שלוחים חשאים לרוסיה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

במשך שנות רוסיה הסובייטית דאג הרבי לשלוח לשם שלוחים שיפיחו את רוח היהדות במדינה.

רקע

עם הקמת הממשלה הסובייטית ברוסיה, נאסר לימוד התורה וקיום המצוות ברחבי המדינה.

לצורך אכיפת החוק, הוקם משטר ה'ייסבקציה' - משטר שאסר קיום תורה ומצוות, ואסר ורצח אלפי שוחטים, סופרי סת"ם, רבנים, מוהלים ומלמדים.

בהיעדרם של סופרים, מורי דרך, ויצרני תשמישי קדושה, מצב היהדות ברוסיה הלך והידרדר. לא היה מאין להשיג תפילין, סידורים, ולא היו רבנים ללמד את הדור הצעיר.

לצורך כך, הרבי שלח שליחים מיוחדים, שיספקו את צרכיהם של יהודי רוסיה, ויפיחו בקרבם את רוח היהדות.

שלוחים אלו, על פי רוב התחזו במסווה של 'תיירים', למרות שלמעשה, המשטרה החשאית ידעה על מטרתם הנסתרת, ועקבה אחריהם במשך כל שעות היום והלילה.

בשל המעקב הצמוד בו נמצאו, נאלצו שלוחים אלו למצוא דרכים מתוחכמות כדי לעקוף את אנשי המשטר, וליישם את מטרתם מבלי להיתפס.

ארגון עזרת אחים

ערך מורחב – לשכת עזרת אחים

ארגון זה, הוקם בשביל לעזור ליהודי ברית המועצות. הארגון נוסד בעקבות שיחה שאמר הרבי בהתוועדות חג השבועות ה'תשכ"ד, בה דיבר על יהודי רוסיה בברית המועצות בחיבה מיוחדת ועל הצורך הגדול לעזור להם.

כתוצאה מכך, הוקמה רשמית על ידי הרבי לשכת "עזרת אחים", באופן רשמי המוסד הוקם ונוהל על ידי הרב משה לברטוב. עיקר הפעילות הייתה שליחת מזון ותשמישי קדושה (תפילין מזוזות, מצות לפסח ועוד) ליהודים שחיו מאחורי מסך הברזל.

הפעילות שהתרחבה מאוד התנהלה מתוך ביתו של ר' משה לברטוב, והייתה חשאית וסודית מאוד, מחשש לניטרולה על ידי הק.ג.ב.

הרבי היה מעורב בפעילות לפרטיה, והתעדכן דרך שליחי הלשכה על מצב היהודים שם. הלשכה הוותה גם ערוץ תקשורת בין יהודי ברית המועצות לרבי. לצורך זה אף סודרו כמה פעמים פגישות חשאיות של הרבי עם ר' משה בפתח ביתו של הרבי, באשר הרבי לא רצה שכמה פרטים והוראות בזה ידוברו בגלוי מתוך חדרו הקדוש.

מהשלוחים שנשלחו

בנימין כץ

הרב בנימין כץ היה השליח החשאי הראשון שנשלח על ידי הרבי לרוסיה הקומוניסטית.

הרקע לשליחותו טמון בשיחה שאמר הרבי בחג השבועות תשכ"ד, בה דיבר בכאב על כך שאין פועלים מספיק לעזרת יהודי רוסיה.

באותו זמן חגג הרב כץ את יום הולדתו העשרים וחמש, וכנהוג נכנס לרבי ליחידות. עוד קודם לכן, הוצעה לו שליחות בדנמרק - אצל הרב עזריאל חייקין, לפני כניסתו ליחידות נגש אליו ידידו - בן ציון שיפראן, ואמר לו שיציע לרבי את השליחות בדנמרק, וגם שאולי ימשיך מדנמרק לרוסיה.

כשנכנס ליחידות, והגיש לרבי את הפתק ובו שאלותיו, ענה לו הרבי בחיוב בנוגע לשאלותיו על השליחות בדנמרק, ושאחר כך יראה בנוגע לרוסיה.

כעבור ארבעה חודשים של שליחות בדנמרק, הודיע לו הרב חייקין, שהרבי אישר את נסיעתו לרוסיה. הרב כץ קיבל שורה של הנחיות וטיפים של אמצעי זהירות, כיצד להתנהג במהלך שהייתו ברוסיה. וביניהם:

  • כשיעלה על המטוס בדרך לשם, יכנסו למטוס חיילים במטרה להפחיד את הנוסעים, ואל לו להראות סימני פחד.
  • לישון במיטתו ללא מצעים, ובבוקר לפורסם בחזרה, כי הק.ג.ב. בודק האם המצעים מסודרים, או מבולגנים בשביל לדעת האם הוא מודאג, ואם כן כנראה שהוא מחביא משהו.
  • לאתר את החסיד העיקרי שפועל בעיר, ורק איתו ליצור קשר.
  • ליצור קשר עם החסידים, רק בבית הכנסת המקומי.

במהלך נסיעתו ביקר אצל אנ"ש במוסקבה, שם שהה במשך רוב שעות היום, ובדרך לא דרך, הצליח ליצור קשרים עם חסידי חב"ד במקום, למרות עיניהם הבולשות של גבאי בית הכנסת, שהיו מטעם הק.ג.ב.. בקרב חסידים אלו, שהיו צמאים לשמוע איזו שמועה שתהיה מהרבי, התוועד הרב כץ, וסיפר להם מה תובע הרבי מהחסידים, לימד אותם את ניגוני הרבי, ובעיקר, הפיח בהם רוח חסידית.

בזמן שהייתו במוסקבה, הופנו אליו אלפי בקשות ושמות, שיזכיר אותם לפני הרבי. את שמות היה מסוכן לו להשאיר בכתב - דבר שהיה מסכן אותו כ'קונטר רבולוצינר' - קשירת קשרים נגד הממשלה. לכן נאלץ לחרות בזכרונו למעלה ממאה שמות עד לשובו משליחותו.

בהמשך ביקר גם ברוסטוב, שם בדק את מצב האוהל של האדמו"ר הרש"ב, והתוועד עם החסידים שם. לאחר מכן נסע לביקור בטיבליסי.

למרות שזה לא היה מתוכנן במסלולו שהתוו לו חברת 'אינטוריסט'[1], נסע הרב כץ לעיר טשקנט באמתלא, שהוא לא מוכן לפספס את משחק הכדור רגל שיתקיים שם. בטשקנט נפגש עם צעירים חב"דיים רבים, שחלקם אף ישבו בכלא הרוסי, ודיבורם איתו היה כרוך בסיכון רב ולכן היה בחשאיות גמורה - במעבה היער.

הערות שוליים

  1. חברת תיירות ממשלתית, שבין השאר, דאגה ועקבה אחרי התיירים ולשם כך היא הייתה קובעת להם את מסלול נסיעתם.