אריאל שרון
מר אריאל (אריק) שרון (ה' באדר תרפ"ח-י' שבט ה'תשע"ד) היה אלוף בצה"ל, חבר כנסת מטעם הליכוד, שר וראש ממשלה במדינת ישראל. קודם כניסתו לחיים הפוליטיים היה איש צבא, מקים את יחידת המטכ"ל (יחידה 101 בגלגולה הראשון) ואלוף פיקוד דרום. לחם במלחמת העצמאות, מבצע סיני, מלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. כשר ביטחון הוביל את מלחמת לבנון הראשונה ומבצע חומת מגן. כאיש צבא ובתחילת דרכו כאיש פוליטי דגל בחזון ארץ ישראל השלימה ולחם ליישב את אזור יהודה ושומרון, עד שכונה "אבי ההתנחלויות". בסוף חייו הפוליטיים, בשנת תשס"ה חל מפנה בעמדותיו והכריז על תוכנית ההתנתקות שהתבצעה בקיץ אותה שנה למרות ההתנגדות הגדולה מצד העם. כחצי שנה לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, בשנת תשס"ו, עבר אירוע מוחי מאז שכב בתרדמת עד לפטירתו בי' בשבט תשע"ד.
במשך השנים שמר על קשר מיוחד עם הרבי, ואף נפגש עמו ביחידות מספר פעמים. הרבה להשתתף בכינוסים של חב"ד והיה ידיד אמת של החסידות.
פעילותו הצבאית
פעילותו הפוליטית
כשר בממשלות ישראל
לכנסת נכנס לראשונה בשנת תשל"ג אז פרש מצה"ל והצטרף למפלגה הליברלית. כשנה לאחר היבחרו פרש מהכנסת לטובת תפקיד בכיר בצה"ל, ושנתיים לאחר מכן, ב[תשל"ו]] נתמנה ליועץ לענייני ביטחון של ראש הממשלה יצחק רבין. בתשל"ז הקים מפלגה חדשה בשם "שלומציון", במסגרתה נבחר לכנסת ונתנמה לשר החקלאות בממשלה של מנחם בגין. בתקופה זו פעל רבות לביסוס ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.
לאחר הבחירות בשנת תשמ"א התמנה לשר הביטחון, ובחודש ניסן תשמ"ב פינה את חבל ימית. מספר חודשים לאחר מכן יזם את מבצע שלום הגליל שנועד לביעור קיני הטרור בדרום לבנון. בתחילה נועדו כוחות צה"ל לא להיכנס מעבר ל-40 ק"מ מהגבול (טווח ירי הקטיושות שנורה לקריית שמונה, אך בפועל הגיעו הכוחות עד לביירות בניסיון לחסל את קיומו של אש"ף בלבנון. המבצע בפועל ארך מעל לשלוש שנים. במהלך שהות צה"ל בביירות ערך ארגון לבנוני שזכה לתמיכת מדינת ישראל, טבח במחנות פליטים של פלסטינים. האשמה הוטחה כלפי שרון שהכניס את כוחות הארגון אל מחנות הפליטים, ובעקבות כך הודח מתפקידו ונשאר בממשלה כשר בלי תיק.
בכנסת האחת עשרה בראשות יצחק שמיר נתמנה לכהן כשר המסחר והתעשייה, וכחבר בוועדת השרים לענייני חוץ ובטחון. בשנת תשמ"ח רכש בית ברובע המסולמי של העיר העתיקה בירושלים כדי להכריח את הממשלה לאבטח את היהודים בעיר העתיקה.
בשנת תש"נ התמנה לשר הבינוי והשיכון, בתקופה בה עלו מאות אלפי יהודים מרוסיה לאחר נפילת מסך הברזל[1]. בתקופה זו בנה ושיפץ כ-150 אלף דירות, רבים מהם ביהודה ושומרון.
בתקופת שלטונו של יצחק רבין התנגד שרון להסכמי אוסלו ואף התבטא בחריפות כשאמר כי במדינה אחרת היו מעמידים את יוזמי התוכנית לדין. בקיץ תשנ"ה אף קרא לסירוב פקודה של פינוי בסיסים משטחי יהודה ושומרון.
בממשלת נתניהו בתשנ"ו התמנה לשר התשתיות הלאומיות, ובשנת תשנ"ח לשר החוץ בנוסף לתקפיד שר התשתיות. בתפקיד שר החוץ היה פעיל בחתימת הסכמי ואי.
כראש ממשלה
בתקופת כהונתו כראש ממשלה בתשס"א פרצה האינתיפאדה השניה במהלכה נרצחו מאות יהודים ואלפים נפצעו בתדירות יום-יומית. בתשס"ב, בעקבות החרפה חמורה במצב הביטחון כשמאות יהודים נטבחו בפיגועי התאבדות, החלה הממשלה במדיניות של הסיכולים הממוקדים, אך כשזה לא הועיל פתח שרון במבצע חומת מגן למיגור הטרור. באותה תקופה החל בהקמת 'גדר ההפרדה' האמורה לחצוץ בין שטחי יהודה ושומרון לשאר שטחי ארץ ישראל, מעשה המסמל שבר אידיאולוגי ברעיון ארץ ישראל השלמה.
תוכנית ההתנתקות
| ערך מורחב – תוכנית ההתנתקות |
לקראת הבחירות בשנת תשס"ג הצהיר בגלוי, כי יהיה מוכן ל"ויתורים כואבים" תמורת "שלום לדורות". ב[[תשס"ד] הודיע שרון לראשונה כי בתוכניתו לבצע בקרוב נסיגה חד צדדית מחלקים ביש"ע חרף פינוי יישובים. למרות ההתנגדות של הממשל האמריקני לתוכנית, הפעיל שרון לחץ גדול עד שהשיג את תמיכתם המלאה. בתוכנית זו הייתה שבירה מוחלטת של כל היאדיאולוגיה הקודמת שלו, שבשלה נבחר בבחירות.
פרסום התוכנית עורר גלי מחאה רבים, ורבים דרשו משאל עם. שרון התנגד, אך העמיד את התוכנית לאישור מתפקדי הליכוד, ואלו דחו אותה. למרות ההתנגדות התכחש שרון להבטחתו ללכת לפי ההחלטה, והמשיך לדחוף את התוכנית. בד בבד הקשיח את עמדתו כלפי הטרור, אך הסכים לשחרור מחבלים רוצחים.
בשבעה עשר בתמוז תשס"ה יצאה לפועל תוכנית ההתנתקות.
קשריו עם הרבי
קשריו של שרון עם הרבי החלו בשנת תשכ"ז, שאז החל להתכתב עמו תכופות, כשבהמשך התפתח הקשר לפגישות תכופות. בחודש תשרי תשכ"ח, כאשר נפטר בנו, שלח לו הרבי מכתב ניחומים, בו הוא מזכיר לשבח את חלקו במלחמת ששת הימים[2].
בביקורו אצל הרבי בשנת תשמ"ח, אמר לו הרבי כי כתוב בתורה "וישבתם לבטח בארצכם", וצריך לשמוע לדברי התורה בכל דבר, ועל אחת כמה וכמה בדבר הנוגע לביטחון כל ישראל. הוא אמר לרבי שיחזק את היהודים בארץ, והרבי הגיב: "...בקיום מצוות התורה"... אך כתוב וישבתם לבטח בארצכם, לא כתוב בארץ.. כשהוסיף לבקש בפעם שלישית מהרבי שיחזק את ידי היהודים, הרבי אמר לו כי יהודי הינו אדם הכופר בעבודה זרה, ועבודה זרה אין הכוונה רק בעבודה זרה ממש, אלא כל דבר שזר ליהודים ולהר סיני הוא כופר בו ובלי להיכנס לשקליא וטריא[3].
[4].
במשך השנים, הביע בפומבי בכל פורום אפשרי את הערצתו לרבי ולחב"ד. ביקר פעמים רבות בכפר חב"ד, ונטל חלק באירועים חב"דיים רבים, כאשר איש הקשר עמו הוא הרב שלמה מיידנצ'יק, שאף היה קרוב משפחתו.
בשנת תשס"א ביקר בהר הבית, בעקבות הביקור פרצה אינתיפאדה מצד הערבים שראו בכך התגרות. באותה שנה נבחר לכהן כראש הממשלה.
בשנת תשס"ד נבחר שנית לראש ממשלת ישראל. אז החל במהלכיו המסוכנים, וביצע את תוכנית ההתנתקות במהלכה גורשו יהודים מגוש קטיף והשליטה באיזור עזה נמסרה לידי הערבים. זמן קצר לאחר שיזם את התוכנית הוא לקה באירוע מוחי, ויש[5] הרואים זאת כעונש משמיים[6], למרות שדעת הרבי היא שאין לעשות חשבונות של עונשי שמים[דרוש מקור].
קישורים חיצוניים
- משלחת חב"ד אצל ראש הממשלה שרון
- הרבי המליץ לשרון: אל תיכנס לפוליטיקה
- נזכרים באריק של פעם - מתוך כתבה בעיתון 'משפחה'
- מכתב הרבי לאריאל שרון
הערות שוליים
- ↑ נפילה אותה ניבא הרבי עשרות שנים קודם לכן, בו' בתשרי תשכ"ז, ומאוחר יותר בשנת תשמ"ו כשהחל לפעול ולהמריץ בניית שיכונים לעולים החדשים (כמו נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי)
- ↑ אגרות קודש כרך כה ט'שפא.
- ↑ וידאו מהביקור
- ↑ מכתבו לרבי עם ניתוח גרפולוגי.
- ↑ סקר.
- ↑ מחקר בנושא
| ראשי ממשלות ישראל | |
|---|---|
| |
| (לפי סדר האל"ף בי"ת) |