פורטל:גאולה ומשיח/הידעת?/קטעי הידעת?

לקט קטעי "הידעת?"

1	לימוד עניני גאולה ומשיח היא הוראה של הרבי לחסידים ללמוד וללמד את החלקים בתורה הקשורים למלך המשיח ולגאולה השלימה. הוראה זו קיבלה דגש מיוחד בשיחת הרבי משבת פרשת תזריע מצורע תנש"א שבאה בהמשך לשיחה הידועה בכ"ח ניסן - בה התבטא שלימוד זה הוא "הדרך הישרה", הקלה והמהירה ביותר מבין כל דרכי התורה, להבאת הגאולה. בשיחותיו הוסיף הרבי וביאר שלימוד זה פועל גם לשינוי מהותי אצל האדם הלומד, שיתחיל "לחיות" בעניני הגאולה, "לפקוח את עיניו" ולהכיר בכך שהגאולה עומדת להגיע בכל רגע.	עריכה | תבנית | שיחה
2	אחד מפעולתיו של מלך המשיח הוא כמו שכותב הרמב"ם "ויתקן את כל העולם כולו לעבוד את ה' ביחד" תפקידו של משיח היא לא רק על עמו אלא על העולם כולו, ובזכות הגילויים הנעלים שיתגלו בגאולה לישראל גם הגויים יושפעו וישתנו. כמו שכותב אדמו"ר הזקן בתניא "ומיתרון (ומרוב) ההארה שתתגלה לישראל לעתיד יגיה (יאיר) חושך האומות גם כן".	עריכה | תבנית | שיחה
3	בגמרא נאמר שאליהו הנביא מגיע יום לפני ביאת משיח, ומבשר על ביאתו, אליהו הנביא יבוא דווקא מלובש בגוף, כיון שאחרת לא יוכל לפסוק תשובות הלכתיות. ביחידות לרב מרדכי אליהו אמר הרבי במדרשי חז"ל מצינו שמשיח צדקנו (אליהו הנביא) יתגלה תחילה בגליל, ובגליל גופא בטבריא ש"טובה ראייתה", אבל איש לא יקפיד גם אם אליהו הנביא יבוא בחוץ לארץ, ואפילו בברוקלין, ולמחרתו יבוא משיח לטבריא.	עריכה | תבנית | שיחה
4	שני השלבים בהתגלותו של מלך המשיח השלב של חזקת משיח והשלב של משיח ודאי הם כנגד ב' התקופות שבגאולה האמיתית והשלימה. (ספר השיחות תש"נ חלק א עמוד 222 הערה 107)	עריכה | תבנית | שיחה
5	לימוד גאולה ומשיח צריך להיות לא בתור 'הלכתא למשיחא', כאילו דבר שעתיד להיות בעוד הרבה מאוד זמן, אלא מתוך ידיעה שלימוד זה הינו הלכה למעשה בפועל ברגע הקרוב והעכשווי, מכיון שמשיח מגיע ברגע זה ממש, ונתחיל לקיים את כל מצוות התורה ששייכות לגאולה ולבית המקדש.	עריכה | תבנית | שיחה
6	האמונה במשיח הוא העיקר הי"ב משלשה עשר עיקרים שמנה הרמב"ם שעניינה להאמין ולחכות לגאולה השלימה שתהיה על ידי משיח. האמונה במשיח מיוסדת על מקורות רבים בתורה שלכן קבע הרמב"ם שמי שלא מאמין בה הרי הוא 'כופר' בתורה כולה, משום שהיא מעוגנת בריבוי פסוקים בתורה ובדברי הנביאים, ותוכנה היא האמונה בנצחיות התורה.	עריכה | תבנית | שיחה
7	חורבנו של בית המקדש הוא "דבר נמשך" מפני שמקום המקדש נשאר קדוש, ממילא אי קיומו של בית המקדש במקומו הוא חורבן וחיסרון מחדש בכל רגע ורגע. וממילא הזעקה והכאב על אי קיומו, הוא לא (רק) על שנחרב לפני מאות שנים ו"ממילא" אינו עתה. אלא הוא על זה שברגע זה הוא אינו בנוי.והרי זה כאילו ברגע זה ממש נחרב!!. (משיחת יב תמוז תשמ"ד (לג-ד) (ע"פ דברי הרגצובי))	עריכה | תבנית | שיחה
8	על אף שמציאותה של הגאולה נראית בגלות כ'חלום'. האמת שההיפך הוא הנכון: מציאותו האמיתית של יהודי היא דווקא בגאולה, והימצאותו בגלות היא בגדר חלום שאינו מובן כלל. ומבואר בחסידות שהגלות כחלום, שכשם שהחלום מחבר שני דברים סותרים, כך הגלות עניינה שהאדם יעבור מענייני חול לקדושה והפוך, ללא הבדלה. והמעלה בזה שברגע אחד ביכולתו לצאת מעניינים גלותיים ולהביא את הגאולה. (שיחת שבת פרשת פנחס תשד"מ)	עריכה | תבנית | שיחה
9	הצפייה לגאולה כוללת שני הפכים א. האמונה המוחלטת שלעתיד יראו את מעלת הגלות - "אודך ה' כי אנפת בי". ב.צפייה ותשוקה לגאולה לצאת מהגלות. ותובעים את שני התנועות הן האמונה והן הצפייה בבת אחת לפי שמיהודי תובעים ויש בכוחו שיהיה בו 'נמנע הנמעות' בבת אחת. (שיחת ליל הושענא רבה תשמ"ד (יט))	עריכה | תבנית | שיחה
10	שלשה מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ 1. למנות מלך. 2.להכרית זרעו של עמלק. 3.ולבנות את בית המקדש. סדר זה מדוייק!. גם לעתיד לבוא בביאת המשיח יקיימו אותם על פי סדר זה תחילה: "יעמוד מלך" לאחר מכן: "ילחום מלחמת ה'" שבזה כולל מלחמת עמלק. ולבסוף: "יבנה בית המקדש".(לקוטי שיחות חלק טז עמוד 304 בהערה ועוד.)	עריכה | תבנית | שיחה
11	כשבנה שלמה המלך את בית המקדש, בנה בו גם מקום לגנוז בו את ארון הברית "במטמוניות עמוקות ועקלקלות", מקום זה לא היה רק בכדי לשמור על הארון במקרה הצורך, אלא מלכתחילה נחשב לחלק מבנין הבית ומלכתחילה נקבע שמקומו של ארון הברית הוא או בקודש הקודשים או באותו מקום מסתור. ויוצא שחסרונו של הארון בבית השני באופן גלוי, לא החסיר מאומה מקדושתו ושלימותו של הבית. ויתירה מכך, מכיוון שמקום זה קיים גם עכשיו בגלות, יוצא שכל בתי המקדש (כולל בית המקדש השלישי) הם המשך אחד, משום שעיקר בנינם - מקום הארון - הוא אותו בנין וללא הפסק בינתיים! (לקוטי שיחות חלק כ"א עמוד' 156 ואילך)	עריכה | תבנית | שיחה
12	הנביא זכריה מתאר את קצפו של הקב"ה באומות העולם "וקצף גדול אני קוצף על האומות השאננים" ומבואר שהסיבה לקצף עליהם היא משום שהאומות מצווים על צער בעלי חיים (שנאסרו באבר מן החי) וודאי שמצווים הם על צער בני אדם וצדקה. השורש לכל דבר הוא בבני ישראל: השאננות של בני ישראל בגלות, העדר הצעקה והבקשה מאת הקב"ה להביא ולהחיש את ביאת המשיח היא השורש לשאננותם של אומות העולם שגם בראותם צרת ישראל בגלותם הם אינם מזדעזעים.(התוועדויות תשד"מ כרך ב' עמוד 938 ואילך)	עריכה | תבנית | שיחה
13	שלשה מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ 1. למנות להם מלך. 2.להכרית זרעו של עמלק. 3.ולבנות את בית המקדש. סדר זה מדוייק!. חסידים מציינים כי את סדר זה ניתן למצוא במאמרי קבלת הנשיאות של רבותינו נשיאנו האחרונים: מאמר ד"ה כתר יתנו לך שנאמר ע"י הרבי הרש"ב (-מינוי מלך), מאמר ד"ה ראשית גויים עמלק שנאמר ע"י הרבי הריי"צ (מחיית עמלק), ומאמר ד"ה באתי לגני שנאמר ע"י הרבי שליט"א מלך המשיח (המשכת השכינה - בנין המקדש).	עריכה | תבנית | שיחה
14	לקראת י' שבט תש"ל, בו נערך סיום ספר תורה של משיח, הלכה וגברה התחושה בין החסידים כי הנה הנה מתגלה הרבי כמלך המשיח וגואל את ישראל. מספרים כי אחד החסידים פנה אל הרה"ח ר' יוסף וויינברג, השד"ר של הרבי, והתייעץ איתו מתי הוא הזמן המתאים יותר לנסוע לאוהל לרגל י' שבט - שחל אז בשבת - האם קודם השבת או אחריה. הרב ויינברג, שהיה חדור באמונה בהתגלותו המיידית של הרבי, ענה מיד בפליאה: "מה זאת אומרת, האם אינך יודע שהאוהל מגיע עוד מעט ל-770?"	עריכה | תבנית | שיחה
15	לאחר הוראת הרבי בו' באייר תנש"א, להוסיף בלימוד עניני גאולה ומשיח - הוציאו לאור הועד להפצת שיחות מהדורה מיוחדת של לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח, בכותרת 'קונטרס דבר מלכות י"ב', שחולקה על ידי הרבי. מיד לאחר מכן הכינו חוברת שניה של שיחות בעניני גאולה ומשיח, אך להפתעתם, לאחר שהכניסו לרבי את החוברת - על מנת שיוסיף את תאריך ההוצאה לאור ב'פתח דבר' (ובכך יאשר את החוברת, כנהוג) - הרבי עיכב את החוברת ולא הוציאה. רק כשמונה חודשים אחר כך, בג' בשבט תשנ"ב, הוציא הרבי מענה "מהיר": "באם לא הוצא לאור עדיין - להוסיף עוד מכל הנ"ל דשנה זו". רק אחרי שהוסיפו מן השיחות האחרונות שנאמרו בעניני גאולה ומשיח, הוציאו לאור הועד את החוברת השניה.	עריכה | תבנית | שיחה
16	ככל הדברים הרעים, כך גם האלילים והעבודות הזרות למיניהן יתבטלו לחלוטין רק בגאולה השלמה. המשיח יביא גם את הגויים לאמונה בא-ל אחד, אמונה שהם מחויבים בה, ויגרום להם לזנוח לנצח את כל הפולחנים הפסולים. המשמעות הפשוטה של עבודה-זרה היא סגידה לאל זר. אולם בעצם, זהו מונח בעל משמעות הרבה יותר רחבה. עבודה-זרה היא כל עבודה שזרה ליהודי. כלומר, כל פעולה שאינה תואמת לאורח-החיים היהודי הצרוף נחשבת זרה לבן ישראל. אורח-החיים היהודי מבוסס על הצהרה שמנוסחת במשנה בסוף מסכת קידושין: "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני (בוראי)". כל דבר שיהודי עושה, גם אם מדובר בדבר-רשות כאכילה ושתייה, חייב להיות עם זיקה ברורה למילוי הרצון האלוקי. דבר שאין לו זיקה כזו – לא שייך ליהודי. זהו דבר שבמהותו זר לו, ואם הוא עושה אותו – הוא מתחבר לעבודה הזרה לו. יותר מכך: אפילו תנועות קלות ושגרתיות, צריכות להיות חפות ממשמעות של התכופפות בפני עבודה-זרה או מה שמייצג אותה. הרבי מליובאוויטש מלך המשיח העיד על עצמו כי אינו מרכין ראש בפני גוי. לומר לגוי שלום – אפשר וראוי, אך לא לכופף ראש מולו. כי יהודי מכופף את ראשו רק כלפי הקדוש-ברוך-הוא וכלפי בניו – אחיו מעם ישראל. אנו צריכים לנהוג בגאווה יהודית אמתית ולהתרחק מכל סממן של עבודה זרה. של עשייה שאין לה מטרה מוצהרת של מילוי הרצון האלוקי – להגשים כבר את הגאולה השלמה, שתבוא תכף ומיד.	עריכה | תבנית | שיחה
17	קיומה של מלחמת גוג ומגוג אינו תנאי הכרחי בביאת המשיח, ככל הנבואות הרעות שאינם חייבות להתגשם. מסורת מהבעל שם טוב, שלאחר אריכות הגלות נפטרנו מהמלחמה. הרבי התייחס לכך ואמר שישנה דעה שמלחמה זו התקיימה במלחמת עולם הראשונה.	עריכה | תבנית | שיחה

< בחזרה לפורטל