אבלות
אבילות היא מצב הלכתי של אדם שמת אחד מקרובי משפחתו. זמן האבילות מחולק לארבע תקופות מרכזיות, כאשר בכל אחת מהן מנהגי האבלות הם שונים: תקופת ה'אנינות' - הזמן שבין הפטירה לבין הקבורה, תקופת ה'שבעה' - שבעת הימים מהקבורה, תקופת 'שלושים' - החודש הראשון מהקבורה ותקופת ה'שנה' הראשונה.
השם 'אבילות'
את השם "אבילות" מסביר אדמו"ר הצמח צדק באופנים שונים[1]: א. מלשון צער[2] ב. מלשון חורבן[3]. ג. מלשון השחתה[4]. ד. מלשון בכיה[5].
מהותה
מהותו של ענין האבילות מבואר בתורת החסידות[6], שהוא הסתלקות 'מקיפים דחכמה', וזהו פנימיות תוכנו של הפס'[7] "ימותו ולא בחכמה". דבר זה אף מרומז בתואר "אבל" שהוא בגימטריא לג, משום שבחכמה ישנם ל"ב נתיבות חכמה שהם אורות פנימיים וא' היתר הוא המקיף דחכמה המסתלק.
הלכות ומנהגים
מנהג חב"ד להקים את המצבה בסמיכות האפשרית לימי השבעה.
האבל מניח תפילין גם ביום הראשון[8].
אדמו"ר הריי"צ היה אומר כל עניני לימוד התורה שבסדר התפילה, כמו פיטום הקטורת, איזהו מקומן, תנא דבי אליהו וכו', אלא שאמרם בלחש, וצוה שאחר יאמרם (יסיים) בקול רם[9].
על פי הלכה כאשר הלויית הנפטר נערכת בערב חג ומספיקים לשבת לניחום אבלים אפילו לזמן מועט קודם החג, האבלות מתבטלת מפני החג, והרבי מסביר שבמצב כזה עצם זה שכך התורה ציוותה מראה שאין צורך באבלות לזמן ארוך יותר[10].
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ ראה בספר הליקוטים אות א' (א - אהוי"ר) ע' נה.
- ↑ כמו (ישעיה כ) "ואשלם נחומים לו ולאבליו" ובפירוש רש"י: למצטערים עליו.
- ↑ כמו (ירמיה יב, ד) "עד מתי תאבל הארץ" ובפירוש רש"י: תחרב.
- ↑ כמו (ישעיה כד, ד) "אבלה נבלה הארץ" ו(שם, ז) "אבל תירוש" שפירושו שהושחת התירוש.
- ↑ כמו (שלח יד, לט) "ויתאבלו העם מאד".
- ↑ ראה בספר הליקוטים שם. ובספר הערכים חלק א' ערך אבלות.
- ↑ איוב ד, כא.
- ↑ תורת מנחם.
- ↑ הרבי, בניחום אבלים בנובומינסק.
- ↑ ממכתב ל"ג בעומר תשמ"ח, להורי נערה ששמה מרים שנסתלקה בערב חג הפסח קודם זמן חיובה במצוות.