יידיש

סדרת 'ליקוטי שיחות' בשפת האידיש.

שפת היידיש (גם "אידיש", או 'אידית') היא שפה יהודית-אירופאית בת למעלה מ-1200 שנים, המכילה בתוכה ניבים שונים המשתנים לפי קבוצות הגירה יהודיות שונות באיזורי העולם. רבותינו נשיאינו נהגו לומר את תורתם בשפת היידיש, וחלק גדול מתורת הרבי נדפס במקורו בשפה זו.

מקור השפה

השפה נוצרה בעקבות הגירה של יהודים רבים מאשכנז (גרמניה) לפני קרוב לאלף שנים בעקבות הפרעות והגזירות, אל ארצות מזרח-אירופה, בעיקר פולין.

הם הביאו איתם את הגרמנית של ימי-הביניים אל מזרח אירופה, שם התערבבה עם השפות הסלאביות המקומיות. גם גירוש רוב יהודי צרפת (למעט יהודי פרובאנס שגורשו כמאתיים שנים מאוחר יותר) בשנת ה' אלפים קנ"ד והגירת חלקם למזרח אירופה השפיע על התפתחות האידיש.

האידיש כפי שאנו מכירים אותה כיום, היא שפה שקיימת כבר קרוב לאלף שנים ומורכבת בעיקר מגרמנית של ימי-הביניים (בדיאלקט שונה מעט), עם מילים רבות מאוד בשפות סלאביות שונות - בעיקר רוסית פולנית ואוקראינית וגם מצרפתית עתיקה. ללשון-הקודש נודעה השפעה עצומה על האידיש ומאות מילים ממנה נכנסו לאידיש. כמעט כל המילים באידיש שמתייחסות לתשמישי קדושה ולחגים הינם בעצם מלשון-הקודש. גם מילים רבות מארמית נוספו לאידיש.

דיאלקטים שונים התפתחו באידיש והם מחולקים לאזורים במזרח-אירופה. כיום ניתן לומר שהתפתחו דיאלקטים מיוחדים גם בארה"ק, בפרט בירושלים. בארה"ב האידיש שבפי היהודים הושפעה מאוד מהאנגלית, ורבים מדבורי האידיש מדברים יינגליש (אידיש מעורבת באנגלית). לאידיש הייתה השפעה מסוימת גם על הסלנג שבפיהם של דוברי האנגלית בארה"ב, ובפרט בניו יורק שבה חיים יהודים רבים.

הכתיבה באידיש

בשנת תרפ"ה החליטו אגודת אידישיסטים בוילנא שבליטא לקבוע כללי כתיבה אחידים באידיש וקראו להם "כללי ייוו"א". היהדות החרדית ככלל לא קיבלו כללים אלה, אך כיום רובם כותבים כמעט כפי שנקבע בכללים הנ"ל.

החרדים הסתייגו מהם משום שהמוסד היה חשוד בכפירה ובקירבה לציונות. הסובייטים הסתייגו משום שהם התנגדו למילים עבריות בכתיבתן העברית וכן כתבו, למשל, במקום שבת - שאבעס ובמקום חזן - כאזענ וכד'. החסידים היו מתבדחים על צורת כתיבה זו "ביי זיי אמת איז אן אל"ף, און צרות אן א סוף..." [=אצלם "אמת" היא בלי אל"ף, ו"צרות" בלי סוף (האות תי"ו)].

אך באידיש נקבע - והדבר מקובל הן על החרדים והן על מייסדי כללי ייוו"א - כי מילים שמקורן בלשון-הקודש נכתבות כפי שהן במקורן.

אידיש בחסידות

בעולם החסידות יש לשפה האידית מקום מיוחד. א. הבעש"ט וכן המגיד ממזריטש, רבינו הזקן וכל רבותינו נשיאינו אמרו דברי תורה באידיש דוקא, ולא בלשון הקודש.

ומהטעמים שבדבר, בנוסף לעובדה שעל ידי זה מבררים את הניצוצות שנפלו לקליפות, הנה עוד והוא העיקר, שעל ידי שמיעת דברי תורה בלשון המדוברת והרגילה בין בני אדם - נקלטים הדברים היטב בהבנה והשגה עד לשכל של הנפש הבהמית, יותר משמיעת דברי תורה בלשון הקודש שאין בני אדם רגילים בהם.

ולפיכך, יש חשיבות רבה ללמוד את דברי החסידות בלשון המקור, מאשר ללמוד על פי תרגום, שככל שיהיה אותנטי אבל הוא בבחינת "כלי שני", אלא אם כן - נכתבו המאמרים והשיחות-קודש בלשון הקודש על ידי רבותינו נשיאינו.

ב. מהעובדה שרבותינו נשיאינו בחרו לומר דברי תורה באידיש דוקא הרי זו הוכחה ששפה זו מסוגלת מצד עצמה לאמירת דברי חסידות יותר משפות אחרות. ולאחר שנאמרו בה מאמרי חסידות, עלתה במעלה - עוד יותר ממעלת סגולתה העצמית.

ג. ספר התניא - תורה שבכתב לחסידות, כולל בתוכו את כל תורת החסידות שנאמרו ונכתבו במשך כל הדורות, גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בה. ומכיון שאת ספר התניא קדישא חיבר אדמו"ר הזקן מ"תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש כו'", נמצא שהתחלת ההתגלות והאמירה של התכנים בספר התניא הייתה באידיש - השפה בה דיבר אדמו"ר הזקן עם הפונים אליו.

כל הנ"ל מדגיש במיוחד את הקירבה של האידיש אל הקדושה, יותר מאשר כל שאר לשונות הגויים - לע"ז, וגם מדגיש את החשיבות בשימוש בשפה זו לצרכי הפצת הקדושה בעולם הגלותי.

מאמרים שנכתבו באידיש

ישנם מאמרים שנכתבו ונעתקו באידיש.

מאדמו"ר האמצעי

• קונטרס פוקח עוורים

מאדמו"ר הצמח צדק

• שמע ישראל שהצמח צדק אמרו לקנטוניסטים
• מזמור שיר ליום השבת
• אחת שאלתי
• ספר המאמרים אידיש כולל מאמרים שכתב הרבי הריי"צ באידיש עבור פרסומם בגליונות הקריאה והקדושה

השימוש באידיש

בידינו מצויות מספר עדויות ממשפחת בית הרב שעודדו שימוש בשפת האידיש דווקא. כך לדוגמה מסופר שכאשר שליח הרבי בוושינגטון הרב לוי שם טוב נכנס לרבנית חיה מושקא לקבל ממנה ברכה קודם חתונתו, היא ביררה האם הוא נכדו של הרב בן ציון שם טוב, ולאחר שהשיבו בחיוב אמרה לו: "אם כך, טוב מאוד, מפני שעכשיו אני בטוחה שילדיכם ידברו באידיש...".

וכן כאשר ר' בן ציון וישצקי פתח את אהלי תורה כפר חב"ד נכנס לרבי ליחידות עם ילדו, הרבי בחן את הילד באידיש על החומר שלמד הילד ב"חדר". הילד ענה על השאלות בלשון הקודש, מכיוון שלא שלט מספיק באידיש. גם את השאלות שהציג הרבי בפני הילד, היה צורך לתרגם לילד מדי פעם בפעם ללשון הקודש. וכך, הרבי המשיך לדבר עם הילד באידיש, והילד ענה בלשון הקודש. בסיום המבחן, הרבי הרכין עצמו מעט לעבר הילד ושאלו: "וואס איז דער קאליר פון דיין ז'אקעט" [=מהו צבע הז'קט שלך?]. כעת היה ברור שכוונת הרבי לבחון את הילד בשפת האידייש. הילדש לא שלט מספיק בשפה זו, לא עמד במבחן. אבי הילד לחש מיד על אוזנו של הילד, שהרבי שואל מהו צבע הסוודר-ז'קט שלו, והילד ענה מיד בלשון הקודש: "חוּם". אז, בפעם הראשונה ביחידות זו, הרים הרבי את עיניו לעבר האב ושאל הרבי אותו ברצינות רבה: ""פון וואנעט ווייסט ער אזוי גוט לשון קודש"?".. [=מהיכן הוא [=הילד] יודע כל כך טוב לשון הקודש?], והוסיף בתמיהה: "וואס מ'לערנט ניט אין חדר אף אידיש?" [=האם לא לומדים ב"חדר" באידיש?]. ובכך תם חלק זה של היחידוּת.

כמו כן, בשבת פרשת וישב תשמ"ח שאל הרבי, כיצד ייתכן שאברכים "שפיץ חב"ד" מדברים ביניהם באנגלית, ולא באידיש...

בנוגע לשימוש ולימוד בשפת האידיש בתלמוד תורה כתב הרבי שבהיות ועיקר מטרתו של המוסד הוא חינוך ליראת ואהבת השם וללימוד התורה וקיום המצוות הרי העיקר אינו באיזו שפה ילמדו (אלא שבמקום שלשפה יש השפעה על ענייני יראת שמיים אז גם לשפה יש חשיבות בהתאם לכך) והדבר נתון להחלטת ודעת רוב ההורים, וצריך עיון האם רכישת המעלות המיוחדות שבשפת האידיש זה מתפקיד התלמוד תורה או מחובתם של ההורים והאווירה בבית.

כמה מחנכים ושלוחים שמעו מהרבי כי "על הילדים ללמוד דווקא בשפה המובנת להם ביותר, שעל ידי זה יבינו יותר וילמדו יותר".

אם כן לסיכום הדברים:

1. יש חשיבות מאוד גדולה ומטרה מרכזית שנדבר כחסידים, כחסידי חב"ד בשפת האידיש.

2. המחויבות על ידיעת ודיבור בשפה הינו או על המחנכים או על ההורים. אבל זה אחד משניהם.

3. תלמוד תורה שהילדים אינם מדברים את השפה אין ענין שילמדו אותם את השיעורים בביה"ס בשפת האידיש כי המטרה בלימוד היא שילמדו ויבינו ואם ילמדו בשפה הפחות מובנת לילד הוא פחות ילמד טוב.

4. אברכים, הורים, מחנכים, וכל אחד שיודע את השפה עליו לדבר עם ילדיו בשפה זו, עם מכריו היודעים את השפה לדבר באידיש, עם משפחתו, שכניו, וכל אשר יכול ישתדל לדבר בשפה הזו שנתקדשה ע"י שנאמר בשפה זו למדו בה חסידות ודיברו בה חסידים ושהרבי עודד שידברו בה והוא עצמו דיבר בה!

ראו גם

• קטגוריה: ניגונים ביידיש

לקריאה נוספת

• ליקוט מיוחד מדברי הרבי בנושא
• לקוטי שיחות חכ"א עמוד 447 ואילך שיחה מיוחדת אודות שפת האידיש בקשר עם שיעור התניא ברדיו שהיה נמסר בשפת האידיש.
• שיחת שבת פרשת וישב תשמ"ח - ספר השיחות תשמ"ח עמוד 158.
• חשיבות שפת האידיש, לקט מדברי הרבי, באתר צעירי חב"ד בישראל
• "גם השנה אדבר במאמע לשון": הרבי ביחידות ל'גבירים' ב-770

קישורים חיצוניים

ללמד באידיש דווקא, או לאו דווקא?

• על הלימוד בעברית ובהברה ספרדית, במדור 'ניצוצי רבי', שבועון התקשרות פרשת כי תשא תשפ"ב עמוד 12

שפות
יידיש • אנגלית • ארמית • רוסית • לשון הקודש • עברית • צרפתית • (תרגום)