מענות קודש
מענה קודש (או: מענה) הוא כינוי לצורת מענה על שאלות הנשאלות אצל הרבי. אופן המענה הוא תשובה קצרה אותה כותב הרבי על גבי המכתב המוגש אליו או מוסר בעל פה לאחד מחברי המזכירות, ומשם מועברת ההודעה לנמען או השואל בעל פה או באופן טלפוני, בעוד העותק המקורי נותר בידי חברי המזכירות.
אופן מענה זה היה נפוץ בעיקר בשנים המאוחרות יותר, כשגבר זרם הפניות והשואלים, ולא היה ניתן כל כך להשיב לכל אחד מכתב מסודר באופן פרטי.
היסטוריה
החל מהשנים הראשונות לנשיאות, לצד האגרות קודש ששיגר הרבי במענה לפונים אליו, נענו רבים מהמכתבים בגוף כתב יד קודש על גליון המכתב של השואל, וחברי המזכירות מסרו את הדברים לנמען.
בשנים הראשונות אופן מענה זה היה מצומצם, כשהרבי משיב בצורה זו בעיקר לאלו הנמצאים בסמיכות מקום, שהכניסו את השאלה באמצעות חברי המזכירות ולא באמצעות מכתב מסודר, אך ככל שעברו השנים הלך הדבר והתרחב יותר ויותר, עד שהיה לאופן העיקרי בו עונה הרבי לפונים אליו.
חברי המזכירות שהיו מעבירים את תשובות הרבי, השתדלו לדייק ככל האפשר במסירת הדברים, כך שפעמים רבות נותר ביד השואל העתק כמעט מדוייק של המענה כולל צורת הדברים בה הופיע המענה.
פרסום המענות
בעוד ואגרות הקודש השיחות והמאמרים התפרסמו בצורה מסודרת ברשותו והדרכתו המפורשת של הרבי, המענות לא התפרסמו באופן מסודר. עם צאתם לאור של גליונות בית חיינו החלו להתפרסם מענות הקודש שיצאו לאור באותם הימים אליהם צורפו לעיתים גם מענות משנים קודמות. בספר 'אראנו נפלאות' בהוצאת פאקס א שיחה וכפר חב"ד שיצא לאור בתשנ"ב פורסמו מענות קודש רבים משנת תנש"א. כמו כן פורסמו מענות רבים בקובצי הערות וביאורים. תנופה חדשה בפרסום המענות החלה לאחר ג' תמוז בבמות שונות בתשורות היוצאים לאור לשמחות אנ"ש, בבית משיח (שבועון), ובכפר חב"ד (שבועון).
בשנת תשע"ט החלה מערכת בשם 'ליקוט כתבי יד קודש' ללקט ולהוציא לאור את המענות באופן ערוך ומסודר, כאשר לצד כל מענה מופיע המקור בו הוא פורסם, והרקע סביבו. במהלך העבודה נחשפו עשרות מענות חדשים. הקבצים היוצאים לאור על ידי המערכת מסודרים בצורה כרונולוגית, בדומה לשאר הסדרות בהן מתפרסמים סוגים אחרים של תורת הרבי.
הקובץ הראשון שהתפרסם על ידי המערכת היה "ליקוט מענות קודש – תשמ"ט". נכון לחודש סיון תש"פ הופיעו ליקוטים מהשנים תשד"מ-תשנ"ב.
לקראת יו"ד שבט תש"פ הוציאו כמה תמימים ליקוט נוסף, ובו מענות מהשנים שלאחר ז"ך אדר תשנ"ב, בהם ענה הרבי בעיקר בתנועות ראשו הקדוש ולא בכתיבה.
