ניגון ויהי בימי אחשורוש
הניגון "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" הוא שיר חסידי לפסוק הראשון במגילת אסתר.
מילות הניגון: "ויהי בימי אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה" (מתוך המגילה).
מקור הניגון
הניגון במקורו הוא ניגון שמח ללא מילים.
יש אומרים כי המלים הצטרפו לניגון לאחר שבחור ירד מהזאל הקטן לשאלאש לאחר ששתה 'משקה' כשהוא מצמיד את מילות המגילה לניגון[1].
חסידים אימצו ניגון חסידי תוסס ושמח זה המחדיר את אווירת חג הפורים למילים אלו. מידי שנה היו מתחילים לשיר ניגון זה בפני הרבי כאשר נכנס ל-770 בשבת מברכים חודש אדר[2], והשירה נמשכה כשהרבי מעודד את הניגון. במשך כל החודש היו שרים את הניגון רבות בפני הרבי, ובמיוחד בהתוועדויות של הרבי בפורים.
בחג הפורים שנת תשכ"ח אמר הרבי "וויבאלד ס'איז דא א ניגון אויפן ווערטער פון "ושמחת" איז ביז מ'גייט ניט מחבר זיין א ניגון אויף פורים מ'גייט זינגען די ווערטער". (- כיוון שישנו ניגון על המילים של "ושמחת", אז עד שיחברו ניגון בשביל פורים, שישירו את המילים האלו).
בכל השנים ניגנו בהתוועדויות של פורים את הניגון בלי המילים עד לשנות המ'מים. בשנת תשמ"ב תשמ"ג ותשד"מ ניגנו את הניגון עם המילים והרבי עודד אותו, אחר כך, בשנים האחרונות היה לפעמים עם המילים ולפעמים בלי.
ניגון זה הוא חלק בלתי נפרד מהווי חג הפורים של חסידי חב"ד.
קישורים חיצוניים
- הרבי מעודד את שירת הניגון "ויהי בימי אחשוורוש", באתר בית חב"ד
הערות שוליים
- ↑ מקור הדברים מר' שמואל קראוס
- ↑ בשנה מעוברת היו מתחילים בשבת מברכים של חודש אדר ראשון