מרירות
מצב המרירות שונה מאד ממצב העצבות. במצב המרירות האדם אמנם עצב על מצבו הרוחני הירוד, אך מכל מקום מרירות זו נותנת לו "תנופה" וחיזוק לעמול בעבודת ה'.
אדמו"ר הצמח צדק אמר פעם בשם אדמו"ר הזקן: "עצבות - אסורה היא. מרירות היא רפואה בדוקה ומנוסה להצלחה בלימוד ובעבודת ה'".
פעמים רבות נשזרת המרירות בתוך שמחה, אחד האדמו"רים אמר פעם כי השמחה על היותו יהודי, שומר תורה וכו', שמחה של מצווה יחד עם המרירות, הם סגולה בדוקה להצלחה בעבודת ה'.
חסידים היו אומרים: "עצבות, אסורה. מרירות כשרה - כאשר ממתיקים אותה בשמחה של מצווה".
חסידים רבים הייתה עבודתם בקו המרירות, ביניהם ניתן למצוא את ר' הלל מפאריטש ור' ישראל נח שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק).
רבים מניגוני חב"ד כוללים תנועות מרירות מהולה בשמחה: ניגון דביקות מיוחס לאדמו"ר הצמח צדק, ניגון ר"ג (אשר חלקו הראשון - מרירות, והשני - שמחה) וניגון לברכת כהנים.
לעומת זאת, ישנם ניגונים הכוללים דווקא מרירות ותשובה, כגון ניגון מארץ ישראל וניגון מיוחס לחסידי אדמו"ר הזקן.
מרירות מסוג שונה היא מרירות בסגנון של אחשורוש, מרירות השיעבוד, הגורמת צער (כמו "שורש פורה ראש"), אמנם מרירות זו, למרות היותה שפלה ונמוכה, ולעיתים אף אסורה, שורשה מגיע ממקום גבוהה.
מרירות שונה לגמרי, היא מרירות בבחינת זית, מרירות אותה משרה הסטרא אחרא על האדם, ועל מרירות זו צריך האדם להתגבר, והלהלחם בה.