חכים ולא בחכמה ידיעא
חכים ולא בחכמה ידיעא הוא לשון הפתח אליהו המתארת את ספירת החכמה של עולם האצילות. שבהשגות של עולם האצילות לא שייך השגה כלל, ורק בריבוי כיסויים והעלמות משתלשלת ספירת החכמה שבעולם הזה, שהיא בגדר חכמה ידיעא.
ביאור
בפתח אליהו נאמר כי "אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא בבינה ידיעא". ומבואר כי חכמתו ובינתו של הקב"ה אינם בגדר של חכמה ובינה של האדם. שכל חכמה של האדם באה בגדר השגה, וחכמתו של הקב"ה אינה בגדר השגה עד שנאמר עליה כי "לא בחכמה ידיעא".
מבואר כי דרגת "חכים ולא בחכמה ידיעא" הוא חכמה עילאה שהיא ספירת החכמה של עולם האצילות. שעל דרגה זו נאמר לשון הרמב"ם כי "הוא המדע הוא היודע והוא הידוע". שחכמי הקבלה הודו לרמב"ם בסוד התלבשות אור אין סוף בחב"ד של עולם האצילות. אך למעלה מהאצילות על זה נאמר "כולם בחכמה עשית", שאפילו חכמה עילאה נחשבת כעשיה גשמית, שאין סוף ברוך הוא מרומם ומנושא רוממות אין קץ למעלה ממהות ובחינת חב"ד
השתלשלותו
מובא כי אף כי דרגת "חכים ולא בחכמה ידיעא" אינה בגדר של השגה, הרי שהיא מקור לחכמה המושגת. ולכן נקראת היא בשם "חכים", שהיא מקור החכמה, וממנה המשכת החכמה בעולמות בי"ע. שאף שאין ערוך לחכמה דבריאה וכל שכן חכמה דעשיה לחכמה זו, הרי היא מקור להם.
המשל המובא בחסידות לבאר את השתלשלות החכמה בעולמות בי"ע מן החכמה של עולם האצילות שהיא בגדר "חכים ולא בחכמה ידיעא" היא מן תפוח גשמי. שבתפוח הגשמי יש בו מתיקות וחיך אוכל, וידוע כי "אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל". ואף על פי כן פשיטא שבמזל שאינו מערך ומהות זה כלל, ואין בכח הצומח אשר בארץ טעם ומתיקות. אלא מבואר הענין שמתיקו נמשך מחסד ומרירו מגבורה, והם עניינים רוחניים, אלא שבהשתלשלות וסדר ירידת המדרגות נתגשמו עד שנמשך מבחינת חסד מתיקות. ואם היות שאין ערוך למתיקות של התפוח הגשמי הרי הוא ממזגו ותכונתו. וכמו שניתן לראות שיש כמה מיני תענוג ועריבות ברוחניות כמו תענוג של דבר חכמה, ותענוג של ניגון.
וכך הוא הענין גם בחכמה שיש בה גבוה מעל גבוה. שאף שאין חכמה דבריאה לא מערך ולא מהות החכמה הנגלית בעשיה, מכל מקום הוא מקור ושורש להיות ממנה התהוות בחינת חכמה דעשיה הנגלית. וכך היא חכמה דאצילות, שאף שהיא בחינת "חכים ולא בחכמה ידיעה" מכל מקום היא בחינת מקור דמקור. (ראה תורה אור פרשת וירא, ד"ה "פתח אליהו").