מהר"ל מפראג
הגאון הצדיק רבי יהודה ליוואי, המהר"ל מפראג (ה' ר"פ - ה' ש"ע) היה רב, פוסק הלכה ומקובל, מנהיג יהודי פראג. כתביו מהווים מקור לחלק מתורת חב"ד [1].
קורות חייו
הַמַּהֲרַ"ל מִפְּרָג, רַבִּי יְהוּדָה לִיוָאִי - נוֹלַד בְּלֵיל ט"ו בְּנִיסָן בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל לֵיל הַסֵּדֶר, בִּשְׁנַת ה' אֲלָפִים רע"ב, בָּעֲיָרָה פּוֹזְנָא שֶׁבְּפּוֹלִין. אָבִיו שֶׁל הַמַּהֲרַ"ל, רַבִּי בְּצַלְאֵל, הִגֵּר מֵאֶרֶץ אַשְׁכְּנַז (גֶּרְמַנְיָה) אֶל הַמֶּרְכָּז הַיְּהוּדִי הֶחָדָשׁ שֶׁהָלַךְ וְהִתְפַּתֵּחַ בַּעֲיָרוֹת פּוֹלִין.המהר"ל הוא הצעיר במשפחה של שלושה בנים. אחיו היו גם הם תלמידי חכמים מובהקים: הראשון רבי חיים, תלמיד המהרש"ל, וחברו ובעל הפלוגתא של הרמ"א. השני רבי סיני, אב בית דין ניקלשבורג, שהיה גם רבו של תלמיד המהר"ל, רבי דוד גאנץ, והשלישי רבי שמשון אב"ד קרמניץ.
בספר הזכרונות לרבי הריי"ץ מסופר- כי אביו של המהר"ל ר' בצלאל, היה אדם חסר אמצעים ולכן חיפש להשיא את בניו לאנשים עמידים שיואילו לשלם את הוצאות הלימוד של בניו. וכך השתדך המהר"ל עם מרת פערל בתו של העשיר ר' שמואל רייך שהיה מקורב לבית המלכות. ר' בצלאל היה אדם עני, ולא היה באפשרותו לממן את לימודי בניו. ולכן חיפש לחתן את בניו עם משפחות בעלי אמצעים, שיתחייבו לשלוח את בניו ללמוד בישיבה. כך עוד בילדותו השתדך המהר"ל עם מָרַת פֶּערְל, בִּתּוֹ שֶׁל ר' שְׁמוּאֵל שְׁמֶעלְקֶה רַייךְ. בגיל שתים-עשרה נשלח המהר"ל לישיבתו של ר' יעקב פולק בפרמשילא. דרך לימודו של ר' יעקב הייתה שיטת הפלפול, ורבים התלמידים שרצו להתקבל לישיבתו. ר' יעקב היה בורר את התלמידים, ומקבל לישיבתו רק אחד מתוך עשרים וחמישה שרצו ללמוד אצלו. בשנת רפ"ח עזב ר' יעקב את פרמשילא והתמנה לרב בפראג, והמהר"ל הצעיר יצא לערוך גלות. במשך שנתיים הסתובב המהר"ל בגלותו ולבסוף חזר לפראג. ר' שמואל רייך הביע רצונו לערוך החתונה לאלתר, אך המהר"ל סירב בשל גילה הצעיר של הכלה שהייתה רק בת 14. המהר"ל ביקש רשות לשוב וללמוד במשך עוד 4-5 שנים שלאחריהם ישוב להינשא. הרשות נתנה והמהר"ל יצא ללמוד אצל ר' יצחק קלובר בפוזנא. בתום השנים הקצובות, ביקש המהר"ל הארכה נוספת, ואמר שאם הכלה לא מעוניינת להמשיך ולחכות, הרי היא משוחררת להינשא לכל אדם. האישור ניתן, והמהר"ל המשיל ללמוד אצל ר' יצחק במשך מספר שנים נוספות.
בְּגִיל שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם נָשָׂא הַמַּהֲרַ"ל למרת פערל, וייחד נולדו להם שָׁלוֹשׁ בָּנוֹת וּבֵן, הַבֵּן נִקְרָא עַל שֵׁם סָבוֹ, בְּצַלְאֵל.
כעבור 9 שנים התמנה המהר"ל כאב בית דין בניקלשבורג וכרבן של כל קהילות מוראביה. הוא כיהן שם כרב 20 שנה ותיקן בהן תקנות רבות שחלק גדול מהן עוסק בהגבלת השימוש במותרות.
בשנת של"ג עזב את הרבנות בניקלשבורג ועבר להתגורר בפראג כאיש פרטי. כעבור זמן קצר ייסד ב"קלויז", אחד משני בתי הכנסת המרכזיים של פראג, בית מדרש גדול שבמכוון לא קרא לו ישיבה, כדי להדגיש את שיטתו השונה בלימוד, שדחתה בחריפות את שיטת הפלפול ששלטה בישיבות אשכנז.
עוד בטרם נתמנה לרב או לדיין בפראג ייסד חברה קדישא וכתב את תקנותיה, שאחר כך היוו דוגמה לתקנות ה"חברה קדישא" בכל אירופה. ספרו הראשון של המהר"ל "גור אריה", על פירוש רש"י למקרא, נדפס בשנת של"ח, בבית דפוס הגרשוני בפראג. בשנת שד"מ נפטר רבה של פראג והמועמד הברור להחליפו היה המהר"ל, שאף הוזמן לדרוש בבית הכנסת המרכזי שבעיר, ה"אלטנוישול". בכל זאת, בעקבות דרשתו שתקפה את ראשי הקהילה וההתנגדות לו בקרב חסידי הפלפול נתמנה לרב העיר רבי יצחק חיות, אחיה החורג של אשתו, שתמך בשיטת הפלפול.
לנוכח אי מינויו חזר המהר"ל לעירו פוזנן וכיהן בה כרב ארבע שנים. במהלך שנים אלו גברו הסכסוכים הפנימיים בקהילה בפראג עד שאילצו את רבי יצחק חיות לעזוב את העיר. לאחר שעזב את העיר, חזר המהר"ל לפראג ועורר בדרשתו בבית הכנסת המרכזי שהמחלוקת נובעת מהניכור שבין המעמדות הכלכליים והחברתיים השונים. הוא דרש שהעשירים יתמכו בעניי הקהילה. באותה דרשה גם תקף את מוסד "ראש הקהל" וטען שיש לבטלו. בשלוש השנים הבאות חי המהר"ל בפראג ללא תואר רשמי, אך נחשב למעשה למנהיגם של יהודי פראג.[2]
מפי ספרים וסופרים
רבינו הזקן הינו בן אחר בן למהר"ל מפראג. באופן זה: א. המהר"ל מפראג. ב. הרה"ג ר' בצלאל חריף. ג. הרה"ג ר' שמואל. ד. הרה"ג ר' יהודה לייב. ה. הרה"ג ר' משה מפוזנא. ו. הרה"ג ר' שניאור זלמן. ז. הרה"ג ר' ברוך.
המהר"ל היה בן אחר בן לדוד המלך.
בשער ספר התניא כותב אדמו"ר הזקן כי הספר נלקט "מפי ספרים וסופרים". אצל חסידים מקובל כי "ספרים" הכוונה לספרי המהר"ל והשל"ה, ו"סופרים" הכוונה לבעל שם טוב והמגיד ממזריטש.
נשיאי חב"ד בבית מדרשו
פעם ביקר אדמו"ר הרש"ב יחד עם הרבי בפראג, וביקרו בבית־הכנםת של המהר״ל. בנו אדמו"ר הריי"צ רצה לעלות לעליה בה מונח ה״גולם״, שיחד את השמש, נטל סולם ועלה. — כשסיפר הריי"צ את הסיפור להרבי, שאלו הרבי מה ראה שם, והריי"צ לא ענה לו.
כשנודע הדבר לאדמו"ר הרש"ב הוכיח קשות את הריי"צ. כעבור זמן אמר לו: היתה לי עבודה של חודשים (כנראה כדי לתקן שלא יהיה נזק מזה. המספר).[3]
קישורים חיצונים
- אדמו"ר הצמח צדק, קונטרס ביקור בשיקאגו מנהגי המהר"ל בפרשת בשלח.
- מאמר לזכרו, חב"ד אינפו
הערות שוליים
- ↑ מקובל כי דברי אדה"ז על התניא "מקובל מפי ספרים ומפי סופרים" מתייחס בין היתר על המהר"ל, הרבי כתב על כך במכתב: "לא שמעתי על כך מכ"ק מו"ח אדמו"ר ... אף שבכלל מסורת חסידים בעלת סמכא היא".
- ↑ הויקפידיה העברית.
- ↑ תורת מנחם שנת השי"ת ח"א (27).