ניגון בני היכלא: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספה) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
:'''מילות הפיוט''': | :'''מילות הפיוט''': | ||
'''בני''' היכלא, דכסיפין, למחזי זיו דזעיר אנפין: | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן='''בני''' היכלא, דכסיפין, למחזי זיו דזעיר אנפין: | ||
'''י'''הון הכא, בהאי תכא, דבה מלכא בגילופין: | '''י'''הון הכא, בהאי תכא, דבה מלכא בגילופין: | ||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
'''י'''שוי לון בנוקביהון, ויטמרון בגו כיפין: | '''י'''שוי לון בנוקביהון, ויטמרון בגו כיפין: | ||
'''א'''רי השתא, במנחתא, בחדותא דזעיר אנפין: | '''א'''רי השתא, במנחתא, בחדותא דזעיר אנפין:}} | ||
:'''תרגום הפיוט''': | :'''תרגום הפיוט''': | ||
גרסה מ־11:15, 6 בפברואר 2011
בני היכלא הינו ניגון על פיוטו של האריז"ל (שמו רמוז בראשי תיבות של הפיוט) המנוגן בשבת בשעת רעוא דרעוין. הניגון מיוחס לאדמו"ר הזקן ויש אומרים שמחברו היה החסיד ר' הלל מפאריטש. אדמו"ר הזקן הכניס את הפיוט בסידור התפילה שלו ב'סדר סעודה שלישית' של יום השבת.
- מילות הפיוט:
בני היכלא, דכסיפין, למחזי זיו דזעיר אנפין:
יהון הכא, בהאי תכא, דבה מלכא בגילופין:
צבו לחדא, בהאי ועדא, בגו עירין וכל גדפין:
חדו השתא, בהאי שעתא, דביה רעוא ולית זעפין:
קריבו לי, חזי חילי, דלית דינין דתקיפין:
לבר נטלין, ולא עאלין, הני כלבין דחציפין:
והא אזמין, עתיק יומין, למצחה עדי יהון חלפין:
רעו דיליה, דגלי ליה, לבטלא בכל קליפין:
ישוי לון בנוקביהון, ויטמרון בגו כיפין:
ארי השתא, במנחתא, בחדותא דזעיר אנפין:
- תרגום הפיוט:
בני ההיכל הנכספים לראות זיוו של זעיר אנפין, יהיו כאן בזה השולחן, שבו המלך בגילופין. חפצו מאד באסיפה הזאת, בין מלאכים וכל בעלי כנפיים. שמחו עתה בזו השעה, שבה רצון ואין כעס. קרבו אלי, ראו כחי, שאין דינים חזקים. לחוץ נוסעים ואינם נכנסים, אותם הכלבים החצופים. והנה אזמין עתיק יומין למנחה, עד שהם יסתלקו. רצון שלו שהוא גילה, לבטל את כל הקליפות. ישים אותם בנקרתם, וייגנזו בתוך סלעים. כי עכשיו במנחה, בשמחה של זעיר אנפין.
ניגון זה הוא ניגון י' בספר הניגונים.