אוסטראה), ליאון ספיר (וינציא), הרב אליעזר משה מדייבסקי, (רבה של חורול), הרב משה נחום ירושלמיסקי (רבה של קיילץ), משה צבי גריובארט, הרב שמשון דב ירושלמי (פקיד ממשלתי), הרב יוסף היילפרין (חבר לשכת הרבנות באודסה), היועץ שמואל פוליאקוב (מוסקבה), פלטוניקוב (נציג משרד הפנים), הברון דוד גינזבורג (יו"ר האסיפה), ממונטוב (נציד משרד הפנים), הרב יעקב מזא"ה (רב מטעם במוסקבה), הרב יהודה לייב צירלסון (יו"ר הוועדה הרבנית באסיפה ורבה של קישינב), הרב שמואל פולינקובסקי (חבר לשכת הרבנות באודסה), הרב חיים לייב איטקין (רבה של אלכסנדיה שבפלך חרסון), הרב יצחק יעקב רבינוביץ' (רבה של פונוביז'), הרב חיים עוזר גורודזי'נסקי (רבה של וילנא), הרב יצחק ביק (רבה של מוהילוב), הרב יצחק יואל רפאלוביץ (רבה של קרמנצ'וג)
מהלך הועידה
בשנת תר"ע, נקבצו לפטרבורג ארבעים ושניים נציגי הפלכים, ונועדו במשך חודש ימים, בין התאריכים ד' אדר שני לו' ניסן.
בפתיחת המושב הראשון של האסיפה, נשא אדמו"ר הרש"ב נאום מקיף על תולדותיה של יהדות רוסיה, ועל פחיתותם של 'הרבנים מטעם', וביאר בשפה קולחת מדוע צריך להתחשב דוקא בדעתם של הרבנים שומרי התורה והמצווה בקשר למצבם הרוחני והחומרי של העם היהודי[7].
האסיפה נחלקה לארבע ועדות מרכזיות, ובהם דנו על כל ההצעות הפרטיות שהועלו על ידי הרבנים שנקראו לאסיפה[8]:
- שאלת הרבנות.
- הסתדרות הקהילות.
- שאלות דתיות.
- שאלת החינוך.
עיקר הדיונים בועידה נסובו על מעמד הרבנים ברוסיה, והרבנים דרשו מהממשלה להכיר בתעודות לידה ונישואין הנחתמות על ידי הרבנים הדתיים, מבלי להכריח אותם לרכוש השכלה כללית רחבה, ולאפשר לרבנים הדתיים לקבל את אותם הזכויות המוענקות על ידי הממשלה ל'רבנים מטעם'.
יושב ראש הועידה היה הרב יהודה לייב צירלסון[9], ומזכיר הועידה, היה מר שניאור זלמן רובשוב, שכיהן לימים כפרזידנט של מדינת ישראל.
תוצאות האסיפה
לאחר האסיפה נערך פרוטוקול מסכם מהנושאים שנידונו באסיפה, והוא היה אמור להימסר למחלקה האחראית על עניני הדת מטעם משרד הפנים.
לאחר שסיים לערוך את הפרוטוקול ולחתום עליו, חלה הברון[דרושה הבהרה] את חוליו האחרון, והפרוטוקול נמסר למשרדים המתאימים רק שנה לאחר מכן, בשנת תרע"א.
בשנת תרע"ד התכוונה הממשלה לכנס אסיפת רבנים נוספת על מנת לקבוע לדורות את העניינים שנידונו באסיפה, אך אז פרצה מלחמת העולם הראשונה, והועידה הנוספת לא התקיימה, והחלטות הממשלה בשנים שלאחר מכן התבססו על התזכיר הסופי מהאסיפה של שנת עת"ר.
קישורים חיצוניים
- שלום בער לוין, מבוא לכרך א' - אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב
- תרגום של פרקים נבחרים מתוך הספר "לעבן און קאמף פון יידן אין צארישן רוסלאנד 1917-1905", ובהם זכרונותיו של ה"רב מטעם" בצ'רניגוב
- שניאור זלמן ברגר, נאום נוקב, סקירה על אסיפת הרבנים ותיאור מאבקו של אדמו"ר הרש"ב בעת האסיפה, בתוך מוסף 'משיחי' של שבועון בית משיח, י"א ניסן תשע"ד עמוד 20
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ דבר זה הוחלט בהיותו בקעניגסברג, לאחר שנפגש עם ר'חיים עוזר גורודזינסקי ודיבר עימו אודות אסיפת הרבנים המתוכננת על ידי הממשלה.
- ↑ באמצע הועידה, הגיע גם האדמו"ר מגור, הרב אברהם מרדכי אלתר לכבד את האסיפה בנוכחותו ולהשתתף בדיונים.
- ↑ הפרוטוקול נדפס בספר אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ד', עמוד שכט ואילך.
- ↑ הרבנים מטעם ערכו גם הם ועידת הכנה שנערכה בעיר קובנה.
- ↑ שנערך על ידי הרב משה רוזנבלום.
- ↑ באגרת מאותה תקופה, אדמו"ר הרש"ב כתב לרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב: "המלחמה בין המפלגות גדולה היא מאוד, וכפי הנראה בהבחירות ננצח אנחנו אם ירצה ה', שיהיו רובם כשרים.. והרבה יגיעות אנו יגעים לעורר ולעשות מה שביכולתנו". (אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב', אגרת רמז).
- ↑ טיוטת הנאום כפי שכתב אותה אדמו"ר הרש"ב לעצמו, נדפס באגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ד', עמוד תקי ואילך.
- ↑ הרשימה המלאה של ההצעות שסוכמו באסיפת הרבנים בוילנא, והועלו על ידי הרבנים היראים במהלך הועידות, נדפס באגרות קודש של אדמו"ר הרש"ב, חלק ב' עמ' תקטז.
- ↑ מכתבו של אדמו"ר הריי"צ לרב ניסן טעלושקין.