התייסדות חסידות חב"ד
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
רקע
את שיטת חסידות חב"ד ייסד אדמו"ר הזקן בשנת תקל"ב, אולם במשך שנים השיטה הייתה צפונה ולא פורסמה ברבים[1].
אחרי שבשנת תקל"ב הוחלט על חרם אצל החסידים מה שהחריף את ההתנגדות הגדולה לחב"ד, פטירתו של המגיד ממזריטש גרמה בעייה קשה, שכעת תלמידי המגיד נשארו לא מנהיג, שלושה מתלמידי המגיד ממזריטש[2] קיבלו עליהם את רבי אברהם המלאך כנשיא עדת החסידים ע"פ הוראתו של המגיד ממזריטש, וכן שלחו לו "מכתב התקשרות".
באסיפה הראשונה של תלמיד המגיד[3] הוחלט למנות אותו כמנהל החבריא קדישא, רבי אברהם המלאך ישב על כיסא הנשיאות במשך ארבע שנים עד לפטירתו בשנת תקל"ז, לאחר פטירתו הפצירו רבות תלמייד המגיד באדמו"ר הזקן להתמנות כנשיא עדת החסידים, אולם הוא עדיין סירב.
אסיפות תלמידי המגיד
| ערך מורחב – אסיפות תלמידי המגיד |
לאחר פטירת המגיד ממזריטש בי"ט כסלו תקל"ג, התאספו תלמיד המגיד כדי להטוות את המשך דרכם, במהלך השנים נערכו שלושה אסיפות כאילו:
- תקל"ג - באסיפה הראשונה שנערכה הוחלט על מינוי רבי אברהם המלאך כמנהל החבריא קדישא, רבי מנחם מענדל מוויטבסק כנשיא החסידים ברוסיה וליטא, ואדמו"ר הזקן להמסדר הכללי.
- תקל"ו - באסיפה השנייה הוחלט על כך שרבי מנחם מענדל מוויטבסק יסע לארץ הקודש, ושאדמו"ר הזקן יתמנה לנשיא עדת החסידים.
לאחר החלטות האסיפה החל רבי מנחם מענדל מוויטבסק להתארגן לנסיעה לארץ הקודש, אומנם גם אדמו"ר הזקן רצה לנסוע ואחרי הפצרות רבות הוא נשאר ברוסיה, אולם סירב לקבל את התפקיד "נשיא עדת החסידים", זמן קצר לפני צאתו של רבי מנחם מענדל מוויטבסק התאספו תלמידי המגיד לאסיפה קצרה בה טוו את המשך דרכה של החסידות.
הפצת תורת החסידות
הכתרת אדמו"ר הזקן כנשיא החסידות
לאחר הסתלקות המגיד ממזריטש בתקל"ג התחלקו גדולי תלמידיו בערים [4] שכל אחד מפיץ את החסידות בעיר אחרת, אדמו"ר הזקן התיישב בויטבסק, רבי מנחם מענדל מוויטבסק בהורודוק ורבי אברהם מקאליסק בקאליסק, כאשר בראשם עומד רבי מנחם מנדל מוויטבסק כראש עדת החסידים[5], לאחר עליית רבי מנחם מענדל מויבסק לארץ ישראל בשנת תקל"ז התיישב אדמו"ר הזקן בהורדוק.
באותו העת רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק מינו את אדמו"ר הזקן, רבי ישראל מפולוצק ורבי ישכר דוב מליובאוויטש כמנהיגי עדת החסידים:
והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב, חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה, מפורסמים בתורה ויראת ה' כל ימיהם, חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, ה"ה הרב המגיד החסיד ומפורסם בתורה וביראה, איש אלקי קדוש יאמר לו כבוד מוהר"ר ישראל פאליצקר ה' ישמרהו, וכבוד הרב מוהר"ר ישכר בער סג"ל, מ"מ דק' לובאוויטש, וכבוד הרב מוהר"ר שניאור זלמן נ"י, ה' ישמרם ויהי שמם לעולם, והחוט המשולש וכו', אשר בעז"ה בידם טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת
— ?
בשנת תקמ"ג עבר אדמו"ר הזקן מהעיר הורודק לליאזנא לשמש שם כמגיד מישרים, כל אותו העת לחצו עליו רבי מנחם מענדל מוויטבסק [א] ורבי אברהם מקאליסק[ב]לשמש כמנהיג עדת החסידים, אולם אדמו"ר הזקן סירב לקבל את הנשיאות, בעת מאסרו נימק אדמו"ר הזקן את הסיבה שלא רצה לקבל את הנשיאות:"אין לי שום נחת רוח מהנוסעים אלי, כי אין נותנים לי אפי' פרוטה אחת בבואם למחנינו, ואדרבה יש לי צער גדול מהקנאה, אך מה לי לעשות, שכך חובה עלינו עפ"י דתינו, שכל היודע מחוייב ללמד למי שאינו יודע", ע"פ כן קיבל אדמו"ר הזקן בשנת תקמ"ו עליו את הנשיאות בעקבות הלחץ שהפעילו אליו.
אחרי שקיבל את הנשיאות, היו כמה שהתנגדו לכך והשמיצו אותו, כאשר אחד מאותם מתנגדים נפגש עם רבי מנחם מענדל מוויטבסק, הוא סירב לראות אותו בגלל פגיעתו באדמו"ר הזקן.כל אותו העת חיזקו אותו רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק ושלחו מכתבים לתלמידיהם שבו הם מכתירים כהמנהיג הבלתי מעורר של החסיים בליטא ורוסיה.
תקנות ליאזנא
עם התמנותו של אדמו"ר הזקן לנשיא עדת החסידים, נהרו אליו החסידים, בעקבות כך ייסד אדמו"ר הזקן את תקנות ליאזנא המגבילות את הנסיעה אליו:
|
| ערך מורחב – תקנות ליאזנא |
- כל חסיד רשאי להגיע רק פעם אחת בשנה לליאזנא[6].
- חסיד שהיה פעם אחת אצל הרבי, רשאי להגיע רק בשבתות 'מברכים'.
- אין להגיע בחודשים חשון וניסן לליאזנא.
- קודם הכניסה אל הרבי ליחידות יש לשכור דירה בעיר למשך שבועיים, ולעסוק בהכנה לכניסה ליחידות.
- אין לאף אחד מהבאים לליאזנא להתארח על דעת עצמו, אלא רק באמצעות הממונה.
- כתיבת הפיתקה עם בקשת הברכה מהרבי, צריכה להתבצע בבית, קודם הנסיעה לליאזנא[7].
מחלוקת אדמו"ר הזקן עם רבי אברהם מקאסליק
המחלוקת
היחסים בין הצדדים
יחס רבותינו נשיאנו
הערות שוליים
- ↑ ע"פ שלשלת היחס
- ↑ מבניהם גם אדמו"ר הזקן
- ↑ שהייתה בתקל"ג
- ↑ בהתאם לתוצאות האסיפה
- ↑ בשיחת ליל שמח"ת תשמ"ח (ראה "התוועדויות" שם סעיף יט) דן הרבי בתקופה הזאת, שבין כהונת הרב המגיד ממעזריטש לבין כהונת כ"ק אדמו"ר הזקן, אם אפשר להחשיבה כתקופה אמצעית, שבה כיהן הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק כמנהיג החסידים ברוסיה הלבנה, והיינו שגם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק צריך להמנות ברשימת הנשיאים אצל חסידי חב"ד
- ↑ מלבד ארבע מועדים בשנה בהם כולם יכולים להגיע לליובאוויטש, ובלבד שיהיה להם מספיק כסף לקנות אוכל ולשכור מקום לשינה: שמחת תורה, שבת חנוכה, פורים, ושבת שובה.
- ↑ בספר 'מאה שערים' הובאה תקנה נוספת, שבהיות ורבו הטעויות סופרים ב'הנחות' של מאמרי הדא"ח מאדמו"ר הזקן, כל אחד ואחד מהחסידים שמגיע לרבי מחוייב להביא יחד עימו את כל כתבי היד שברשותו, על מנת שאחיו של אדמו"ר הזקן יגיה אותם מטעויות, ובאם לא יביא את כתבי היד שברשותו - לא יניחו לו להיכנס ליחידות.
שגיאת ציטוט: קיימים תגי <ref> עבור קבוצה בשם "hebrew", אך לא נמצא תג <references group="hebrew"/> מתאים.