ישראל ברוך מליאזנא

רבי (ישראל) ברוך מ"המעיין הלבן" (ווייסקוואליקער) (תפ"ד - ח' חשוון תקנ"ב) אביו של אדמו"ר הזקן, היה צדיק נסתר מחסידי הבעש"ט.

ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו, וקירבוהו לבעש"ט ולתנועת החסידות.

ילדותו

כפי המסופר בספר הזכרונות, ברוך נולד בעיר ויטבסק בבלארוס לאביו רבי שניאור זלמן שהיה מלמד דרדקי ולאימו מרת רחל פוזנר. הוריו גרו בתחילה בפוזנא, ושם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. אמנם בעקבות התגברות תנועת המשכילים עברו הוריו לעיר ויטבסק, וכשלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ברוך.

ברוך ניחן בכישרונות ברוכים, וכבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.

בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. אביו ר' שניאור זלמן היה מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. ברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. בספר הזכרונות מסופרים על כמה מעשים שאירעו באותה תקופה, שנחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.

התייתמותו נדודיו

בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות, התייתם ברוך גם מאביו וגם מאימו. בויטבסק היתה לו דודה בשם פריידא, שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. אמנם מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.

שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם. ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.

ב"ספר הזכרונות" מסופר בארוכה על תקופת נדודיו של ברוך, המקומות בהם היה, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. מאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו. במהלך נדודיו ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, מי שלימים נעשה לחותנו.

בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק משריי, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר בויטבסק וללמוד בישיבת דודו.

נישואיו

זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. ברוך הציג לחתנו מספר תנאים: א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו. ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין. ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.

לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.

ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.

לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.

(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).

בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא".

לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi). הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.

התקרבותו לבעש"ט

לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר.

באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב.

ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה.

ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב.

בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות.

לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו

כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב.

הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן". עוד לפני זה התבטא הבעש"ט אשר ישנה נשמה חדשה שצריכה לרדת לעולם. באותו זמן היה ר' ברוך אצל הבעש"ט, אך גם הוא לא הבין במה מדובר. וגם מהבעש"ט העלימו את הדבר (שמדובר בנשמת רבינו הזקן).

לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב.

כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.

ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.

ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן, באחוזת אביו.

ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.

כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.

כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה.

כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך.

כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד.

ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.

שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס).

כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך).

בביתו רבינו הזקן היה רואה כיצד אביו מייקר ומכבד את האנשים הפשוטים, והדבר השפיע עליו עמוקות. לימים היה רבינו הזקן היה אומר, שמאביו ר' ברוך הוא למד מהי אהבת ישראל, מדוד ר' יוסף יצחק למד מהי אהבת התורה, ואצל המגיד ממעזריטש למד מהי אהבת ה'.

מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול.

לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות.

המשך תולדות חייו עד פטירתו

אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. אדמו"ר הריי"צ כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני צדקה והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".

בספר בית רבי מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר ליאזנא. הוא לא יכל לסבול שבנו אדמו"ר הזקן חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח העשיר בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.

בעיר זו נפטר בתאריך ח תשרי תקנ"ב. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.

בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו אוהל.

מצבת רבי ברוך

מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.

על המצבה

פ"נ

איש תם וישר הרבני

המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ

אברהם ז"ל,

נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק

תנצב"ה

הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, אדמו"ר הריי"צ מספר ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם הרבי^{[דרוש מקור]}. כמה הצעות בדרך אפשר: הסבר א': לעת פטירתו שאלוהו החברה קדישא מה לכתוב על המצבה מה שמו ומה שם אביו והשיב את שמו המלא: "ישראל ברוך", ולגבי שם אביו בחר בשם אברהם אבינו, לבטל את כל הגאווה מהיחוס המפואר במצבות צאצאי מהר"ל, כדרכו של ר' ישראל ברוך ביטול וענווה - ולהתנהג בפשיטות ולא להיות בעל הישגים. הסבר ב': היות ולחותנו קראו אברהם אז על פי הלכה "חתנו כבנו" ומה גם שעזר לו ללמוד תורה. וכמובן שכ"ז בדא"פ.

מנהגים ואמרות המיוחסים אליו

בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה) כותב הרבי הריי"צ: "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".

בסה"ש תש"ג (עמ' 153), כותב הרבי הריי"צ: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".

בסה"ש תרצ"ט (עמ' 356), מספר הרבי הריי"צ, בשם הרבי המהר"ש: "שמעתי מדודי זקני ר' חיים אברהם, שסיפר לו החסיד ר' יצחק אייזיק מויטבסק, שבנערותו שימש את הזקנים שהיו אצל הבעש"ט, וזכר את ר' ברוך אבי רבינו הזקן, ואת גיסו ר' יוסף יצחק, ומהם קיבל את התורה הזאת, שמסרו בשם הבעש"ט: הוי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בשעת בריאת העולם כשהקב"ה אמר להמלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאלו המלאכים מה יהי' מהותו של האדם שאתה רוצה לברוא, ומה יהי' מעשהו? השיבם הקב"ה כי יהי' בעל גוף חומרי ובעל שכל ומדות בענינים חומרי'. אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"? השיב להם הקב"ה דרק האדם שהנני בורא הוא יקבל עליו עומ"ש ועול מצות בארץ החומרית, ואשר בתורתו ועבודתו בעולם החמרי יתעלו כל העולמות בעילוי אחר עילוי אין סוף".

בסה"ש תש"ט (עמ' 336): "הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק היה שואל אצלי לפעמים "מה אתה זוכר", והיה מסביר לי ענינים שארעו בעבר הזכורים לי. המשפט "מה אתה זוכר" מקובל מהצדיק ר' ברוך, אבי רבינו הזקן, שהבעש"ט שאל אותו. וכך היה שואל הבעש"ט את שאר התלמידים...".

בסה"ש תש"ז (עמ' 102): "כשהייתי ילד שמעתי מאבי את הסיפור, שאדה"ז שמע מאביו ר' ברוך, שכשהיה אצל הבעש"ט בליל הסדר בפסח, שאלו התלמידים את כ"ק מורנו הבעש"ט מה נשתנה, עם הנוסח "טאטע איך וועל דיר פרעגן פיר קושיות" ועם הניגון הידוע לזה".

משפחתו

ילדיו:

• רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן
• רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש
• רבי מרדכי פויזנער
• רבי משה

לקריאה נוספת

• ספר הזכרונות - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.
• ימי חב"ד ח' תשרי.
• כך גיליתי את המצבה, הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך שבועון כפר חב"ד 1938 עמוד 30
• גם ברוך יהיה, רפאל בכר, ספר דמותו של חסיד ע' 209–214

קישורים חיצונים

• זכרון להולכים: יארצייט אביו של כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע

עץ משפחת פוזנר

{| class="mw-collapsible mw-collapsed autocollapse" style="border: 1px #aaaaaa solid; background-color: #f9f9f9; text-align: center; clear: both; width: 75%; margin: 0.5em auto;" cellspacing="3" עץ משפחת פבזנר רבי משה מפוזנא     רבי שניאור זלמן פוזנר                             הרבנית דבורה לאה רבי ישראל ברוך פוזנר                                                                                       אדמו"ר הזקן   רבי יהודה לייב מינוביץ'   רבי מרדכי פוזנר   רבי משה         עץ אדמו"רי חב"ד משה בער פוזנר                                                 ברוך צדוק פוזנר שניאור זלמן פבזנר                                                           מאשה מאלה   מרדכי חיים פבזנר ברוך יעקב ריזברג-פבזנר בתיה                                                                         שמואל פבזנר אסתר הדסה שיינע באשע חנה מיכלא שפרה                                                                                                                                   שלום דובער פבזנר ישראל פבזנר יצחק מרדכי פבזנר רישא חנה                                                                                                                                               יוסף יצחק פבזנר מנחם מענדל פבזנר שמואל פבזנר - הריסבורג שיינא חנה     שטערנא חנה ברוצקי אסתר זלטה                                                                                     דברושא     אסתר הדסה חיה מושקא     שרה אסתר                                                                           חנה ניסן פבזנר סעדיה פבזנר מאשא שלום דובער פבזנר

|}

עץ משפחת אדמו"רי חב"ד

הרבנית סטערנא       שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן                                                                                                                         הרבנית שיינא   דובער - אדמו"ר האמצעי   חיים אברהם   משה   פריידא   דבורה לאה   רחל                                                                                                   ?   שפרה   אליהו   שלום שכנא אלטשולר     אברהם שיינס                                                                                                                                                                                                                                                                                     מנחם נחום   ברוך   שרה   ביילא     דבורה לאה   ברכה   מנוחה רחל   חיה שרה   אסתר מרים                                                                                                                                           הרבנית חיה מושקא           מנחם מענדל - אדמו"ר הצמח צדק                                                                                                                                                           ברוך שלום   יהודה לייב   חיים שניאור זלמן   ישראל נח   יוסף יצחק   יעקב     ראדע פריידא   דבורה לאה                                                                                                                             הרבנית שטערנא       שמואל - אדמו"ר המהר"ש       הרבנית רבקה                 לוי יצחק                                                                                                                                     שניאור זלמן אהרן     אברהם סנדר   מנחם מענדל   דבורה לאה   חיה מושקא   ברוך שניאור זלמן                                                                                       שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב       הרבנית שטערנא שרה                                                   רבי לוי יצחק   הרבנית חנה                     יוסף יצחק - אדמו"ר הריי"צ       הרבנית נחמה דינה                                                                                                                       דובער   ישראל אריה לייב             חנה         שיינא                                                                                                             מנחם מענדל - אדמו"ר שליט"א     חיה מושקא