אבלות

אבילות היא מצב הלכתי של אדם שמת אחד מקרובי משפחתו. זמן האבילות מחולק לארבע תקופות מרכזיות, כאשר בכל אחת מהן מנהגי האבלות הם שונים: תקופת ה'אנינות' - הזמן שבין הפטירה לבין הקבורה, תקופת ה'שבעה' - שבעת הימים מהקבורה, תקופת 'שלושים' - החודש הראשון מהקבורה ותקופת ה'שנה' הראשונה.

השם 'אבילות'

את השם "אבילות" מסביר אדמו"ר הצמח צדק באופנים שונים: א. מלשון צער ב. מלשון חורבן. ג. מלשון השחתה. ד. מלשון בכיה.

מהותה

מהותו של ענין האבילות מבואר בתורת החסידות, שהוא הסתלקות 'מקיפים דחכמה', וזהו פנימיות תוכנו של הפס' "ימותו ולא בחכמה". דבר זה אף מרומז בתואר "אבל" שהוא בגימטריא לג, משום שבחכמה ישנם ל"ב נתיבות חכמה שהם אורות פנימיים וא' היתר הוא המקיף דחכמה המסתלק.

הלכות ומנהגים

מנהג חב"ד להקים את המצבה בסמיכות האפשרית לימי השבעה.

האבל מניח תפילין גם ביום הראשון.

אדמו"ר הריי"צ היה אומר כל עניני לימוד התורה שבסדר התפילה, כמו פיטום הקטורת, איזהו מקומן, תנא דבי אליהו וכו', אלא שאמרם בלחש, וצוה שאחר יאמרם (יסיים) בקול רם.

על פי הלכה כאשר הלויית הנפטר נערכת בערב חג ומספיקים לשבת לניחום אבלים אפילו לזמן מועט קודם החג, האבלות מתבטלת מפני החג, והרבי מסביר שבמצב כזה עצם זה שכך התורה ציוותה מראה שאין צורך באבלות לזמן ארוך יותר.

ראו גם

• ניחום אבלים

 

לקריאה נוספת

מדריך לידידי שי' ח"ב קיצור דיני שמחות הלכות ומנהגי אבילות על פי מנהג חב"ד מאת לוי יצחק גרליק