אור אין סוף
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
| סדר השתלשלות |
|---|
| לפני הצמצום |
| עצמות ומהות · מאור · אור אין סוף · עשר ספירות הגנוזות · יחיד · אחד ויחיד · קדמון · טהירו עילאה |
| הצמצום והקו |
| צמצום הראשון · טהירו תתאה · מקום פנוי · רשימו · נקודה קו שטח · קו וחוט · עגולים ויושר · אור מקיף · אור פנימי · ראש תוך סוף |
| בי"ע דכללות |
| אבי"ע (השתלשלות כללית)
אדם קדמון · עולם העקודים · עולם התוהו · אור ישר · אור חוזר · שם ע"ב · שם ס"ג · שם מ"ה · שם ב"ן |
| אבי"ע דפרטות |
| עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה
עולם האצילות · עולם הבריאה · עולם היצירה · עולם העשייה · בי"ע · פרסא |
| סוגי השתלשלות |
| יש מאין · עילה ועלול · קפיצה ודילוג · אין ערוך |
אור אין סוף (או בראשי תיבות אוא"ס) הוא הארה המתגלה מ'עצמות ומהות' של הקדוש ברוך הוא ודרכו מגיע לידי ביטוי ה'עצמות'.
תכונות
ההתגלות מהעצמות מכונה בתורת החסידות אור, בשונה ממקובלים שרצו להגדיר את זה כ"שפע". הדגש על הוא בעקבות התכונות הבאות:
א. אור מחובר למקור - טבע כל אור שהוא קשור תמיד למקורו, המאור. כשיש נתק בין מקור האור לאור, מיד נפסקת הארה ולכן אור אין סוף מחובר תמיד ל'עצמות'.
ב. אור דומה למקורו - מאחר שאור מחובר תמיד למקורו, ממילא הוא גם דומה למקור. כמו שהמקור, העצמות, אינו מוגבל ומוגדר כלל, כך גם אור אין סוף הוא בלתי מוגבל ומוגדר וכל העולמות הרוחניים והגשמיים מופרכים אצלו (שלכן כדי לברוא עולמות נצרכו צמצומים רבים). המשל המובא על כך בתורת החסידות הוא מהשמש המאירה לכדור הארץ, שלמרות שהשמש עצמה לא מגיעה אלינו, בכל זאת על ידי קרני השמש מגיע לכדור הארץ כוחו של השמש עצמו[1].
ג. אור אין בו שינוי - .
ד. אור אינו מציאות לעצמו.
ה. אור מאיר באופן פסיבי.
אור אין סוף הוא התגלות עצמותו יתברך בדרך זיו והארה בלבד והגם שהזיו הוא הארה ולא עצם, מכל מקום הנה העצם מתגלה על-ידי הזיו. והיינו שעל ידי הזיו יודעים מציאותו של העצם. ואין זה התגלות פרט או ענין מסוים שמתגלה מבין ריבוי הפרטים שבעצם, אלא התגלות כל העצם כולו, וכאמור - שאף על פי שאין זה אלא התגלות בלבד ולא העצם, אבל העצם מתגלה בו.
הבדל בין אור א"ס ל'קדמון'
אור אין-סוף, משמעותו - אור שהוא אין-סוף, ולא אור של אין-סוף. כי עצמותו ית' בכבודו ובעצמו שממנו נמצא האור א"ס ב"ה, נעלה באין ערוך ממהות אין-סוף, ולדוגמא, הרי עצמותו ית' הוא מציאות שגם אין לו גם תחילה, שהיא מעלה גדולה יותר ממעלת אין-סוף, וכמו שכתב הרמ"ע "כי כל קדמון נצחי ולא כל נצחי קדמון שרבים מן הנבראים יהיו נצחיים ברצון הבורא".
והכונה בזה, שכל "קדמון" - היינו, מציאות עצם שלא קדמו מצב של העדר מציאותו, אלא היה והווה תמיד, מפני שמציאותו מציאות-אמת מצד עצמו, הרי בהכרח שהוא גם נצחי, כי מציאות אמת אינה בטלה לנצח.
אבל מציאות עצם שהוא רק נצחי - היינו שאינו מתבטל לעולם, אין זה בהכרח שהוא גם "קדמון", כי יתכן - שאף שאינו מציאות אמת, וקדם למציאותו מצב של העדר מציאות, מכל מקום הוא נצחי לענין זה שאינו בטל לעולם.
וזאת על-ידי שנצחיות זו שיש בו, אינה מכח עצמו אלא נובעת מרצון ה' שמקיימו באופן תמידי.
נמצא שגם ענין האין-סוף אינו מבטא את גדולת שלימותו האמיתית של עצמותו ית', אלא של האור המתפשט ממנו בלבד, והוא הנקרא בשם "אור אין סוף".
אולם היות שהאור א"ס ב"ה הוא התגלות עצמותו ית', שהוא - עצמותו ית' - תכלית השלימות, אשר לו דומיה תהילה, והיינו שתהילתו היא העדר היכולת של אף אחד להלל ולדבר אודות שבח מהות העצמות, כי "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" - שאין שום אפשרות לאף אחד לתפוס בעצמותו הנשגבה ולבארה, לא מן העליונים ולא מן התחתונים, לכן גם האור שבבחינת אין-סוף, כשמו כן הוא - בלתי בעל גבול בתכלית.
אלא מכיון שאינו אלא זיו והארה בלבד, לכן אינו בבחינת קדמון - בלי תחילה, שהרי יש לו תחילה - העצם שממנו מאיר.
מדרגות כביכול באור א"ס
אף על פי שאור א"ס ב"ה כשמו כן הוא - שאין לו סוף, מכל מקום יש בו מדריגות, והם בבחינת אין סוף, החל מעצם פנימיות האור כפי שהוא דבוק ומאוחד בעצמותו ית', וכלה בצמצום שנעשה בו עד שנעשה בבחינת "סובב כל עלמין", שבזה נותן "מקום" ואפשרות להתהוות העולמות.
והיינו שף על פי שהאור א"ס - סובב ומקיף את השתלשלות העולמות, שהוא למעלה מהם באין ערוך, אבל מאידך, העובדה שהוא מקיף אותם - מלמדת על שייכותו אליהם.
השייכות של האור א"ס ב"ה להשתלשלות העולמות היא היות האור א"ס בבחינת רצון להתהוות כל ההשתלשלות, ואף על פי שרצון ה' "להיות לו יתברך דירה בתחתונים" - מושרשת בעצמותו ית', מכל מקום בהיות הרצון כלול בעצמותו - אינו בגדר רצון כלל.
כי בהיות האור אין-סוף כלול בעצמותו, הריהו בבחינת אין לגמרי, ואחר-כך נמשך להיות בבחינת זיו ובו הי' הצמצום הגדול, שנעשה בו "חלל ומקום פנוי" כביכול לצורך עמידת העולמות, ונמשך לתוך "חלל" זה בחינת "קו אור" דק ומצומצם.
מלכות דאור אין סוף
מלכות דאור אין סוף היא הבחינה האחרונה של אור אין סוף שלפני הצמצום. על ידי הצמצום נמשך מלכות דאור אין סוף להיות בבחינת עתיק יומין לאדם קדמון.
מעלה ומטה
"למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית" הוא לשון התיקוני זוהר[2] והזוהר[3] המובא בחסידות המתאר את התפשטות של אור אין סוף בכל העולמות.
הערות שוליים
- ↑ ספר המאמרים שנת ת"ש ע' 11
- ↑ תקוני זוהר, סוף תיקון נ"ז
- ↑ זוהר חדש, יתרו לד סע"ג