חיים שאול ברוק

הרב ברוק

המשפיע הרב ר' חיים שאול ברוק (תרנ"ד - י"ב בניסן תשכ"ה) (מכונה 'שאול סנאווסקער') מתלמידי התמימים בליובאוויטש, כיהן כראש ישיבת תומכי תמימים בזוויל, ולאחר מכן כראש ישיבת אחי תמימים בראשון לציון.

תולדות חיים

ר' שאול נולד בט"ו אב תרנ"ד לאביו ר' ישראל בן ציון ברוק ולאימו מרת לאה לבית ליבין, נכדת הרב יהודה לייב שאול ליבין בעיירה סנובסק.

בשנת תרס"ט נסע לעיירה ליובאוויטש והחל ללמוד בתומכי תמימים ליובאוויטש בזאל הגדול. התמדתו העצומה הייתה לשם דבר גם בין ה'מתמידים' של תומכי תמימים והיה נקרא בשם 'הסנאווסקער עילוי'. בהיותו בישיבה היה לתלמידו המובהק של הרב שמואל גרונם אסתרמן וקיבל ממנו רבות.

מסירות נפשו לתורה ולמצוות היוותה חלק מחייו, בגיל צעיר כשהגיע לליובאוויטש בשנת תרס"ט בגיל 14-15, חצי שנה מאז שהגיע לליובאוויטש נפטר אביו. אמו האלמנה נשארה עם יתומים קטנים והיו כאלו שדרשו ממנו לחזור הביתה על מנת להיות המפרנס בבית, אולם הוא סרב בטענה ש"כאן מקומי וקודם כל עלי לספוג בקרבי תורה ויראת שמים ורק אחר כך אוכל לשאת עלי את עול החיים".

בהיותו נער יתום מאביו לא היה מי שיספק לו את הדרוש לו ולא היו לו הפרוטות המעטות לשלם עבור מקום לינה, ולכן נאלץ ללון במשך שנים על ספסל עץ באולם הישיבה כשמספר גזרי עץ משמשים לו בתור כר, ומעילו משמש לו כשמיכה, אך כל זה לא הפריע לו ללמוד בשקידה עצומה משעות הבקר המוקדמות עד חצות הלילה.

הרב ברוק עם תלמיד

בישיבה למד עד שנת תרע"ו, אז נשא את מרת צביה בת ר' מנחם מענדל הכהן קרסניק שהיה מלמד בבינשקוביץ'. תקופה מסוימת היה מלמד נערים בויטבסק, ולאחר מכן מונה לרב העיירה אלינוי.

בתקופת השלטון הקומוניסטי, היה בין אלה שלקחו חלק פעיל בעבודה המחתרתית. את העבודה הוא עשה בכל המרץ והלהט החסידי שהיה טבוע בו, ואדמו"ר הריי"צ הטיל עליו את התפקיד להיות רב באחת העיירות ועם זאת לחנך את בני הנעורים בדרך התורה והיראה.

הישיבה בזוויהל

בשנת תרפ"ח עבר לזוויהל וחידש את תומכי תמימים זוויהל שם שימש כראש ישיבה, משפיע ומשגיח גם יחד. תחילה קיים את הלימודים בבית הכנסת הגדול שבעיר.

שבועיים לאחר הקמת הישיבה, החלה היבסקציה לחשוד בנעשה. יבסקים החלו בביקורים תכופים בישיבה. התלמידים העמידו תלמיד תורן בחלון בית הכנסת כדי שיודיע ויתריע על כל תנועה חשודה. כאשר נצפו אלמונים חשודים מתקרבים, היה התורן מודיע מיד, ור' שאול ברוק היה קופץ מהחלון אל בית השחיטה ששכן בחצר בית הכנסת ועסק כביכול בהכנות לשחיטת עוף. ר' חיים שאול גם מסר את השיעורים בשעות הבוקר כשהוא עטוף בטלית ובתפילין, כדי שאם יבואו היבסקים, יחשבוהו ליהודי שנשאר להתפלל ביחידות עוד שעה ארוכה.

כחודש לאחר הקמת הישיבה, נערך בישיבה ביקור פתאומי של ראש העיר מלווה באחד מאנשי היבסקציה. אלה מצאו את ר' שאול מסביר לאחד התלמידים קטע בגמרא. לשאלתם, הבהיר להם ר' שאול כי הוא בא לכאן להתפלל בלבד, אבל אחד הנערים שאל אותו שאלה והוא מנסה לפתור את שאלתו; מלבד זאת, אין בינו ובין התלמידים כל קשר. דבריו לא התקבלו על לבם והוא נלקח למשטרה. משם שוחרר בערבות עד המשפט.

בגלל המצב החמור שנוצר, הישיבה עברה לעליית גג בית הכנסת. הלימודים התקיימו בחדר קטן בתוך העלייה, והתנאים שם היו קשים. הכניסה והיציאה מהחדר הייתה מאורגנת על ידי סימנים מיוחדים. הלימודים במקום נמשכו כשישה שבועות בלבד, אז נראה היה כי שוב היבסקים עלו על עקבות הישיבה, והישיבה עברה לביתו של חזן בית הכנסת שהסכים לארח את הישיבה במסירות נפש.

בחודש חשוון התקיים משפטו של הרב ברוק. הגזר דין היה - שלושה חודשים מאסר על תנאי.

התלמידים עברו לבית כנסת עזוב שעמד בקצה העיר. בית הכנסת היה נראה מוזנח ועזוב, ובעיקר לא מוכר ליבסקים, אך בקרבת מקום לבית הכנסת שכן המועדון של המפלגה הקומוניסטית אותו ניהל קצין ג.פ.או. חשוב. בג' בטבת תרפ"ט גילו אנשי היבסקציה את מקום הישיבה ועצרו את ר' שאול יחד עם קבוצת תלמידים.

לאחר כמה חקירות קצרות, הוחתם ר' שאול שלא יעזוב את העיר עד למשפט שנקבע לו ושוחרר לביתו. ר' שאול נוכח שלא יוכל להמשיך וללמד עוד את התמימים והוא הטיל את התפקיד על בנימין, בחור מבוגר תושב זוויהל, כדי שילמד עם הנערים הצעירים. ר' שאול נותר מרחוק כדי להשגיח על סדרי הלימודים במשך היום, בעוד שבשעות הלילה לימד את תלמידי הכיתה הגבוהה בביתו הפרטי. הר"מ הצעיר שלמד עם התלמידים נתפס 'על חם' כמה פעמים, אך לא נאסר. מפאת גילו הצעיר לא העלו חוקר היבסקציה על דעתם כי הוא הר"מ.

העברת מיקומה של הישיבה

הרב ברוק בעת התוועדות חסידית

בסוף חודש אדר נסע ר' שאול ברוק לעיר קאנסטאנטין, שם נפגש עם כמה מהגבירים בעיר ושוחח עמם על העברת הישיבה לעירם. כמו כן ביקש את תמיכתם לאחזקת הישיבה. השתדלותו זו נשאה פרי ולאחר חג הפסח העתיקה הישיבה את מקומה. אך בכל זאת, היבסקים הצליחו לעלות גם על מקומה החדש של הישיבה ואף לעצור כמה מהתמימים. הישיבה נסגרה על מנעול ובריח בעוד התלמידים עברו לסניפים אחרים של תומכי תמימים בערים אחרות.

הישיבה בזווהיל התקיימה עד קיץ תרפ"ט. לאחר מכן גורש ר' חיים שאול לברדיטשוב, ובשנת תרצ"ה ייסד שם את ישיבת תומכי תמימים ברדיטשוב.

גם לאחר שהוא נתפס בשעה שלימד תורה לילדי ישראל ונידון לגלות למקום אחר, לא הפסיק בעבודת הקודש. סבלו האישי וסבל בני משפחתו כתוצאה מרדיפות הק.ג.ב. לא השפיעו מאומה על עבודתו. ר' שאול ידע כי אסור להשלים עם גזירת השלטון אשר מטרתו הייתה לקעקע את יסודות העם היהודי שבתחום שלטונו.

בתקופה זו חלה במעיים ונותח. כשמצבו הוחמר הוסיפו לו את השם "חיים". ומאז היה חותם את שמו חיים שאול.

כאשר המצב נעשה ללא נשוא והבולשת החלה לרדוף אותו, לא היה מנוס מלחפש דרכים כיצד לצאת מברית המועצות ולאחר מאמצים רבים הצליח לעזוב בשנת תרצ"ז את המדינה ולהגיע לארץ ישראל בי"א בתשרי תרצ"ז.

גם בארץ ישראל ר' שאול ברוק לא הזניח את עיקר עבודתו ללמד את ילדי ישראל תורה ולהדריכם בדרך החסידות.

רב בראשון לציון

תעודת הסמיכה לרבנות שקיבל מהרב יהושע ליין, רב העיירה בישנקוביץ

כשעלה לארץ הקודש, התיישב בראשון לציון. והיות והחסידים בקהילה חיפשו משך זמן רב, הוא מונה לרב הקהילה החסידית בעיר, בראשות הרב יוסף שמוטקין.

מגיד שיעור ומשפיע בתל אביב

בקיץ תרח"ץ יסדו בתל אביב את ישיבת "אחי תמימים ליובאוויטש" ור' שאול נקרא למלא בתפקיד של ר"מ ומשפיע.

בשנת תש"ט שימש תקופה קצרה כמשפיע ישיבת אחי תמימים תל אביב.

מנהל אחי תמימים ראשון לציון

הרב חיים שאול ברוק בהתוועדות חסידים עם תלמידי ישיבת אחי תמימים ראשון לציון

עם העברת ישיבת תומכי תמימים מת"א ללוד קם חלומו והתגשם, כאשר באחד הלילות התכנסו מספר עסקנים בביתו של הרח"ש ברוק והחליטו על הקמת ישיבת אחי תמימים בראשון לציון. עברו מספר ימים וליד בית הכנסת חב"ד הוקם צריף, שאיכסן את הגרעין הראשון של הישיבה. הרח"ש ברוק נטל על עצמו עול כבד למדי אבל עם זאת יכלו להכיר באושרו הפנימי שזכה לו עם הקמת הישיבה. הישיבה קמה לבסוף בשנת תשי"ב.

מספר התלמידים הלך וגדל והמקום נעשה צר מהכיל את התמימים, הגיע הזמן להקים מבנה חדש עבור הישיבה. הרח"ש ברוק קיבץ פרוטה לפרוטה והבנין הוקם על תלו. כעבור זמן, הבנין שהוקם אינו הספיק לצרכי הת' והיה צורך לבנות בנין נוסף עבור הפנימיה. הרח"ש כיתת רגליו לפתחי נדיבים והמריצם להרים את תרומתם. הבניה נמשכה זמן רב בגלל קשיים כספיים.

את בנין הפנימיה לא זכה הרח"ש לראות. המחלה שתקפה אותו התישה את כוחותיו, עד אשר השיב את נשמתו לבוראה ביום י"ב בניסן תשכ"ה.

הרבי הכיר במאמציו ומסירותו למען הקמת הישיבה, וכאשר נחנך בחודש כסלו תש"ל על שמו "בית חיים שאול" של ישיבת אחי תמימים שנוסדה על ידו, שלח הרבי מכתב ברכה מיוחד לחגיגת חנוכת הבית, בו התבטא שלמייסד הישיבה הייתה "רוח מסירת נפש", ובירך את התלמידים שיושפעו מרוחו ומפעולותיו.

בשנת תשכ"א היה בין נוסעי הצ'רטר הראשון. היה חבר בהנהלת משלחת חב"ד בג'וינט.

ביאוריו לתניא נדפסו בספר זכרון - ברוק ובליקוטי ביאורים בספר התניא.

ספר לזכרו

הספר המקיף על תולדות ימי חייו ופועלו הנקרא מעשה חשב שנכתב ונערך על ידי המשפחה הסוקרת: ימי הגלות בברדיצ'וב והקמת הישיבה במקום לפני 80 שנה; חילופי המכתבים של 'ר' שאול סנאווסקער' עם ראשי אגו"ח בארצות הברית; המפגש עם יהודים חסידיים מחצרות אחרים; הדמויות אליהם נקשר: ר' אהרון ירוסלבסקי ור' ישראל נעוולער; תמונה נדירה בעת החופה של הרב אברהם חנוך גליצנשטיין; על גורל חתנו הראשון ר' יעקב ש"ץ וקשרי המכתבים עם הבת והנכד ועוד.

העורך הראשי הרב מנחם מענדל קסטל ובני המשפחה.

משפחתו

• אביו, הרב ישראל בן-ציון ברוק - נפטר במדינת רוסיא כ"ה ניסן ה'תרע"א.
• רעייתו, מרת צביה ברוק - נפטרה ד' טבת תשט"ז.

ילדיו

• מרת ריבה - נפטרה בי' מנחם אב תש"ס - הייתה נשואה להרב יעקב שץ שניהל את ישיבת תומכי תמימים ברדיטשוב ותומכי תמימים פולטובה, והיה מעשרה הרוגי מלכות ועקבותיו לא נודעו מאז.
• ר' מנחם מענדל ברוק, ה'תרע"ט-ה'תשס"ו.
• ר' ישראל ברוק - היה נשוי עם בתו של הר' יצחק גרשנטקורן, מייסד בני ברק, ה'תרפ"א-ה'תש"ס.
• מרת ביילא - אשת הרב יצחק גליצנשטיין,ה'תרפ"ו - נפטרה כ' אייר תשמ"ח).
• מרת אסתר שרגאי - אשת מנחם שרגאי, ה'תרפ"ט - נפטרה ג' תמוז תש"נ.
• מרת רחל הלפרין - אשת הרב משה צבי הלפרין, רב קהילת חב"ד בראשון לציון, ה'תרצ"ג - נפטרה כ"ד חשון תשפ"ב).

נכדו הרב חיים שאול ברוק (קראון הייטס) הוא מנהל "ועד הנחות בלשון הקודש", המוציאה לאור את סדרת הספרים תורת מנחם.

נכדו שניאור נהרג במלחמת ההתשה.

שני חיילים מצאצאיו נהרגו במלחמת חרבות ברזל, ישראל יודקין ושאול מויאל הי"ד.

לקריאה נוספת

• ספר זכרון - ברוק בעריכת תלמידו ר' אורי בן שחר שיצא לאור לעילוי נשמתו, וכולל חלקים ממכתביו, רישומים משיעורי התניא שלו, רשימות מסיפוריו, מאמרים לזכרו ועוד.
• יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש, בהוצאת חזק, תשע"ב
• בדרכי החסידים לר' יואל כהן במאמר על הרה"ח ר' חיים שאול ברוק
• החסיד שלא וויתר על רגע, הרב יוסף אברהם פיזם, רפאל בכר, ספר דמותו של חסיד ע' 35-54 *ספר חסידים הראשונים ע' 277-286.

קישורים חיצוניים

• תולדות חייו מאת הסופר שניאור זלמן ברגר (עמ' 5).