ציונות דתית
הציונות הדתית היא זרם בתנועה הציונית הרואה את הקמת בית לאומי בארץ ישראל כחלק מתהליך הגאולה. הציונות הדתית שואבת את האידיאולוגיה שלה ממקורות תורניים המתארים את הגאולה האחרונה כהליך טבעי ומתמשך, שלא בהכרח מתחיל על ידי המשיח. עם ארגון הקונגרס הציוני הראשון הצטרפו אליו דתיים רבים. וב-1902 התאחדו לארגון "המזרחי" (ראשי תיבות - המרכז הרוחני), שהוקם ביוזמת הרב שמואל מוהליבר, בעקבות מספר החלטות הפוגעות בצביונה היהודי של תנועת ההתיישבות בארץ ישראל.
התאולוגיה הציונית דתית
הציונות הדתית מתבססת בעיקר על הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שראה את הקמת המדינה כהתחלת הגאולה. משנתו מסתמכת על כמה מקורות בתלמוד ובמדרשים.--להרחיב
ההתנגדות לרעיון הציוני
מנהיגי היהדות החרדים, ובהם אדמו"רים ורבנים רבים, ראו בציונות דבר הנוגד את עקרונות היהדות, ועל כן יצאו נגדה בחריפות רבה. הטענות לא היו שוות, והם התפצלו למספר מישורים:
- נסיון לדחוק את הקץ[1].
- התגרות באומות[דרוש מקור].
- שיתוף פעולה עם אשים שאינם שומרי תורה ומצוות[דרוש מקור].
כשהחלה התנועה הציונית להכות שורשים ברוסיה, הוציא אדמו"ר הרש"ב מכתב ארוך{{1=אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, ח"א אגרת קכב, ד' שבט תרס"ג.}} בו הוא שולל לחלוטין את הציונות על כל ענפיה וסוגיה, ומשיב לכל הטוענים על התוצאות הטובות כביכול שמביאה התנועה הציונית.
גם במכתבי הרבי ניתן למצוא ביטויים רבים נגד הציונות, ושלילה תקיפה של קריאת הציונות וההתיישבות היהודית בארץ בשם 'אתחלתא דגאולה', וזאת כיון שהגאולה על פי הלכה צריכה להיות על ידי משיח, הרבי מתנגד לרעיון זה, כיון שהרמב"ם[2] פסק בספרו 'היד החזקה': "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה . . ויקבץ נדחי ישראל", וממילא, כל פעולה שאינה נעשית על ידי מלך המשיח, אינה חלק מתהליך הגאולה, ולא ניתן לקרוא לה 'אתחלתא דגאולה'[3].
מלחמה רוחנית בציונות
הרבי נלחם ברעיון הציוני בדרכים שונות. הרב יהודה פלדי נתבקש ע"י הרבי לעשות מערכה ציבורית בענין, כולל פרסום מאמרים בעיתונות בעניינים אלה בהסברה נאותה, והיה זה באתערותא דלעילא ביוזמתו של הרבי מבלי כל התעוררות מצדו[4]. הסופר הרב פרץ אוריאל צימר, שהיה ידוע בדעותיו הקנאיות בנושא הציונות והמדינה, נצטווה ע"י הרבי, להרבות בכתיבה אנטי ציונית. וזאת על אף שהוא היה אז כבר מפורסם כמקושר לרבי ומקורב אליו ביותר וגם זכה לשמש כמזכיר אצלו, ומכאן שהרבי לא חשש להודיע בת רבים את דעת חב"ד בענינים אלו. למרות רצונו העז להפסיק מלכתוב בנושאים אלו ושטח את תחנוניו לפני הרבי שיפטור אותו מזה בטענה "אינני סאטמארער", זה לא עזר לו במאומה, והרבי ציווה עליו בתוקף לכתוב עוד ועוד. ואכן בהוראת הרבי כתב את הספר "יהדות התורה והמדינה" - על יחס היהדות החרדית למדינה וליום העצמאות.
באחת ההזדמנויות[5] סיפר לו הרבי, שכמה אישי ציבור וחברי כנסת חרדיים, מהעומדים בראש מפלגה חרדית חשובה, בקשו מהרבי שיפעל עליו להפסיק לכתוב, אבל הוראת הרבי אליו היתה שדוקא משום כך עליו לרבות בכתיבה.
באותה יחידות הוא גם סיפר לרבי, שעסקני חב"ד בארה"ק התרעמו על שפירסם דברים שהרבי אמר לו ביחידות קודמת בנושא זה, מכיון שסברו שהדברים יפים לאמרם בצינעא ובחדרי חדרים ביחידות, אך פירסום הדברים בעיתונות יכול להזיק לתדמיתה של חב”ד ואולי גם לתקציבים שהיא מקבלת מן השלטון. תשובת הרבי היתה: לא רק שניחא לי בפירסום הדברים, אלא זו הוראה מפורשת מצדי לפרסמם [6].
לאחד שהדפיס מאמר לשלילת הדיעה הרואה בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה, כתב הרבי: ...כבר הבעתי תשואות חן ושביעת רצון מרובה ממאמרו שהדפיס על דבר הטעות המצערת והמבהילה אשר קוראים לגלות מר וחשך כפול ומכופל בשם אתחלתא דגאולה וכו’ . וזכות הרבים מסייעת לכל אחד המוחה נגד זה. וכמובן אין מקום לנפילת רוח שהמחאה אינה מתקבלת באופן שצריכה להתקבל, אף שתקוותי שבכל אופן עושה רושם, ומי עמד בסוד הוי’ לידע התוצאות. וכמובן שאין זה פוטר מלמחות עוד הפעם ועוד הפעם, ובפרט ע”פ המדובר ומבואר כמה פעמים אודות רציניות העניין וההיזק של כינוי המצב הנוכחי בשם אתחלתא דגאולה...[7]
לקריאה נוספת
- בין אור לחושך - הרב שלום דובער וולפא.
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, ח"א אגרת פו, י' תמוז תרנ"ט.
- ↑ הלכות מלכים פרק י"א הלכה א'.
- ↑ להרחבה, ראו במכתבו של הרבי לרב שלמה יוסף זוין. [דרוש מקור]
- ↑ שבועון כפר חב"ד, גל’ 1210
- ↑ ביחידות ביום כ"ג שבט תשי"ח.
- ↑ צילום מכתבו של הר”א צימר בנושא זה, עם עוד הרבה מכתבים שלו, התפרסמו בתשורה לשמחת נישואין של משפחת בלוי, טבריה, אלול תשס"ה, ע’ 63.
- ↑ כל זה נלקח מתוך חב"ד אינפו.