משתמש:פולע/התייסדות חסידות חב"ד
| התפצלות החסידות (תקנ"ז) | |
|---|---|
 דיוקן מייסד חסידות חב"ד, אדמו"ר הזקן
| |
| תאריך התחלה | תקנ"ז |
| מייסדי הענפים | רבי אברהם מקאליסק, אדמו"ר הזקן |
| אירועים משמעותיים | פרישת רבי אברהם מקאליסק ותומכיו, מ"קופת מעות ארץ הקודש", שבראשה עמד אדמו"ר הזקן, קריאת שם החסידים לראשונה, כחסידי חב"ד. |
התפצלות החסידות הוא מהלך בו התפצלה החסידות בזמן אדמו"ר הזקן בשנת תקנ"ז, אולם הפיצול בפועל התרחש החל משנת תקס"ב. הפיצול עצמו החל בעקבות ויכוח של אדמו"ר הזקן עם רבי אברהם מקאליסק על ספר התניא.
רקע
לאחר עליית רבי מנחם מענדל מוויטבסק לארץ ישראל, פנה רבי מנחם מענדל לאדמו"ר הזקן, בבקשה שישמש כמנהיג החסידים ברוסיה, יחד עם רבי ישראל מפולוצק ורבי יששכר בער מליובאוויטש[1]. למרות זאת, סירב אדמו"ר הזקן לקבל עליו את עול הנשיאות.
לרבי מנחם מענדל מויטבסק הצטרף רבי אברהם מקאליסק , אשר שלח מכתב לאדמו"ר הזקן, בו הוא מפציר בו להתמנות לנשיא. במכתב זה כתב בין היתר:
והנה בענין המעשה רב להם כבוד אהובינו וידידנו ידיד ה' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שיחי', מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ה'
לאחר הפצרות רבות קיבל אדמו"ר הזקן עליו את עול הנשיאות בשנת תקמ"ו. בשנת תקמ"ח נפטר רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ולאור זאת, רבי אברהם מקאליסק החליף אותו בהנהגת החסידים בארץ ישראל. כקודמו, גם רבי אברהם מקאליסק שלח מכתבי עידוד לאדמו"ר הזקן וכן תמך בתקנותיו[2].
אדמו"ר הזקן היה שולח בחזרה מכתבים לרבי אברהם מקאליסק בו הוא משבחו ומכנהו: "יושבי ארה"ק ומלכם בראשם הרב הכהן הגדול מאחיו מו' אברהם שי"[3], ולעיתים גם "הרב הכהן הגדול מאחיו"[4].
כמו כן, רבי ברוך ממז'יבוז התבטא בעת שקיבל את ספר התניא שזהו "ספר השכל"[5].
הפיצולים
מכתבו של רבי אברהם מקאליסק
|
|---|
|
"וקא חזינא לספר הבינונים שהדפיס כת"ר, ולא מצאתי בו תועלת כל כך להצלת נפשות ... ויהי' הדבר ההוא סמוי מן העין, ועל הכלל חסידים די להם באמונת חכמים ושיכירו חסרונם. וחס אנכי על זרעי' דאבא ה"ה בנו המופלג הוותיק מו"ה דוב בער, לאשר כת"ר הכניס אותו בנסיון גדול, כאני' בלב ים, שצריך פרקליטין גדולים להנצל ממצודת הגאוה והגדלות ... וכת"ר הכניס בנו בזה, והוא עדיין רך בשנים ... וכל שכן אחים קטני האיכות ורבי הכמות אשר בכל עיר ועיר, המה אשר נקראו ראשי מנינים, ללמדם ספר הבינונים ... האמת והיושר כתבתי לאחי שיעמוד איש אחד בעזרו להקל מעליו איזה דבר, כוונתי היתה שיהי' האיש ההוא זקן ורגיל ומכיר ערכו, ושלא ידבר כי אם דברים פשוטים ... אהובי אחי נדרשתי לאשר לא שאלוני, כי האהבה מקלקלת השורה, ומהראוי שכת"ר יתן דעתו לכל אשר אמרתי" |
| אגרות קודש לאדמו"ר הזקן נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח. |
הפיצול הראשון
בשנת תקנ"ז הוציא אדמו"ר הזקן את ספר התניא, שהיווה באותם ימים חידוש עצום. לאחר הוצאת הספר, כתב רבי אברהם מקאליסק מכתב לאדמו"ר הזקן, בו הוא תוקף את ספרו. במכתב העלה טיעון, כי החסידים צריכים להתנהג ביראת שמים פשוטה, ואילו סודות התורה אותם חשף אדמו"ר הזקן בספר התניא, יש להגביל לבני עלייה בלבד.
את שיטתו ביסס רבי אברהם על הפסוק: "וצדיק באמונתו יחיה"[6], עליה כותב במכתב לרבי לוי יצחק מברדיטשוב: "מה יגיעות יגעתי עמו במכתבים שונים להעמידו על אחת וצדיק באמונתו יחיה"[7]. בשנת תק"ס שלח אדמו"ר הזקן מכתב לרבי אברהם מקאליסק, בו הוא מתנצל על האיחור בכתיבת על המכתב[8], ומסביר את שיטתו בעניין זה[9].
בעקבות כך, הוציא רבי אברהם מקאליסק מכתב בו הוא מתחרט מהביקורת על אדמו"ר הזקן[10].
הפיצול השני
רבי אברהם מקאליסק היה שולח שליחים לרוסיה, בכדי שיאספו כסף בשביל יהודי ארץ ישראל. אותם שליחים היו מציקים לאדמו"ר הזקן רבות, וכאשר היו חוזרים בחזרה לרבי אברהם מקאליסק, היו מלשינים דברים מופרכים על אדמו"ר הזקן[11].
כמו כן מסופר, כי אחד מחסידי אדמו"ר הזקן שעלה לארץ ישראל, הגיע לרבי אברהם מקאליסק בכדי ללמוד אצלו, אולם אותו חסיד לא הסתפק בהלימוד אצל רבי אברהם ותכנן לחזור בחזרה לרוסיה אל אדמו"ר הזקן. רבי אברהם שחיבב את אותו חסיד, הזהיר אותו מפני הסכנות שבדרך, אולם אותו חסיד לא חשש מטענה זאת, באומרו כי הוא לא מפחד מפני שהוא חסיד של אדמו"ר הזקן. דברים אלו עוררו קנאה אצל רבי אברהם מקאליסק, ובעקבות כך בשנת תקס"ב יצא נגד אדמו"ר הזקן[11].
בנוסף, שליחיו של רבי אברהם מקאליסק, שהגיעו לרבי ברוך ממז'יבוז, ואל רבי מרדכי מלכוויץ ורבי אשר מסטולין, דברו דברי שקר נגד אדמו"ר הזקן, ובעקבות כך, הצטרפו גם הם לרבי אברהם מקאליסק, נגד אדמו"ר הזקן[11].
כחלק מהמאבק באדמוה"ז, רבי אברהם מקאליסק שלח מכתב לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, בו הוא מסית נגד אדמו"ר הזקן וטוען שהוא סוטה מדרך המגיד ממזריטש ומדרך רבי מנחם מענדל מוויטבסק[12], אך רבי לוי יצחק מברדיטשוב שלח מכתב בתגובה, בו תומך באדמו"ר הזקן, ובהמשך הוא אף התבטא ש"כולנו אכלנו מתוך קערה אחת אך ה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין "ליטאי" לקח את השמנונית ואת העיקר"[13].
לאור המאבק דהחריף בהמשך, במכתב משנת תקס"ה כותב אדמו"ר הזקן לרבי אברהם מקאליסק, כי לאור כך שהוא אינו תלמידו, הוא אינו זקוק לאישורו של רבי אברהם, לכתיבת ספרי חסידות[14].
היחסים בין שני הצדדים
בשנת תקס"ה, בעקבות המחלוקת, פרש רבי אברהם מקאליסק יחד עם רבי אשר מסטולין ורבי מרדכי מלכוויץ מ"קופת מעות ארץ הקודש" שבראשה עמד אדמו"ר הזקן, והם הקימו קופה חדשה. רבי מרדכי לכוויץ מינה את ר' אהרן ואת ר' ישראל מאוסטראוונא לשני הגבאים הכללים של הקופה.
בעקבות ההתפצלות, שונה שם הקופה מ"קופת מעות ארץ הקודש" ל"כולל חב"ד", כאשר הגבאי הראשי היה ר' יעקב סלימאן[15].
הסכסוך השפיע על חסידי חב"ד בארץ ישראל, והם נאלצו לעבור יחד עם חסידי רבי לוי יצחק מברדיטשוב מטבריה לצפת. בעקבות הפיצול כונו חסידי אדמו"ר הזקן, לראשונה, בשם "חב"ד".
היחס בין רבי ברוך ממזיבוז' לאדמו"ר הזקן
רבי ברוך ממז'יבוז בתחילה היה מאוהבי אדמו"ר הזקן, אולם כאשר שמע שהרבנית פריידא אומרת חסידות, התנגד לכך נחרצוות, אך לאחר מכן התפייס בחזרה עם אדמו"ר הזקן. עם התעוררות המחלוקת בין אדמו"ר הזקן לרבי אברהם מקאליסק, רבי ברוך הצטרף למתנגדי שיטת אדמוה"ז, ויצא נגדו[16].
אודות היחס מסופר, כי רבי ברוך ממז'יבוז אמר באחת הפעמים שהפוגע באדמו"ר הזקן, מובטח לו כי יהיה לו גן עדן, ואכן, אחד מחסידיו של רבי ברוך ששמע זאת, חיכה להזדמנות בה היה אדמו"ר הזקן לבדו, וזרק עליו אבן ופגע באדמוה"ז. בתגובה, אדמו"ר הזקן הביט בו, ולפתע החל אותו חסיד לרעוד. בתחילה החסיד סבר, כי הרגשה זו תעבור לו, אולם לאחר שנוכח לראות כי התחושה לא עברה, החסיד רץ לרבי ברוך בבקשה שירפא אותו. אך כאשר החסיד סיפר שהוא זרק אבן על אדמו"ר הזקן כאשר ציווה אותו, השיב לו רבי ברוך, כי את הבטחתו יקיים, אולם את מה שקיבל החסיד לא יטול מממנו, ואכן החסיד נשאר כל ימיו רועד, כאשר הדבר עבר גם לבניו ונכדיו[17][18].
במהלך פגישת רבי נחמן עם אדמוה"ז, התבטא רבי נחמן מברסלב על רבי ברוך בפני אדמו"ר הזקן, כי "מפטרבורג כבר נפטרתם, אך מהדוד ברוך עדיין לא"[19].
עם זאת, אדמו"ר הזקן הבהיר פעם שהמחלוקת עם רבי ברוך ממז'יבוז אינה מחלוקת רגילה, אלא המשך של המחלוקת שהייתה בין שאול לדוד המלך[20].
כמו כן מסופר, כי באחת הפעמים נסע אדמו"ר הזקן דרך עיר שאנשיה היו חסידי רבי ברוך ממז'יבוז, וכאשר עברה עגלתו של אדמו"ר הזקן במקום, זרקו אנשי העיר אבנים על אדמו"ר הזקן, וכמה ימים אחר האירוע, נשרפה העיר כולה. לאחר מכן, כאשר בנו את העיר מחדש, העיר נשרפה בפעם השנייה. לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן, כאשר הגיע בנו רבי חיים אברהם שניאורי לעיר, כיבדו אותו אנשי העיר וביקשו ממנו שיסיר את הקפידה מאביו אדמו"ר הזקן[21].
עוד מסופר, כי אחד מחסידי רבי ברוך שזרק אבנים על אדמוה"ז, רבי ברוך גער בו, וקללו שלא ימות על מטתו, ואכן, לאחר זמן קצר אותו חסיד מת מיריית רובה[22].
מסע ברדיטשוב
| ערך מורחב – מסע ברדיטשוב |
בשנת תק"ע יצא אדמו"ר הזקן למסע שנועד בין היתר בשביל לבקר אצל רבי ברוך ולהתפייס איתו[23]. במהלך המסע הגיע אדמו"ר הזקן לבקר אצל רבי נחמן מברסלב, אשר ניסה באותה תקופה לגשר בין שני הצדדים.
בחודש אדר באותה תקופה, הגיע אדמו"ר הזקן לרבי ברוך והחל לדברו בעניין המחלוקת, ובפגישה הוכיח אותו אדמו"ר הזקן על היותו כפי טובה, לאור כך שהוא נאסר פעמיים רק בשביל סבו הבעש"ט, למרות שהיה יכול להפיל האשמה עליו, שהרי היותו נכדו של הבעש"ט. בהמשך השיחה הבהיר לו אדמו"ר הזקן שכל הדברים שאמרו עליו לפניו הם לשון הרע[24].
ראו גם
לקריאה נוספת
- אוצר סיפורי חב"ד, "בין מזיבוז ואפטא לרבנו הזקן", עמ' 159 - 169.
הערות שוליים
- ↑ כמובא במבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן אות ז', ד' אדר תקמ"ב.
- ↑ בית רבי, ט"ו, א.
- ↑ אגרות קודש לאדמו"ר הזקן, אגרת כ"ז
- ↑ אגרות קודש לאדמו"ר הזקן, אגרת ל, ל"ג.
- ↑ כמובא באוצר סיפורי חב"ד, ח"ג, עמ' 314.
- ↑ מסכת מכות, כד,א.
- ↑ אגרות בעה"ת אגרת ק
- ↑ מפני מאסרו.
- ↑ מכתב זה אבד במשך השנים.
- ↑ תולדות חב"ד בארה"ק, ד, "וצדיק באמונתו יחיה ושיטת חב"ד".
- ↑ 11.0 11.1 11.2 בית רבי, עמ' 120 - 132
- ↑ אגרות קודש לאדמו"ר הזקן נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.
- ↑ תורת שלום, ספר השיחות, עמ' 51 - 52.
- ↑ כמובא באגרות קודש לאדמו"ר הזקן, עמ' ק"כ - קכ"ט.
- ↑ נזכר לראשונה בתפקיד זה באיגרת של מנחם מנדל מוויטבסק מחודש אדר תקמ"ב (1782) (יעקב ברנאי, איגרות חסידים מארץ ישראל, עמ' 93). האזכור האחרון המתוארך משנת תקס"ה (1805), אגרת הקודש עמ' קכח.
- ↑ בית רבי, כ"א
- ↑ אוצר החסידים, עמ' 488
- ↑ רבי זלמן לייב אסטולין סיפר שחותנו רבי חיים בנימין ברוד הכיר את נכדיו של אותו איש ואף ראה אותם רועדים כמובא באוצר שם.
- ↑ בית רבי, עמ' 191
- ↑ "שמועות וסיפורים", ח"א, עמ' 44
- ↑ רשימות דברים, ח"ד, עמ' קנו - קנז
- ↑ זכרונות שילה, מגדל עז, עמ' רנב
- ↑ 'שבחי הרב' עמ' 31; אגרות קודש (עמ' קטו)
- ↑ אגרות קודש עמ' קמא - קמב.