חיים אורי עטנר
הרב חיים אורי עטנר היה חסיד בעלז גאון ופיקח, שימש ברבנות במספר מקומות בעולם. לאחר שהכיר את הרבי העריכו מאוד והיה לחסיד.
ביוגפריה
הרב עטנר נולד בט"ו באלול שנת תרס"ו בעיר ליז'נסק שבפולין לרבי שלום הלוי עטנר, שהיה תלמיד חכם גדול ושוחט ובודק בעיר אוסטרובצא ומצאצאי הט"ז ורש"י. בצעירותו למד אצל ר' שמואל שיינפלד, אב"ד נייביץ בגליציה ואף קיבל ממנו הסכמה לרבנות והסכמה לחידושי התורה שלו. בשנת תרפ"ו הוסמך גם על ידי הגאון מאוסטובצא שכתב עליו "מצאתיו קנקן חדש מלא ישן, בקי בשיטות הש"ס ופוסקים ומפלפל בשכל הישר וסברה ישרה.. שואל כענין ומשיב כהלכה.. ומתנהג בדרך התורה והחסידות מנעוריו.. וראוי הוא להיות מורה הוראה בישראל".
נשא לאשה את בתו של רבי יעקב מרדכי גוטבירטה, אב"ד קלביסוב. בחודש תמוז שנת תרצ"ח עבר לגור בלונדון ושימש שם כרב. בחודש כסלו שנת תש"ט עבר לארצות הברית ושם התמנה לראש ישיבת "חפץ חיים" בניו יורק. בשנת תשי"ג נתמנה לרב עדת החרדים בעיר לוס אנג'לס ובתפקיד זה שימש עשרים וחמש שנה. בחודש אדר שנת תשל"ח עלה לארץ ישראל והתגורר בנתניה. בשנת תש"מ סיים החלק הראשון של ספרו על הש"ס, אך בשל מצבו הבריאותי, נצבר ממנו להדפיסו והוא הודפס כעבור שנתיים, על ידי משפחתו שנתנו לספר את השם "אורים" לזכר שמו "אורי".
הרב עטנר שהיה מחשובי הרבנים של חסידות בעלז, הכיר שניים מאדמו"ריה; רבי יששכר דב ורבי אהרן.
הקשר לחב"ד
כשהרב עטנר היה בלוס אנג'לס נסע פעם עם הרב יששכר דוב וויס, נשיא הקהילה בלוס אנג'לס, לניו יורק אל הרבי. במהלך שהותו שם הם השתתפו בהתוועדות של הרבי וגם נכנסו ליחידות. פגישתו עם הרבי הותירה בו רושם חזק ומאז החל להעריץ את הרבי והיה כמעט לחסידו. בפגישה אחרת שלו עם הרבי הצטרפה אליו רעייתו ועלה הנושא של שידוך עבור בנם. הרבי אמר להם כי השידוך שלו נמצא בארץ ישראל ועליו לנסוע לשם. הזוג עטנר לא הצליחו לשכנע את בנם לטוס לארץ והרבי אמר להם ש"לא תהיה ברירה וארץ ישראל תצטרך לבוא אליו". כעבור זמן מועט הכירה הרבנית עטנר בחורה בחנות בלוס אנג'לס שהגיע לביקור קצר מתל אביב והיא מצאה חן בעיניה. כעבור מספר שבועות כבר היה הזוג נשוי ועד היום, למעלה משלושים שנה (נכון לשנת תש"ע), הם נשואים.
בהקדמת הרב עטנר לספרו "אורים" הוא כותב על התפתחות כתיבת הספר. בשנת תשכ"ג, בביקורו הראשון אצל הרבי, הוא עודד אותו שידפיס את חידושי התורה שלו. לתומו הוא חשב שהרבי אומר זאת מפאת הנימוס אך לא מתכוון לכך ברצינות. כעבור בשנה בערך הגיע לביקור נוסף ובסופו שאל אותו על הרבי האם התחיל לערוך את חידושי התורה שלו? הוא ענה לרבי שהוא טרוד וכו'. ענה לו הרבי "אם עושים מה שצריך לעשות, הקב"ה עוזר". מסיים הרב עטנר "אז נוכחתי בטעותי כאשר חשבתי בפעם הראשונה כי הרבי דיבר רק מהשפה ולחוץ".
הרב עטנר ממשיך בהקדמתו לתאר את מלאכת העריכה ועד כמה היא הייתה קשה. חלק מחידושיו כלל לא היו כתובים וגם אותם הכתובים לא היו מסודרים והיה צורך לרענן את הזכרון ולהתחיל לעבוד על הכל מהתחלה. באמצע העבודה הוא חלה בריאותיו, בלב ובקיבה ונאלץ לעבור טיפולים רפואיים מסובכים שעיכבו את עבודתו. לאחר שהחלים נאלץ לטפל בעניינים שהוזנחו בימי מחלתו. בביקורו אצל הרבי נשאל שוב על הדפסת חידושיו וכשענה שטרם עשה זאת רמז לו הרבי על הנאמר על מי שלא מדפיס את חידושי התורה שלו שהוא דומה לנביא ש"כובש נבואתו" ודינו ידוע. באותו רגע החליט להדפיס את חידושיו ויהי מה. הוא החל לכתוב בכל רגע פנוי וכשהיו לו שלושים דפים ערוכים, שלחם לרבי שיחווה דעתו. ביחידות הבאה אמר לו שוב הרבי "הלא כבר אמרתי לכם להביאם לדפוס"!
בשנת תשל"ח חלה שוב הרב עטנר והיה נתון בסכנת חיים. לאחר שחזר לאיתנו וראה שעוד עבודה רבה לפניו, החליט להוציא לפחות את מה שכבר היה ערוך והוא מסיים את הקדמתו "תקוותי שהשי"ת יהיה בעזרי להוציא לאור גם את שאר החידושי תורה על ג' הבבות, מסכתות שבועות וחולין וכן על חושן משפט".
לקריאה נוספת
- שלום דובער וולפא, שמן ששון מחבריך, חלק ד' עמ' 11-7.