עולם קטן

אדם' הוא כינוי שמשמש בתורה ליהודי, ולהבדיל מגוי.

מעלתו המיוחדת של היהודי

אף על פי שבכללות - שם "אדם" מכוון לכל המין האנושי, מכל מקום עיקר שם אדם שייך במיוחד לאיש ישראל החי ופועל בעולם הזה. כמאמר חז"ל על הפסוק: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם". - אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם. בפירוש התוספות כתוב שהשם "אדם" ללא הה"א מיוחד רק לעם ישראל, בשונה מ"האדם" עם הה"א הידיעה, שמכוון לכל אדם בעולם.

הסיבה לכינוי המיוחד, נעוץ להיות היהודי כלול גם מהעליונים, וגם מהתחתונים, ובאופן קיצוני. מהעליונים ביותר - אדם מלשון אדמה לעליון שנברא בצלם ודמות של מעלה - עולם האצילות. ומהתחתונים ביותר - אדם שנברא מן האדמה, וכלשון הכתוב: "האדמה אשר לקח משם".

הבדלת נפשו הבשרית של היהודי משאר אנשים

מאחר שהאדם כלול גם מחומר (בשר) לצד הנשמה, צריך שתהיה בו גם נפש מיוחדת השייכת לחומר -"נפש הבשר"- השונה בעצם מהותה מהנשמה האלוקית שבו.

נפש זו נקראת בשמות שונים בהתאם לעניניה:

1. "נפש חיונית" - שמחיה את הגוף הגשמי.
2. "נפש הטבעית" - שהחיים שמחיה את הגוף, הם חיים על פי הטבע הגשמי שבעולם הזה
3. "נפש השכלית", ע"ש השכל שבנפש הטבעית שבאדם, המבדילו מהבהמה והוא השכל האנושי בתחום כל עניני העולם הזה, והוא החלק הנעלה ביותר בנפש החיונית הטבעית.
4. "נפש הבהמית" - משום שכל המדות הבהמיות האנוכיות והגסות, נובעות ממנה, והוא החלק השפל ביותר שבנפש החיונית הטבעית.

נמצא, שהאדם היהודי כלול מגוף אחד ושתי נפשות: 1) נפש אלוקית. 2) נפש מהקליפה. אלא שלהיותו יהודי, הרי נפש זו דקליפה היא מקליפת נוגה שיש גם טוב המעורב בה, וקיימת האפשרות לשעבדה ואף להופכה מקליפה לקדושה, והיא המטלה שהטיל הקב"ה על כל יהודי.

מאחר שהקב"ה בחר בישראל להיות עמו ונחלתו, הרי כל מרכבי האדם היהודי רצויים וחשובים בעיני ה', ואדרבה, עיקר הבחירה שבחר ה' היא דוקא בגוף האדם מישראל, והם יקרים וחשובים בעיניו - שיהיו בשלימות ובטוב הנראה והנגלה. נמצא, שגם מצד הגוף והנפש הטבעית - ישראל נעלים, והיינו שהקב"ה קורא ומייחד שמו יתברך על כל מרכיבי האדם מישראל, וגם הנפש השכלית שבישראל (אדם), היא באופן אחר ונעלה ביותר מנפש השכלית שבכללות המין האנושי - בזה שנרגש בה הפלאה רוחנית.

עולם קטן

לפיכך נקרא האדם גם בשם "עולם קטן", כדאיתא באבות דרבי נתן: כל מה שברא הקב"ה בעולם ברא באדם וכו'. ובמדרש רבה איתא שהאדם כלול מן העליונים ומן התחתונים, שיש בו כל מה שיש בעולם. וכמו שיש בעולם ד' יסודות אש רוח מים עפר, כך יש גם בנפש האדם ד' יסודות (רוחניים). וכן כל מה שברא ה' בעולמו יש דוגמתו גם באדם.

הסיבה לכך היא כי היות כל השתלשלות הבריאה היא בשביל האדם מישראל, לכן כל הקיים בבריאה פועל ומשפיע באדם ובא בו לידי ביטוי, וממילא יש באדם מדגם של כל החלקים והמדרגות שבעולם.

ועוד והוא העיקר: באדם מישראל, ובהתאם לנאמר לעיל, השם אדם הוא תואר היותר נעלה, והוא תואר השכל והחכמה, אשר בה ועל ידה יכול הוא האדם -היגע במוחו והעובד בלבבו - להגיע אל אותו היתרון - ביתרון בחיר הנבראים על כל החי והנמצא, לא רק בצבא הארץ כי אם גם בצבא השמים, כמו המלאכים המשרתים העליונים, ואף גם הנאצלים הראשונים.

והיתרון הוא בזה, אשר לאדם דוקא ניתנה אותה התעודה, ונמסרה אותה השליחות, להאיר מחשכי עולם התחתון באור תורה ומצוות ולעשותו מכון לשבתו יתברך ויתעלה. ולכן האדם נקרא בריאה התיכונה, שאין דוגמתו לא בנבראים העליונים ולא בנבראים התחתונים.

ובזה גופא שהוא כלול מהתחתונים ועליונים כנ"ל, דבר המאפשר לאדם שגם במוחו הגשמי ישיג ענייני אלוקות, הנה בזה עצמו הוא נעלה גם מהעליונים (המלאכים וכו'), שאינם מסוגלים -אפילו- להבין כיצד אפשר להשיג אלוקות במוח גשמי.

וכל זה הוא רק בהתהוות האדם בעולם למטה, בהתלבשות הארת הנשמה בגוף, שרק אז נקרא אדם, משום שרק אז יש לו שייכות לעולם ויש בו שינויים, שלפעמים הטוב גובר ולפעמים להיפך. וכשמתקן את עצמו, מתקן את כל העולם כולו.

וכמו שכתבו חז"ל על הפסוק: "גם את העולם נתן בלבם", שתיקון העולם תלוי בתיקון לבו של האדם. אבל לא עצם הנשמה כפי שהיא למעלה, שהיא מופשטת ומושללת לגמרי מגדרי והגבלות הגוף והעולם.

אמנם שלימות בחינת האדם יהיה בזמן הגאולה השלימה על ידי מלך המשיח, כאשר קיום המצוות יהיה בשלמות -"כמצות רצונך".

ועוד זאת - בעבודתו של אדם מישראל, שלפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך שכמו אדם הראשון, בבריאתו - היה הוא כל האנושות - שלא היה עוד אדם מלבדו, ובעבודתו את ה', הרי כל האנושות עבדה את ה', כך כל אחד מישראל - ערך עבודתו את ה' שוה לערך עבודת ה' של כל האנושות. והיינו שבעבודתו את ה' גורם לשלימות בכל האנושות ובכל העולם כולו. ולעומת זה - אם יש חיסרון בעבודתו, הרי החיסרון מתבטא בכל העולם כולו.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")