שלמה קרליבך
שלמה קרליבך (תרפ"ה - תשנ"ה) נולד בבית חסידי של חסידי באבוב. האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב זצ"ל ריחקו מהחסידות עקב דרכו הדתית - פשרנית, ולאחר שלא קיבל את תוכחותיו.
ומקרבן לתורה - ולא מקרב את התורה לבריות
קרליבך נולד, בברלין בתרפ"ה, לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית. לאחר עליית הנאצים ימ"ש לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה בבאדן-וינה שבאוסטריה, הגיעה ב-תרצ"ט לניו יורק. שם התמנה אביו לרב של קהילה מקומית במנהטן. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, ובאוניברסיטת קולומביה. ר' שלמה נחשב לעילוי יוצא דופן ובלט בגילו הצעיר (14) בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, בהם ר' אהרון קוטלר, צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו הוסמך לרבנות, התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כחזן בימים הנוראים.
באותה תקופה התקרב לחסידות חב"ד, ואל האדמו"רים שלה – אדמו"ר הריי"צ, וחתנו הרבי. בשנים תש"י עד תשי"ג נשלח מטעמם למרכזים יהודיים ברחבי ארצות הברית כדי לקרב את הנוער אל הדת.[1]
סטייתו מהדרך
במשך השנים עקב דרכו העצמאית ואי התבטלותו לאדמו"רי חב"ד סטה אט אט מהדרך. באותה תקופה הוקע מהציבור החרדי, בהוראת גדולי ישראל. אך למרות דרכו השלילית, כאשר בניגוד להוראת גדולי ישראל והופיע באירועים מעורבים, לחץ ידי נשים - בניגוד להלכה, לא נודה לגמרי מחב"ד, כשם שפורקי עול אחרים לא נודו בחב"ד, על פי הכלל הידוע ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, אך דרכו מושללת לגמרי.
מספרים כי שלמה בא לרבי וסיפר לרבי כי בסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות הפגיעה בה היא חוזרת בו ושוב לא תתקרב ליהדות.
הרבי הגיב לשמע הסיפור, כי כתוב במשנה "אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". רואים מכך, כי אין לקרב את התורה אל הבריות, על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות לתורה; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים לתורה כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה לתורה - אין זה תורה כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה תורה. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה. - לקרב אותם אל התורה.
שלמה הגיב כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות"... לפלא ולצער גדול בשנות היודיו" עבר שלמה בחלוקת דולרים הרבי התעלם ממנו. אחרי כן קרא לו הרבי ואמר: כאשר רואים את השני טובע, יש להצילו, אבל לא על ידי טביעה.
בכתב יד מהרבי לאחד ששאלו עם קשור לקרליבך השיב הרבי: "לפלא ולצער גדול הוא לי שחושד אותי בכגון דא".
פעם דיבר הרה"ח ר' יחזקאל דערען ז"ל עם הרבנית חנה נ"ע (אמו של הרבי, והי' מבני הבית), ובתוך השיחה, הזכיר גם את ש.ק.
לזה הגיבה הרבנית נ"ע, כסימן לשנות השיחה (והתוכן): "א מענטש וואס האט גורם געווען עגמ"נ מיין זון". [בתרגום חפשי: איש שגרם עגמ"נ לבני].[2]
כדרכו מאז ומתמיד לא הכניע את עצמו כליל לגדולי ישראל, ולא פעל על פי עצתם, ומכאן טעותו הטרגית.
מת מתוך תשובה
יש אומרים כי מת מתוך תשובה. מספר יהודי חשוב בבורו פארק, כי שלמה ביקר בארה"ב לפני נסיעתו האחרונה לארץ ישראל, אז מת בעודו על המטוס. שלמה הלך למגדניה לקנות אוכל, שם פגש יהודי חסידי. כאשר ביקש ללחוץ את ידי היהודי, נענה היהודי כי אינו לוחץ ידיו של יהודי העובר על השולחן ערוך בפרהסיה. שלמה לקח את הדברים ללבו, ושהה מספר דקות בהרהורי תשובה. לאחר מכן ניגש ליהודי ואמר לו כי אכן הבין כי דרכו קלוקלת, ומקבל על עצמו לחזור בתשובה. שלמה נסע לארץ ישראל, ונפטר מהתקפת לב בעודו על המטוס.