הגבהת התורה
מנהג הגבהת התורה הינו פעולה הנעשית כחלק מקריאת התורה, במהלכה מגביה אחד המתפללים את ספר התורה בעודו פתוח ומסובב אותו לעבר הקהל, על מנת שכל הקהל יוכל לראות את מקום הקריאה.
המנהג מוזכר לראשונה בדברי חז"ל במסכת סופרים: "ואחר כך מגביה את התורה למעלה.. מיד גולל ספר תורה עד שלשה דפין, ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים ונשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל".
מנהגי חב"ד
לאחר סיום הקריאה, מגביהים ספר התורה. ישנם מנהגים שונים בעניין, לפי מנהג הספרדים המגביהים את ספר התורה בעודו סגור, ולפי מנהג האשכנזים מגביהים אותו בעודו פתוח. על פי מנהג חב"ד מגביהים את הספר בעודו פתוח, מניחים על הבימה, ושוב מגביהים בעודו סגור, כך יוצאים ידי חובת כל הדיעות.
הבדלים נוספים בין מנהג חב"ד לשאר מנהגי הקהילות:
- לפי מנהג חב"ד פותחים שלוש עמודים בערך, מגביהים את הספר ופותחים אותו באוויר עוד קצת כדי להשלים לשלוש עמודים, מסתובבים לימין, לשמאל ולאחר מכן פעם נוספת לצד ימין, תוך כדי עמידה ברגלים צמודות.
- מנהג הנפוץ הוא להסתפק בהסתכלות על ספר התורה בשעת ההגבהה, אך מנהג חב"ד המבוסס על דברי האריז"ל הוא להביט על ספר התורה מקרוב ולראות אות משמו הפרטי של האדם, "ובזה נמשך אור גדול על המסתכל".
- על פי מנהג חב"ד לא מצביעים עם היד בשעת ההגבהה על ספר התורה. לרוב, מנהג העולם הוא להורות באצבע, אך יש כמה קהילות שמנהגן הוא כמנהג חב"ד.
- מנהג חב"ד הוא שקודם מורידים ספר התורה בחזרה על הבימה ורק אחר כך מתיישבים עם הספר לגלילת התורה.
== באיגרתו הקדושה מי"ד סיוון תש"כ, הביע הרבי פליאה על שלא הוזכר מנהג חב"ד בהגבהת התורה באינצקלופדיה תלמודתית: במה שכתב אודות הגבהה, לפלא קצת שאינו מוזכר בהערך באנציקלופדיא על דבר אופן הגבה הנהוג בחב"ד, דמניחים הספר תורה על השולחן לאחרי הגבה וקודם הגלילה, וראה זה חדש – שדוקא בעל "ערוך השלחן", מאשר ומשבח מנהג זה.